"בסופו של דבר בין שהאדם חוזר לעבר ובין שהוא נוסע לעתיד, ההווה אינו משתנה. עולה אפוא השאלה, אז מה הטעם לשבת על הכסא ההוא?"
והכסא ההוא הוא כסא מסוים מאוד שנמצא בבית קפה קטן, אינטימי, מסתתר, אפלולי ואחר.
ואגדה אורבנית אחת שמספרת שבתנאים מאוד מסוימים ומדוקדקים, היושב על הכסא הזה יכול לחזור בזמן אל נקודת זמן מסוים בעבר שלו, או לקפוץ אל זמן מסוים בעתיד שלו - לכמה דקות.
דלתות מסתובבות? כן ולא. כן כדי לנסות להבין בדיוק מה היה או יהיה שם. לא - כי לא ניתן לשנות שום פרט שהיה / יהיה. ובעצם, גם במחשבה על צמתים, על רגעים של בחירה או החלטה, דלתות מסתובבות - לא ניתן לשנות דבר. וההווה שנהיה הוא ההווה שיש.
קלאנג דונג (בשפת הסיפור)
סיפור קטן - שקט ואיטי - קצת שמח, הרבה עצוב - אגדה קסומה, כל כך יפנית.
בהירה למרות האפלולית, רכה, עדינה על מקום קטן ושונה, על מספר דמויות מאוד מעודנות, מאוד רגישות, מרוחקות וחלקן לא מביעות כמו שהיפנים יודעים להיות, חלקת שקופות, אהבתי את האמפתיה - הסיפור שומר על אמפתיה כלפיהן גם אל המיוחדות או המעצבנות או השקופות, כשבכל רבע סיפור אחת מהן תופסת את מרכז האגדה עם סיפורה האישי זה עולה ומטופל. יש בהן שכמו מתעופפות במרחב, צופות-על שקטות, שקופות רואות כל.
על הרבה מאוד ספלי קפה חם, שלעתים משמח, לעתים מנחם. לעתים מתקרר בטרם נלגם ולעתים אסור לו להתקרר.
על שלושה שעונים מתקתקים - כל אחד מכוון לשעה שונה אף אחד מהם לא מכוון לשעה הנכונה.
וארבעה שולחנות מאוישים כמעט תמיד.
לו יכולתם האם הייתם בוחרים לזוז לכמה דקות רק לכמה דקות אחורה או קדימה בזמן לפגישה שנותרה פתוחה בהרגשה, לסצנה פרטית מאוד שנותרה לא פתורה, ועל כן ההווה מרגיש כזה, או לחילופין אל העתיד מחשש החשש, האמנם כמה דקות שכאלה ומחשבה חוזרת על שהיה, או כמה מילים שנאמרות אחרת, או אפילו מבט או חיוך תמורת מילה קשה, יכולים כן לשנות את ההווה - באמת או רק דרך המחשבה? אמממ... קלאנג דונג
בין כמה וכמה ז'אנרים אהובים עליי - יש את סגנון ספרים שאהוב עליי במיוחד - היפני. והנה עוד אחד כזה: קטן, מקסים, מעודן ושונה ולגמרי לא מאכזב, הזכיר לי במשהו את הספרים של בננה יושימוטו.
סוג של אמנות יפנית, מינימליסטית, מרוחקת, נקייה וקטנה. קלאנג דונג
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
