• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

מאת הרמן קוך

הביקורת של אהוד בן פורת

תמונה של אהוד בן פורת
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

מאת הרמן קוך

הביקורת של אהוד בן פורת

תמונה של אהוד בן פורת
הוצאה לאור:תכלת
שנת הוצאה:2022
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ראובן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“באיזה מקום נכון היה לקרוא לספר המשובח 'איך לשחוט פרות קדושות'. סטנלי פורבס (המספר) הוא במאי קולנוע”

7/12
ביקורות על סרט עם סופיה
הבאה
קיבוצניק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•2 דקות קריאה

הספר הזה הוא כמו לצפות בסרט בגרסת במאי ואומר לצפות בסרט באורך מלא ותוך כדי לשמוע את קולו של הבמאי המספר על כל התלאות שעבר עם הסרט. בספר יש כל מיני איזכורים של אנשי שם מתעשיית הקולנוע, ולמרות שהרמן קוך הוא מהולנד ואנחנו מישראל אפשר להבין מזה שבכל זאת גדלנו על אותם שמות פחות או יותר, וזה מעניין, כי הוא לא סתם מזכיר אותם אלא בעניינים שתורמים לספר.

"סרט עם סופיה" זה ספר שאני מאמין שכל אחד יכול להינות ממנו דיי בקלות, ואני יכול להודות בכנות כמי שתקופה מסויימת בחייו עסק (בהתנדבות) בצילום ועריכת כתבות וידיאו ובנוסף יצר גם סרט אחד קצרצר שהדברים שהרמן קוך העלה על הכתב בשמו של הבמאי מוכרים לי מתוך העיסוק שלי היה בתחום דומה לזה. התנאים שיש בשטח שבו מצלמים ופרט לזה המצב של החומר הגולמי שאיתו אנחנו צריכים לעבוד בסופו של דבר.

~ספויילר~ בשלב מסויים בספר הבמאי מדבר על למעט להראות את פניה של (הכוכבת) סופיה על המסך. ~ספויילר~ תארו לכם למשל מצב בו אתם חוזרים הביתה עם קטע וידיאו ובו אתם מגלים שלא עליכם חיברתם את המיקרופון למקום הלא נכון במצלמה ואתם בכל זאת צריכים להוציא מזה כתבה שחייבת להיכלל במסגרת תוכנית שצריכה להשתחרר לאוויר. מהתלאות שעברתי ובגללן אני לא מתגעגע לתקופה ההיא אבל נותנים לי בקריאת ספר כזה מימד נוסף.

זה הספר השישי של הרמן קוך ואם לעשות סקירה קצרה לכל הספרים שלו. את ספר הביכורים, "בית קיץ עם בריכה" - אהבתי. את הקריאה של הספר "ארוחת הערב" - צלחתי מבלי ממש למצוא בו עניין ומהספר הנוכחי, "סרט עם סופיה" שכבר העטיפה שלו מסגירה שמדובר במשהו עם קולנוע, נהנתי מכל רגע. בעקבותיו אני רוצה לקרוא את שאר הספרים שיצאו לאור בתקופת ביניים ולא יצא לי לקרוא אותם, בתקווה שהם ימצאו חן בעיניי כמו הספר הזה. המומלץ מאוד !!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של Mira
Mira
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של moshef
moshef
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של אור שהם
אור שהם
15קוראים|גיל ממוצע59|33%נשים

על המבקר

תמונה של אהוד בן פורת

אהוד בן פורת

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
261 ביקורות•43 נבחרות•2,612 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות261
ביקורות נבחרות43
לייקים שקיבל2,612
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת69ספרות מקורית63ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

17 תגובות
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

חברות וחברים, אני מודה לכולכם

על התגובות והכוכבים !!!
סייג'
סייג'•לפני 3 שנים

תודה ראובן, אני משתדלת.

ראובן
ראובן•לפני 3 שנים

סאנשיין, תחסכי את האנרגיות שלך

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

חובב, על זה אפשר אולי לומר

נחדש ימינו כקדם. בכנות סליחה, לא התכוונתי. הבטתי בפרטים בעמוד הפרטי שלך בסימניה ולא הפעלתי את הזיכרון שגם ככה הוא לא משהו (ולצערי לא בגלל הגיל שלי).
חובב ספרות
חובב ספרות •לפני 3 שנים
בשמחה מה שמגיע מגיע. וכן אני עם וותק של כמעט 13 שנה בסימניה אז לקרוא לזה די חדש נראה לי קצת מנותק מהמציאות ;)
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

הי חובב ספרות, לפי מספר חוות הדעת

שכתבת עד היום אני מבין שאתה דיי חדש באתר סימניה. אז בהזדמנות זו שאני מודה לך על הכוכב (לייק) שהענקת למה שכתבתי אני מברך אותך בברוך בואך וכמובן אשמח שתמשיך לשתף אותנו במה שאתה קורא.
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

תודה בנצי, אני יודע שאתה מחובר

יותר לספרים שדרכם אפשר לראות עולם אבל אני מאמין שהספר הזה יכול לדבר גם אליך. האם במסגרת הטיולים שאתה מארגן יצא לך להיות גם בהולנד?
סייג'
סייג'•לפני 3 שנים

ידעתי!

באמת מורי, אני חושבת שאתה נאמן מדי למותג. (אולי זה כי אתה מזל אדמה) אני בדרך כלל מעדיפה את הבחירות של צומת ספרים או עברית, כי הספרים שסטימצקי בוחרת אף פעם לא מדברים אליי, אבל החודש יש כמה בחירות טובות. תודה אהוד על ההבנה.
מורי
מורי•לפני 3 שנים

סנשיין, כתבי עשיריה כרצונך. אני מכיר רק בתשיעיה.

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

על מה הסליחה? ..... מבחינתי הכל בסדר

(תסתדרו ביניכם). עוד סידרה של תודות והפעם ל:אור, רותה (החתולה), מורי ולאחרון חביב הקביצוניק.
סייג'
סייג'•לפני 3 שנים

אוי נו מורי, אתה יודע שאני מתקשה להבין מה אתה רוצה.

כמובן יש לי ניחושים, והכי חזק מהם זה שאתה מתקן אותי שכותבים "עשיריה" ולא עשירייה, אבל קשה לי להבין למה שזה יזיז לך מספיק כדי להגיב, ולכן הראש שלי עכשיו נכנס לסרטים... "הוא מתקן אותי?" "האם זה בגלל שהוא עובד בסטימצקי ויש להם תשיעייה אז הוא מתכחש לספרי החודש של חנויות אחרות?" "בדרך כלל הוא מתקן אותי בפרטי אז למה שהוא יתקן אותי בתגובות?" "וזה לגמרי חוקי לכתוב עשירייה, אז לא יכול להיות שזה זה, נכון? נכון?" "האם הוא נהנה מזה? לא יכול להיות שכל דבר שהוא אומר נשמע לי חידתי" "איך אפשר לגרום לו להתחרט על הסרט שהוא הכניס אותי אליו? האם תגובה ארוכה כזאת תעשה את העבודה?" שאלות כאלה מורי... סליחה אהוד. אבל זה הוא התחיל.
מורי
מורי•לפני 3 שנים

סנשיין, מה זה עשיריה?

מורי
מורי•לפני 3 שנים

ארוחת הערב הוא ספר עוכר שלווה.

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

אני כמובן מודה גם לכם,

ראובן וזאבי.
ראובן
ראובן•לפני 3 שנים

בהחלט מומלץ

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 3 שנים

תודה רבה סנטו

וכמובן גם לך סנשיין. אני מסכים איתך זה מאוד מעניין לקרוא מנקודת מבט של במאי. נכון שרוב הספרים שנכתבים בימינו נכתבים כבר בגוף ראשון אבל בספר הזה באמת מדובר במשהו מיוחד והלוואי וירבו לצאת לאור ספרים כאלה.
סייג'
סייג'•לפני 3 שנים

תודה אהוד.

נשמע לי מעניין לקרוא מנקודת מבט של במאי, ועכשיו כשהוא בעשירייה של עברית אני נורא מתפתה לקנות אותו.
17 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אהוד בן פורת

הנשים

הנשים

כריסטין האנה

כבר כשקראתי את הספר "ארבע הרוחות", אחד מספריה הקודמים של כריסטין האנה (ודווקא לא את "הזמיר" שמוזכר בעטיפת הספר) היתה לי תחושה שמדובר בסופרת מיוחדת, שונה מכל האחרות. שמבחינתי, זאת היתה שאלה של זמן עד שאקרא ספר נוסף שלה, אבל בכל זאת קיבלתי דחיפה מ-אנוק ואני מודה לה על כך. אנוק פשוט יודעת שאני אוהב לקרוא ספרים, במיוחד כאלה שהדמויות הראשיות בהם הן גיבורות, אז הפור נפל על הספר "נשים", שהוא ספר כזה.

הדמות הראשית היא פרנקי מקגראת, אחת מיני רבות שבחרו להיות אחיות ולשרת בויטנאם, במקרה שלה זה בעקבות אחיה. רק שרוע הגזירה היא שהוא נופל במלחמה והם לא מספיקים לשרת ביחד. התיאורים בספר הם לפעמים עד לדקויות בהן בדמיונכם עומדת לפניכם אחות שאתם יכולים לתאר אותה פנימית (מה עובר עליה), אין ספק הספר מתחיל בקשיי ההסתגלות שלה וממשיך בהתעלות הנפש. אני כקורא הצלחתי להתרגש מהמעמד, וגם חיצונית מבחינת המדים שהיא לובשת, ואיך שהיא לובשת אותם, כשחשוב לה להקפיד על לבוש מגוהץ ומה שקורה סביבה מקשה עליה לשמור על תנאים הגיינים להם היתה ככל הנראה רגילה באזרחות.

קראתי את הספר בעניין רב, כשאני כמובן לא יכול לנתק את העלילה מהמציאות שאנחנו חיים בה אחרי ה-7.10 אז אם תרצו לצד הספרים שמביאים את הסיפור על האסון שפקד אותנו בישובי הדרום, ישנו גם ספר כזה. פעם ראשונה שאני קורא ספר ומרגיש צורך למרקר קטעים מתוכו אבל כמובן שמפאת כבוד לספרים אני לא מעז לעשות את זה. אני מכיר כמה שהייתי בשמחה מעניק להם את הספר הזה כמתנה. פשוט ספר שהוא בעיניי בגדר חובה, ואם בעניין של עיבודי ספרים לסרטים עסקינן (העלתי את הנושא הזה בחוות הדעת הקודמת שלי) אני מקווה שיהיה מי שיעבד את הספר הזה, בפירוש לא עוד ספר מלחמה, אלא כזה שנכתב בדם החיים עם משמעות כפולה, כמו שלדעתי אין בהרבה ספרים שהם אחרי הכל מדיומנם של סופרים.

לפני שנה•אהוד בן פורת
בלובירד

בלובירד

ג'נבייב גרהאם

הספר הזה, "בלובירד" הוא מסוג הספרים שקראתי ולצערי עד עכשיו לא יצא לי לכתוב על אבל אם במקרה תחלפו על ידי בחנות ספרים ותחפשו ספר טוב, במיוחד בכדי לרכוש ספר שני במבצע של חצי מחיר, קרוב לודאי שאני אמליץ לכם עליו.

אני מוכרח לגלות לכם שאני נהנה לקרוא ספרים שהגיבורים בו הם למעשה גיבורות, ואם אפשר אז עד רבה כשהן אחיות. לצערי זה בדרך כלל קורה בספרים שהרקע שלהם היא איזו מלחמה, לדעתי עוד לא קרה שמישהו מצא לנכון לכתוב על אחות שהיא סתם עובדת בקופת חולים או עובדת בשיגרה באחד מבתי החולים. הספר "בלובירד" הוא אולי הכי קרוב לזה, כי הרקע שלו היא תקופת היובש.

כידוע "בלובירד" נקראו האחיות לובשות המדים הכחולים (כידוע? נו טוב האמת לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, חשבתי שזה איכשהו קשור לכינוי של נגן הג'אז צ'ארלי פארקר). סיפורנו מתחיל הפעם בכך שמישהו נכנס לחנות ומביא איתו ויסקי שמצא בשיפוצים שנעשים בביתו ואז הדמות הראשית בספר נזכרת בעבר שלה כשהיא היתה אחות. הספר הזה מומלץ לאוהבי הרומנטיקה שבינינו אבל לו דווקא בקטע הקיטשי של העניין.

ג'נבייב גרהאם רקחה עלילה מעניינת, ולדעתי שאלה של זמן עד שיעבדו אותו לאיזה סרט. יכול להיות גם סידרה, בהתחשב למה שנוצר בעקבות "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (הנפלא של יניב איצקוביץ' ... בימים אלה אני עוקב אחר הסידרה בטלויזיה ובמקביל גם קורא את הספר) אבל עד אז אני מקווה שימשיכו לתרגם עוד ספרים של ג'נבייב גרהאם, כי זה הספר העשירי שלה ועד כמה שזכור לי לא נתקלתי בספרים אחרים שלה או שפשוט זה ספר שתורגם מחדש ואחרים שלה פשוט מטבע הדברים נשכחו.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
רוזנפלד

רוזנפלד

מאיה קסלר

התלבטתי לא מעט ביני לבין עצמי אם לכתוב את דבריי אלה כתגובה באחת מחוות הדעת לספר או כחוות דעת בפני עצמה ולבסוף הכרעתי באפשרות השניה, והרי היא לפניכם:

אני מוכרח להודות שהספר מתחיל נחמד, כאילו הדמות הראשית היא בת דמותה של הסופרת, הרי שתיהן עוסקות בעשיית סרטים. למרות הגסויות שלו המשכתי לקרוא אותו עד שאיבדתי את כל הסבלנות שלי (ובחיי שגיליתי סבלנות), בעיניי זה לא ספר להעביר איתו את הזמן, כי הוא פשוט לא מספק הנאה (בגרוש). אני מוכרח להודות שאני לא מכיר את מי שכתבה אותו אבל נראה לי שאם באמת יש איזו השלכה בין המציאות לכתיבת הספר כנראה שהוא נכתב בקטעים של חרמנות. היה מוטב לו הסופרת היתה משאירה את זה רק לעצמה.

זה לא סוד שהמציאות שאנחנו חיים ממלאת את הבטנים של כולנו כך שלחומר שאנחנו קוראים, במיוחד כמו בספר כזה, לא חסר הרבה לייצר לנו כאבי בטן ובחילות. אחרי מה שהספר הזה גרם לי לא נשאר סיכוי לכך שארצה בהמשך לחפש עוד משהו מפרי עטה של הסופרת הזאת. איך אומרים בלשון פשוטה "פיכס גדול". באמת, תנו לי רק לשכוח את מה שהיה לי איתו.

אחרי הכל בחרתי לשים את הספר בספריית רחוב שמישהו אחר "יהנה ממנו", כי לא רק שלא קראתי מישהו אחר שלא שיבח אותו אלא שיש כאלה שנהנים גם מסוג של ספרים כמו "חמישים גוונים של אפור" (שאני יודע שאני מראש לא אקרא). אז בכנות זה אולי רק אני רגיש מדי, כמי שהיה קורבן לאונס בילדותו (כבר שיתפתי את הסיפור שלי בזמנו בקמפיין Me too) אבל למה לעזאזל לספרים בניגוד לסרטים אין שום סימן שמזהיר על שימוש בשפה בוטה? זה לא שאני בכלל לא קורא ספרות ארוטית, הנרי מילר ואריקה ג'ונג שקראתי ספרים שלמים שלהם יודעים לעשות את זה.

לגבי ההתלבטות שהיתה לי. מי שמכיר אותי יודע שאני נוטה בדרך כלל לפרגן אבל יש גבול והספר הזה מבחינתי עבר את השיא.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
בית הנייר

בית הנייר

קרלוס מריה דומינגס

אני בדרך כלל לא קורא ספר כזה שהוא פחות ממאה עמודים אבל משהו בתוכי אמר לי שאת הספר הזה אני חייב לקרוא. אם גם אתם רואים את עצמכם ביבליופילים, לדעתי, אתם חייבים לקרוא את הספר הזה שנקרא "בית הנייר", ולא אין לו קשר לסידרת הדרמה הטלווזיונית מספרד העונה על אותו שם.

תקראו את הספר הזה ותבינו שאתם לא "המשוגעים" (במרכאות) היחידים לספרים. כמי שרגיל לישון על מיטה זוגית כשצד אחד שלה מלא כל הזמן בספרים אבל כמובן שמתחלפים מדי פעם, הופתעתי לגלות שאני לא לבד. בכדי לא להרוס לכם את ההפתעה בקריאת הספר, אני אגלה לכם רק מעט, שלפחות השגעון של הדמות המרכזית בספר לא עוצר בזה.

העלילה של הספר הספר מעניינת אבל חבל באמת שהיא לא ארוכה מספיק. בגלל זה אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הזה התחלתי לקרוא את "שיטוטים עם רוברט ואלזר" של קרל זליג, ספר שגם יכול לענות להגדרה "מומלץ בעיקר לביבליופילים", והמלצה ממני אם "בית הנייר" לא מצריך מכם לזכור הרבה אלא למעשה רק את "קו הצל" של ג'וזף קונרד, חכו כשתקראו אותו תצטרכו ממש דף ועט לידכם כך שתוכלו לזכור את כל הספרים שמוזכרים בו. קריאה נעימה !!!

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
יעדות

יעדות

דב מורן

ספר שהוא לצערי אכזבה. אולי דב מורן יודע לכתוב על התחום שהוא עוסק בו, כממציא הדיסק און קי - "עסקים ויזמות" אבל נראה לי שהוא הספיק כבר בספר הקודם למצות את העניין הזה, עד כי נדמה שלנסות למכור את הספר הזה זה כמו לנסות למכור בקבוק אוויר (הרגשה סובייקטיבית שלי).

אני חשבתי לתומי שהספר הזה יהיה מסקרן יותר, והאמת היא שמכיוון שזה ספר ראשון שאני קורא מהתחום הזה, לא היו לי יותר מדי ציפיות.

מה ששיכנע אותי לרכוש את הספר הוא שדב מורן מערב בו גם ענייני מוסיקה אבל לצערי הוא עושה את זה בצורה שטוחה. נראה שהוא אוהב מוסיקה ואפשר לומר שיש לו טעם לא רע אבל זה עדיין לא מספיק בכדי להפיק מזה ספר, מכיוון שמה שהוא בחר לכתוב עליו מוכר וידוע.

אז אני אומנם לא מדרג ספרים אבל אם הייתי מעניק לו ציון אז לצערי הוא היה מקבל מספיק בקושי.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
מחשבות על קולנוע

מחשבות על קולנוע

קוונטין טרנטינו

על העטיפה הקדמית של הספר ישנה אמירה של הניו יורק טיימס כי "טרנטינו כותב על קולנוע כמו שהוא עושה קולנוע" אפשר לקחת את זה כמחמאה אבל לדעתי זה מה שעצוב בכל העניין הזה. נכון שאני באופן אישי לא אהבתי את כל הסרטים של טרנטינו אבל בכל זאת עצוב שכגדול במאי הוליבוד הוא הפך בסופו של דבר להיות מי שכותב על קולנוע.

מאוד אהבתי את הספר הקודם שלו, "היו זמנים בהוליבוד" שהיה לדעתי הרבה יותר קליל ובמובן מסויים חיכיתי לספר הזה, בתקווה שהוא יהיה המשך של קודמו אבל עליי לומר בכנות שמהספר הזה נהנתי הרבה פחות. אפשר לחשוב שטרנטינו מספר לנו על הסרטים שהוא אוהב ובמילים אחרות הסרטים שעשו אותו אבל הוא העלה על הכתב נקודות שמצאתי אותן עבשות ולצערי לא תמיד מעניינות, גם אם יש לחלקן טעם של רכילות (מה שמקובל לחשוב שאנשים אוהבים לקרוא אבל לא אני). כמו זה שהשחקן סטיב מקווין היה מקבל על עצמו תפקידים ולא טורח לקרוא את התסריטים, את זה אשתו היתה עושה בשבילו.

לדעתי היה מוטב שהוא היה ממשיך בעשיית סרטים אבל את זה כנראה שיהיה קשה לטרנטינו לעשות כאיש משפחה ובהתחשב במרחק מהוליבוד. מה שכן יכול היה להיות נחמד בסופו של דבר אם הוא יתוודע לקולנוע שלנו, כלומר לקולנוע הישראלי ויכתוב על סרטים שנוצרו בארץ אבל שוב פעם לא ברצינות תהומית שכזאת. במידה וקראתם את הספר, ואהבתם אני מציע לכם לקרוא גם את "הסרטים בחיי" של פרנסואה טריפו.

עכשיו (כמעט חודש אחרי שכתבתי את דבריי אלו) נודע כי טרנטינו החליט לגנוז את סרטו האחרון, "מבקר הקולנוע". מכיוון שהשם שלו רומז לשם הספר הזה ואולי כמו הספר הקודם זה רק נדמה וכל אחת מהיצירות אמורות לחיות כאילו בזכות עצמה, אני מרשה לעצמי לעלות את השאלה אם לא היה מוטב שהיה גונז גם את הספר אבל הוא כאמור כבר יצא לאור ואין להצטער על צעד שכבר נעשה.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
רחוב העצב החד סטרי

רחוב העצב החד סטרי

אלכסנדר פן

לפני כמעט שלושים שנה (איך שהזמן עובר לו מהר) פחות שנתיים מכניסת האלף החדש שבו אנחנו חיים, זכיתי בתלושי קניה בתוכנית טלויזיה בזכות קטע שאמן שעד כמה שזכור לי היה ארקדי דוכין, ישב וקרא ואני זהיתי שמדובר בקטע של המשורר, דוד אבידן (בלי להתרברב יותר מדי, שאני לא אזהה קטע של אבידן?). התלושים היו בסך של 2,000 ש"ח ואני נהנתי בזכותם במשך שנה שלמה להיכנס לחנות הספרים הגדולה (בלי לעשות פרסומת), עם זו שהשם שלה מתחרז עם "ויסוצקי" (לא זמר המחאה הרוסי אלא של התה, אם כי כמובן גם הפוך זה יכול להיות).

אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה כייף גדול זה היה. רכשתי כל מיני ספרים, גם כאלה שאם לא היתה לי ההזדמנות הזאת כנראה שבחיים לא הייתי קונה אותם. ביניהם גם הספר הזה, "רחוב העצב החד סטרי". אני מוכרח להודות שהשירה של אלכסנדר פן מעולם לא ממש דיברה אליי אבל הדבר היחיד שידעתי עוד באותם ימים (בטריוויה אני הייתי טוב עוד אז) ששלמה גרוניך ביצע שיר שלו באלבום "נדודי שינה" שמאוד חביב אליי גם היום. הספר הזה הוא בפורמט קטן, ואם תשאלו אותי, האמת דיי מעצבן. לדעתי ספרים צריכים להיות בפורמט אחיד, לא גדול מדי שלא יוכלו לעמוד על מדפים ובודאי לא קטנים מדי שיעלמו מהם בקלות.

השם של הספר "רחוב העצב החד סטרי" מזכיר לי תמיד את ספר השירים של נתן זך, "כיוון שאני בסביבה בצד השני של שינקין" (שאסוציאטיבית יש לו גם עניין ברחובות), ואם כבר בענייני טריוויה עסקינן אז להזכיר שלכל אחד המשוררים היה עניין עם משוררי דור הביט. נתן זך שתירגם את שירתו של אלן גינזברג לעברית, ופן שאחד השירים שלו לקראת סוף קובץ השירים הזה נפתח ב-"הביטו עליי אני ביטניק" שבעקבותיו כתבתי אני את "אני כלב בוקסר, כותב שירי בוסר / מזיל ריר בלשון בנאלית ...". כן, אני מודה היתה תקופה שגם אני חטאתי בכתיבת / בקריאת שירה.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
נשף חברים

נשף חברים

עמוס אריכא

עד היום כשמישהו היה מצביע על ספר מסויים ואומר עליו שהוא הספר הכי טוב שהוא קרא אי-פעם הייתי יכול לראות באמירה כזאת סוג של פלצנות אבל אני נשבע לכם שהספר הזה, "נשף חברים" של עמוס אריכא הוא לפחות עבורי לא פחות מספר כזה. אז מה נשתנה? מה עושה אותו לספר כזה? אולי השמות הנזכרים בו, גם כאחד שקורא ביוגרפיות לצערי לא יצא לי לקרוא איזכורים עליהם בספרים רבים כלכך.

אני אשתדל לא לעשות ספויילר, בתקווה שייצא גם לכם לקרוא את הספר הזה, אבל בכל זאת לשם דוגמא אשלוף את השחקן והפנטומימאי, שייקה אופיר זכרונו לברכה (שאני לא מבין איך זה שעד היום עוד לא נכתבה עליו ביוגרפיה?) שדרך הקריאה בספר הזה הצלחתי להבין שלמרות ההצלחה שלו באירופה הוא, כמי שהיה ללא ספק אחד מאבות הבידור שלנו בחר לחזור לארץ, כי האהבה והגעגועים שלו לחברים גברו על הכל.

עמוס אריכא נתפס בעיניי עד היום כאחד שפירסם ספרים לבני הנוער, כך שזאת פעם ראשונה שאני קורא ספר מפרי עטו, אבל גם כך אני חושב שזה ספר אחד יחיד ומיוחד ברשימת הספרים שלו ובכלל. הספר עוסק לכאורה באהבה שפרחה פעם, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בקרב אנשי הבוהמה. יש האומרים בין המשורר אלכסנדר פן והשחקנית חנה רובינא. כבר מתחילת הספר אנחנו, הקוראים מבינים שקו המנחה את העלילה הוא התפר בין מה שקרה באמת לתוספת דמיון. דברים סולפו בכוונה, כמו מערכת המכתבים שהיתה ביניהם שהגיבורה מעידה (בביקור של הסופר אצלה בפרק אחרון של חייה) שהיא העתיקה אותם בכתב ידה, היות והיא בחרה להוריד מהם את הקטעים שלא יעניינו את כולם.

ההרגשה שהספר נותן היא באמת של "נשף חברים", עוד אחת מההדמויות בו מתחקה אחר ביקורו של הסופר, "מארק טוויין" בארץ (ע"ע מסע תענוגות לארץ הקודש) ומי שנהנה מהקריאה בו מן הסתם לא רוצה שהנשף הזה, שיש בו מן הזדמנות של פעם בחיים כאילו להתחכך בין המי ומי, יגיע לסופו.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת
יומן פרידה

יומן פרידה

ניצן ויסמן

מאוד נהנתי לקרוא את הספר הקודם של ניצן ויסמן, "המחברות השחורות של קרול שוורץ" ולמרות שהספר הנוכחי, "יומן פרידה" הוא ללא ספק היצירה הגדולה שלו קשה לי לומר שנהנתי לקרוא אותו, ולא חלילה מכיוון שהוא לא כתוב טוב אלא בגלל שהוא עוסק כולו בפרידה של הסופר מהוריו.

היתה לי מחשבה לכתוב ספר כזה בעצמי, ובניגוד לקוראים אחרים שגם הם כותבים בפני עצמם, אני דווקא מרוצה מכך שאני מוצא לקרוא ספרים שמביאים משהו שדומה לזווית הראיה שלי על החיים וכאן אני מוכרח להודות למרות שאני קורא לא מעט המדע בדיוני לא רק שהוא לא האהוב עליי אלא הספרים שאני אוהב לקרוא הם שונים מהם לגמרי, אני מחפש את הדברים שהועלו על הכתב ונכתבו מדם לבם של הסופרים ויש בספרות כמה דוגמאות לכתיבה שכזאת ("יומן אבל" - רולאן בארת, "מות אמי" - נתן זך ועוד ...).

יודעי דבר אומרים שהספרים של ניצן ויסמן, למרות שהפעם הוא בחר בנושא אינטימי, מקרוב או מרחוק "על החיים ועל המוות" זה תמצית הכתיבה הנפלאה שלו. התרגשתי לקרוא את הספר, ומצאתי את עצמי קורא אותו כמעט בנשימה אחת. המודעות שכולנו לוקחים בסופו של דבר את אותה הרכבת אל מחוץ לחיים, לעולם שכולו טוב מרחפת כל הזמן מעל הספר הזה. ניצן הוא חיפאי והוא במשך הכתיבה הוא מזכיר שמות של מקומות ואנשים, כמו דני נישליס זכרונו לברכה (איש רדיו חיפה שזכיתי להכיר באופן אישי) ולהבדיל מזה את חנות הספרים "גולדמונד" שמצאתי גם בכך משהו מרגש בפני עצמו.

כפי שאמרתי היתה לי מחשבה לכתוב ספר כזה, ואחת המחשבות שעלו לי לראש היא שאבא שלי הלך לעולמו לפני כמה שנים, הוא עבד ברכבת (זו היתה עיקר העבודה שלו למרות שהוא המשיך לעבוד גם אחרי שיצא לפנסיה מוקדמת) ואני חשבתי כמה מרגש שכשיגיע יומי, מי יודע אולי הוא יחכה לי ברכבת, בדיוק כמו בפעמים כשהייתי ילד קטן ומכיוון שלא הייתי רואה אותו הרבה בבית הייתי מוצא לנכון לנסוע לבקר אותו בעבודה שלו. אמא שלי, שתבדל לחיים ארוכים בדיוק כשהחלה המלחמה, לפני כמה חודשים הפכה להיות חולת דיאליזה ועברתי איתה כמה רגעים נוראים בהם חשבתי לא פעם שאני עומד לאבד גם אותה. היא אמרה לי שאם היא צריכה ללכת אז היא תלך. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לקחתי את האמירה שלה קשה, כמובן שאני לא יכול לראות את החיים שלי בלעדיה.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אני מבין טוב מאוד מה עבר על ניצן, מקווה שהוא מצא תנחומים בפורקן הכתיבה, יקבל את ההכרה שמגיעה לו ומצדי מאחל שיהיה חזק וימשיך לכתוב עוד ספרים, כי אני ממש מחכה להם.

לפני שנתיים•אהוד בן פורת

ביקורות נוספות על "סרט עם סופיה"

סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

המלצות על ספר צריכות להיות הכל חוץ מהמלצות של עיתון על הכריכה הקדמית. המלצה שהיא אי-המלצה בולטת היא כזו של הניו-יורק טיימס. על כריכת הספר הזה היתה המלצה של אלסוויר (Elsevier בהולנדית). אלסוויר? מתברר שזו ההוצאה לאור המובילה בעולם בתחום המדעים המדויקים. זה חידוש ואפילו לא מרענן. איזו מן המלצה זו? אלסוויר וקוך שניהם הולנדיים, שזה כמו לשאול במבחן פסיכומטרי מה המשותף לכסא ושולחן והנבחן יאמר ששניהם מאטומים. החוצה!
אבל אני מזוכיסט ידוע והתחלתי לקרוא. לזכותי ייאמר, שלא עלה לי אגורה. הרי בחנות ספרים אני עובד ולמזלי לא בגלידריה. וכן, אני יודע ששניים מספריו אהבתי מאוד והשאר כבר לא היו קריאים. הקדמה ארוכה, אבל מתחייבת.
וככה בלי ציפיות של ממש, אבל עם זיכרון שלפחות בספרים של קוך שאהבתי, ידעתי שקוך יודע לכתוב. והוא אכן יודע לכתוב.
ניגש לעניין. סטנלי פורבס הוא במאי הולנדי עם שם שהפך לאמריקאי. לדעתו, שמו ההולנדי קשה להגייה אצל אמריקאים. עם שם אמריקאי אפשר גם לזרום טוב יותר. והיכן תהיה זרימה זו? בסרטים תיעודיים, בהם ייעודו. זהו עוד סרט פסיפס(?!) המראה נערה הולנדית המבלה חופשה באוסטרליה ובתאילנד הרחק ממכורתה. אותה נערה היא בתם של חברים, לא שחקנית מקצועית, אבל פורבס הבמאי לא הרבה לראות אותה בגדילתה וכששב לראותה והיא בת שש-עשרה, המראה שלה הכה בו בשל יופיה הלא מצוי, גם אם הוא מצוי למכביר בסקנדינביה. והנה ספוילר, לא שלי, שלו, שמשהו עומד לקרות בין הבמאי המזדקן, בן דמותו של קוך, עכשיו בן 69 (ב-2023) ובינה. אלה שבאין עלילה מספר לנו פורבס על כל מיני דברים עד שה"עלילה" נשכחת ושועטים קדימה, הרי "הוא" יודע לכתוב, ולא משנה כבר מה אמור להתפתח. אנחנו לומדים מדי פעם על עולם הקולנוע, על המחיר הלא זול שלו, מחיר שהוא לא תמיד של הסט והתלבושות.
וכך זה ממשיך וממשיך ונעשה מרתק יותר ולא פחות, קוך לא נותן הנחות לעולם הקולנוע, למפיקים, במאים ושחקנים באשר הם, ולהולנדים שהם כאן סביבו והוא כבר לא חושב שהוא כל כך אוהב להיות חלק מהם.
קוך מספר לנו מפיו של סטנלי פורבס הבמאי על פטנט של היצ'קוק להראות מטבע כלשהו בתחילת הסרט, ליצור מתח כלפיו ולא לשוב ולהראות אותו עד לסיום הסרט. כבר סיפרתי לכם בתחילת הסקירה על משהו דומה. הנה אני בוחן את ההקשבה שלכם.
כך או כך, את הספר הזה אהבתי מאוד. הוא מאוד קריא, עוסק במגוון נושאים המאפשרים לירות לכל כיוון, לפגוע ולהרוג. סוג הכתיבה החביב עלי מאוד. ניכר שהוא חזר לעצמו. כאן אני חייב לומר שעצם העובדה שאהבתי את הספר תהיה בניגוד לקוראים רבים אחרים. אבל המחשבות שלי הן מחשבות חופשיות ובגילי אני כבר לא חייב לאיש כלום. אחלה ספר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מורי
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

#
זה ספר טוב מאד. באמת.
קראתי את כל ספריו של קוך שתורגמו לעברית. הכתיבה שלו מצויינת תמיד. רבים מרעיונותיו חדשים ורעננים. או מרעננים בכנותם. או מזעזעים ביכולתם לגעת בסודי-סודות באופן פתוח. לא כולם, כמובן, אבל מספיק בשביל לשבות את הקורא(ת) ולגרום לה להחליט לקרוא כל תרגום שלו. הסיפורים שלו אינם יוצאי-דופן, או לפחות לא היו יוצאי דופן ללא הרמת המסך שהוא מבצע על מה שעומד מאחורי הסיפור. אבל ביחד – סיפור ואמת בלתי מבוטאת בקול רם – כמוהם כפצצה שקטה אך קטלנית.

בספר הזה קוך קצת מעוקר. הולנדי היה אולי יותר מזדעזע, יותר כועס, במיוחד אם היה "לאומי" כמו כמה אנשים ממקומותינו. מן הסתם הוא היה כועס על מה שקוך חושב על התרבות ההולנדית (צמחונית, מעדיפה "חיוביות" על אמת, לא משפיעה ולא חורגת ממיקומה בהולנד) הוא היה כועס על דעתו של קוך על שחקנים הולנדים (לא יודעים לשחק. נעזרים בהמון אביזרים כדי להדגים לצופה את מה ששחקן טוב היה יכול לעשות עם הרמת זווית הפה או הגבה) בטח היה יוצא מדעתו על הערכתו של קוך את הספרות ההולנדית (אין סופרים הולנדים ידועים בעולם, פרט לאנה פראנק)
אני חושבת שבספר הזה הוא מביע דעות ורעיונות שאין אף מילה רעה להגיד עליהם. הם "נכונים" (בדיוק כמו ששפה מכובסת היא "נכונה") הם חיוביים. תיאורים של המוני תיירים שועטים לראות מונומנטים ולהנציחם בתמונה שלעולם לא תיעלם, אבל מרגע שנלקחה גם לא תעניין אותם יותר. מצד שני הם ההורסים את אותו נוף אותו הם לכאורה מעריצים. ממלאים אותו באשפה שציפורים נלחמות עליה, זוללות אותה ומתות בגללה. דעות מקובלות על הכל, שמעטים טורחים גם להתנהג על פיהם.

סופיה היא נערה בת 16 שהבמאי המצליח פוגש בה בבית הוריה, חבריו. הוא חש דחף שאינו בר כיבוש שהיא תופיע בסרטו, סרט שהוא עדיין לא יודע על מה יהיה. מאותו רגע הסרט קורם עור וגידים, וסופיה – הכוכבת הראשית שלו – מטולטלת למסע בין תאילנד, אוסטרליה ושוב הולנד. הבמאי – סטנלי פורבס, שאינגלז את שמו ההולנדי הבלתי ניתן להגייה והפך במאי בינלאומי ידוע. הוא מיטיב מאד לתאר את סרטיו העתידים, בלי תסריט ושטויות, עד לרמת הפיקסל הבודד. אבל כמו שקורה לעתים מסתבך עם עצמו, מערבב בין בימוי לתשוקה ונופל על הפנים, פשוטו כמשמעו.

ואני? התאכזבתי קצת. אמנם ספר קריא וקולח המבהיר כמו שאר ספריו את התימה של קוך. אמנם יש בו רגעים צלולים וברורים – במיוחד במשפט הסיום. אמנם קוך מעוקר הוא עדיין קוך, שאם תותר לי קלישאה ביום גרוע שלו הוא טוב מסופרים בינוניים ביומם המוצלח. אבל בכל זאת, ציפיתי ליותר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•yaelhar
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

מה שנראה כמו סיפור לוליטה של עידן מי-טו, מתגלה כמשהו אחר..." כך הדהדה הכותרת בעיתון "הארץ" שמשכה את תשומת ליבי לגבי הספר–"סרט עם סופיה" של הרמן קוך.

מיד אחר כך נכנסתי ל"סימניה" והבנתי שמורי "נכבש" גם הוא מאותה הגברת הצעירה בת ה-17 סופיה, שלא מובן בכלל מה היא מספקת ובמה היא מיוחדת מלבד גילה ... הוא העניק לכותר הזה 5 כוכבים זוהרים ואין לי מושג ירוק מה גרם לנדיבות הזו... ואילו אלון דה אלפרט לעומתו, הסתמן כקורא די משועמם וגם את 3 הכוכבים שלו סיפק אולי כדי לא להעליב את קוך... זה מה שהייתי גם אני מעניקה לספר הזה.

אז ככה למי שלא מכיר, קוך הוא לא רק סופר הוא גם שחקן, עיתונאי, וכותב מערכונים הולנדי בן 69, שבאופן קבוע ובהנאה רבה משתלח בתקינות הפוליטית-בורגנית-האירופית והוא לא מתבייש לומר באחד מהראיונות אתו ש"הרוע משתלט עליו ולא רק מסקרן אותו לכן הוא בודק בספרים שלו את הגבולות ואת הסוגים. לטענתו "הדמויות הופכות למעניינות יותר כשיש להן מחשבות אפלות והוא מצהיר שלו עצמו יש מחשבות שטוב מאוד שאף אחד לא יודע עליהן.. " כשאתה נלחם ברוע אתה עלול להפוך רע בעצמך"... והוא כנראה יודע על מה הוא מדבר... נראה שהפעם אולי גם מפאת גילו המתקדם הוא מנסה לסגור כאן חשבון עם כל העולם ואשתו .

קראתי את הרומן שפרסם אותו ב-2009, "ארוחת ערב" ואת "בית קיץ עם בריכה" שהיו טובים, וזה הנוכחי, ליווה אותי בשבועיים האחרונים בעיקר בערבים. בעלי צפה בחדשות ואני אירחתי לו חברה בסלון הביתי וקראתי בספר. שנינו יצאנו נשכרים. הוא לא הרגיש לבדו מול הרוע והאלימות והטלטלות שנשפכו מהמרקע, ואני לא הייתי מאוימת מול המערכה שלי עם הרמן, כי הכתיבה והנושאים של הסופר הזה בעבר היו מן הסוג שעוכר שלווה... אבל לא הפעם. הפעם הכותר הזה הוא על בימאי סרטים מבוגר, בעשור השמיני לחייו, שמנסה לקחת חסות על נערה בת 17- סופיה שמה, ולצרף אותה לסרט שלו, בעצם ליצור סרט עליה, ואולי להחזיר לעצמו עטרה ליושנה רגע לפני שהוא מחזיר את המפתחות...ועכשיו תחשבו באופן עצמאי או שתתנו דרור לכל מה שעובר לכם בראש... ההורים שלה מודאגים – ואיך לא ? ואגב במקרה או שלא הוא גם החבר שלהם. אז לא ! . תעשו עכשיו ריסט, אבל לא לגמרי... ותשאירו קצת ...

הספר אגב עתיד להפוך לסרט בשנה הקרובה- רשמו לפניכם כל אוהביו, ואולי המדיה הזו תציל את כבודו האבוד של הספר. מי יודע ...

ולמרות זאת אני תמיד מוצאת את עצמי מסוגלת להזדהות עם כל אחד ואחת מהדמויות וכנראה שזה משום שהכותב מיודענו קוך יודע להגיש לנו את הבשרים שהוא צולה עשויים כראוי, איך נקרא לזה ? WELL DAN !! אז נכון שזה לא גורמה אבל יכולתי לנגוס ממנו כמה ביסים ראויים שלא הצליחו לזכות אותו ביותר משלושה כוכבים שהייתי מעניקה לו .

לפני 3 שנים•אירית פריד
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

****





המספר הוא במאי הולנדי מזדקן (ששינה את שמו ל"סטנלי" האמריקאי, חסר האופי, הרוצה-להיות-קובריקי) שעשה כמה דברים בחיים אבל לא באמת, כלומר לא בסקייל אמריקאי אלא רק הולנדי פרובינציאלי, שמצד אחד ויתר על החיים ועל ה-FOMO שהם מציעים - לכל מי שעדיין צעיר, בכל אופן - ומצד שני בוערים בו עדיין רמצים של להט ורצון להשאיר חותם ולא להירקב לאטו כאחד האדם. בביתו של סופר (מזדקן), אחד מגיבורי סרט דוקומנטרי-ביוגרפי שהוא מביים, הוא פוגש את בתו בת השש עשרה של הסופר, סופיה, ונופל בקסמיה. כמתוך רפלקס של חיה גוועת הוא מציע לה להשתתף בסרטו הבא - זה שעדיין לא נולד עדיין באותו עת - והיא מסכימה. בגילו המופלג, בבדידותו וברצונו "לגלות" עוד כוכבת אחת, מתעוררים בו רגשות כלפי סופיה שחלקם אפלטונים ואבהיים - לפחות זה מה שהוא מספר לעצמו - וחלקם טהורים פחות - ואת זה הקורא מנחש די בקלות בעצמו. הם יוצאים לצילומים חובקי עולם, עריכות, שינויים, לחצי הפקה וליהוק, אבל בעצם מה שקורה הוא שהם מספקים להרמן קוך הסופר אפשרות לפרוש שוב בתוך ספר בדיוני את משנתו המיזנטרופית, העוקצנית, הצינית על תחלואי החברה המערבית בכלל וההולנדית בפרט, על הזדקנות, על שאיפות כמוסות ועל החיים וכל קסמם הרע.

הייתי רוצה לכתוב שזה מצליח, שהספר כבש אותי כיתר ספריו של קוך, אבל לראשונה אצלו, משהו הרגיש לי כאן עבש וממוחזר, כמו ספר אחר של קוך שכבר קראתי ושכחתי. more of the same, גם לחובבי הרמן קוך.

השתעממתי, ורק רציתי שהספר ייגמר. למזלי, הוא קצר למדי, אז זה לא לקח יותר מדי זמן.


****

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

נניח שהייתם יושבים ליד בנאדם לא מוכר והוא היה מתחיל לברבר ולא מפסיק במשך כמה שעות. חדר המתנה של רופא זה לא מעשי, תור לספרית גם לא, אז נניח בתור במיון (מיון הולכים, משהו קל כמו וירוס, אבל במיון, כידוע, מחכים המון שעות).
אחרי שהיה מסיים את הדיבור האסוציאטיבי והמעניין, אם כי לא ממש חשוב, על היותו במאי נחשב בהולנד ועל עשיית סרטים בהולנד, ועל קרנות הקולנוע בהולנד, ועל השחקנים בהולנד, ולכולם היה קורע את הצורה, הייתם מסתכלים עליו היטב ואומרים: הי, אתה הרמן קוך, לא?

אז הרמן קוך כתב שני ספרים טובים, ארוחת ערב המעולה ובית קיץ עם בריכה המצוין. משם והלאה הוא הידרדר לדיבורים בעלמא. נדמה שההוצאות לאור פשוט מקליטות אותו, הקלטה של כמה שעות, מתמללות את ההקלטה וכורכות את הדפים לספר, ואז אפשר להקליט איזה סופר אמיתי שישפוך את הגיגיו על סופרים בהולנד ולהוציא לאור גם את התשפוכת הזאת.

לא אכחיש שקראתי את הספר בעניין רב, למרות שהוא משעמם נורא ולא קורה בו שום דבר. אוקסימורון? לא בדיוק, זה כמו האיש ההוא במיון שמקשקש בקומקום והקשקוש שלו מעניין, אבל לא הייתם כורכים את הקשקוש הזה לספר.

אז על מה הספר? הגיבור המספר הוא במאי קולנוע מופלא בעיני עצמו וכנראה בינוני בעיני תעשיית הקולנוע ההולנדית וגם האמריקאית (גם שם הוא מביים משהו), שפוגש יום אחד אצל ידידו הסופר את הבת היפהפייה של הסופר, סופיה. וסופיה כמו הרבה בנות שש עשרה וקצת היא יפהפייה פורחת, ומספיק רגע אחד שבו היא נכנסת לחדר כדי לגרום לבמאי המזדקן שלנו לרצות לעשות עליה סרט. כי הבמאי המזדקן שלנו, סטנלי שמו, נדלק למראה נערות יפהפיות בנות שש עשרה וקצת.

אין לו רעיון לסרט על סופיה, אבל במקום הוא ממציא משהו על סרט פסיפס (יש לכם מושג מה זה? אני אפילו לא טורחת לבדוק בוויקי, על העיקרון) ומשכנע את הוריה המודאגים שהוא יעשה ממנה כוכבת. סרט הפסיפס, מתברר, הוא סרט עם תוכן במשקל נוצה בדיוק כמו הספר הזה, סו קולד אומנות בלי תוכן, על נערה שנוסעת לאוסטרליה ושם היא רואה את בית האופרה המרהיב, שמקרוב לא כל כך מרהיב, ומשוטטת על חוף הים, פוגשת בחור קנדי, נופים חולפים, דיאלוגים נטולי תוכן, מתגעגעת הביתה, לא מתגעגעת הביתה, (לסרט קוראים השיבה הביתה) ולסרט אין תוכן ולא קורה בו כלום מהדיוטי פרי בסחיפהול ועד החזרה הביתה. אהה, שכחתי פרט מאוד חשוב, יש בסרט עוד גיבורים חוץ מסופיה, זוג מזדקן שיצא לפנסיה ומממש תשוקה לנסוע לאוסטרליה, וגם איזה חסר בית שנפצע, וחבל ששכחו לצבוע את שיניו כך שייראה כמו חסר בית נטול שיניים, ולא כמו חסר בית עם שיניים בריאות. אבל כל טייק עולה המון כסף, אז כמה פעמים מסתפקים בטייקים שצולמו ולא מצלמים שוב, כי לכל במאי אומנותי כמו סטנלי יש מפיק פחות אומנותי, ששומר על התקציב.

יש בסרט עוד שחקן, גם הוא מזדקן, עוד יותר מזדקן מסטנלי הבמאי וסופיה מתאהבת בו (בת שבע עשרה מתאהבת בבן שבעים, הגיוני, לא?) אפילו בשביל הרמן קוך זה מוגזם.

ועשיית הסרט המדהים הזה, שאפילו בנטפליקס לא היו מקרינים, הוא התוכן של הספר.

רגע, רגע, שכחתי משהו חשוב. לסטנלי יש רעיון איך לגרום לקהל שלא למצמץ במהלך הצפייה, והוא מוריד את רוב הקלוזאפים של סופיה ומצלם אותה בעיקר מאחור, כדי שקהל הצופים ישב על קצה הכיסא ויחשוב: מתי סופסוף נראה את הפרצוף היפהפה של השחקנית הזאת? ממש כמו שיהלום מטמינים בקופסה סגורה, או בכלל, כל מה שרוצים לייקר מחביאים.

בהתחשב שהספר הזה הוא כלום בכלום, כתבתי עליו די הרבה, לא?

הייתי נותנת לו 2 כוכבים, אבל הרמן קוך יודע לכתוב גם כשהוא כותב שטויות במיץ. אז ארבעה כוכבים על כשרון הכתיבה וכוכב אחד על תוכן הספר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אפרתי
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

באיזה מקום נכון היה לקרוא לספר המשובח 'איך לשחוט פרות קדושות'.
סטנלי פורבס (המספר) הוא במאי קולנוע הולנדי ותיק כבן שבעים שסרטיו זכו להצלחה וכעת הוא רוצה לפרוץ בסרט חדש, "השיבה הביתה"- מה שנקרא 'סרט פסיפס'. עלילות לא ליניאריות המתרחשות במקביל ומצטלבות בסופו של דבר. לשחקנית הראשית בחלק המתחיל בסידני שבאוסטרליה הוא רוצה ללהק את סופיה הצעירה ויפת התואר, בתם של ידידיו קארל וסימון.
הספר עצמו, בדומה לסרט, מוגש במעין פסיפס. סטנלי וצוות ההפקה עם סופיה והשחקן הוותיק מייקל בנדר עובדים באוסטרליה ובמקביל ביקורת צינית, חסרת רחמים ומושחזת על העולם דרך עיניו של סטנלי ממרום גילו ונסיונו. ובסיפור הזה המשתלב באירועים במהלך העבודה על הסרט ולקראת הפרמיירה בהולנד אין לו אלוהים, גם בתחום עבודתו. דרך עיניו לומד הקורא על תעשיית הקולנוע, טייקים וההשקעה הכספית הרבה. ההבדל בין האמנות הקולנועית לתיאטרון.
האגו הנפוח של שחקנים וניצבים, כשהאחרונים מלעיטים את עצמם במהלך העבודה בכריכים, מתבכיינים כשקפה נשפך על חולצתם וצריך לדאוג להם לחולצה נקייה.
הוא מנפץ בלי רחמים אייקונים חברתיים מקודשים. חג המולד וחגיגות השנה החדשה נלעגים בעיניו. תיירים סינים ומערביים עם מקלות סלפי ונראה שכל תכליתם אינה באמת לטייל אלא להעלות לפייסבוק ולאינסטוש את תמונותיהם חסרות ההשראה ונטולות הכישרון על רקע בית האופרה של סידני וכנסיית סגרדה פמיליה בברצלונה. מבנים שמרחוק מעוררי התפעלות אבל מי שמתבונן ממש מקרוב רואה איך כרסמו בהם שיני הזמן וכיערו אותם. התיירים החיוורים וצרובי שמש במצרים המואילים לתת טיפ למדריך המקומי היודע שעבורם מדובר בפרוטות.
התקינות הפוליטית המסרסת בימינו כפי שמשתקפת בקולנוע שהוא עצמו יצר בעברו ויודע מה הצופה רוצה. נבלים בעלי לב זהב, אם יחידנית בשוק אורגני הפוגשת מומחה לאיכות הסביבה ונרקומן בגמילה. ומה הס מלהזכיר- מהגר כהה עור המבצע שוד, רווקה נצחית מושכת בגלל אגוצנטריות חסרת פשרות ואבוי- שחקן כדורגל הומו שיצא מהארון ונזרק מהקבוצה לקול זעקות ה'גוועלד, אפלייה מבישה' בהתעלמות מהעובדה שנזרק בגלל היותו באמת שחקן גרוע.
מסעדות המציגות עצמן במדריכי נסיעות 'ידידותיות לילדים'. אז מהי מסעדה שאינה כזו?
המחבר מעלה דרך עיני סטנלי מעלה נקודות מעניינות על תפקיד ההיסטוריה בחיינו. מה היה קורה אילו נולד חמישים שנה קודם. מלחמות העולם, באג אלפיים ומגדלי התאומים. ביקורת מרומזת אודות סופרים הכותבים ספרים עבים עד הגזמה למילוי מדף.
ובמקביל לביקורתו הלגלגנית ישנן התפתחויות מפתיעות וגילויים בציר השני- סופיה, המפיק דויד רוטנברג, מייקל בנדר והוא עצמו.
'אין מקום בו לומדים להכיר את המין האנושי כמו במסיבה לאחר הבכורה. אלה שרוצים להיות קרובים, הטרמפיסטים הדבקיים. במאי חסר כישרון שלתסריט הכושל שלו יש ריח רקוב של שמן שחומם יותר מדי פעמים, מביים פרסומות ומקווה שלסרטו הבא- אם יצא- יבואו יותר מ-1,200 צופים'.
חריף, שנון ולא עושה חשבון.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ראובן
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

איך אני אומרת את זה מבלי להעליב אף אחד?
ובכן, אני אגיד את זה כמו שזה עובר לי בראש - אני חושבת שהספר הזה טיפשי.

כמו סרט בלי פואנטה.
זה כמו להסתכל על אסלה מזהב במוזיאון ולחשוב: "זה בטח אומר משהו, בטח האומן טמן כאן מסר, אבל מעניין לי את העכוז מה הוא, אני לא הולכת לטרוח בלחשוב על זה, זה לא יפה או מעניין אותי בכלל. עכשיו איפה האומנות האמיתית בבניין הזה?"

העלילה לא מעניינת, המחשבות של הדמות הראשית לא מעניינות, התהליך היצירתי שלו לעיתים מעורר השראה אבל לא בקטע של ללמוד מזה אלא בקטע של לרצות לחוות תהליך יצירתי משל עצמך, כזה שאתה מבין טוב יותר מהתיאורים שכתובים כאן.

אז יש נערה, קוראים לה סופיה, ויש במאי זקן בשם סטנלי שברגע שהוא רואה את סופיה בת השש-עשרה הוא אוחז בידה קצת יותר מדי זמן ומציע לה להשתתף באיזשהו סרט שהוא עובד עליו.
העניין הוא, שאין שום סרט, הוא הולך לחשוב על סרט במיוחד עבור סופיה, כי הוא רוצה לעשות סרט עם סופיה.
יש הרבה מחשבות על... דברים, כמו חגים, סרטים, תיירות, טבע, והכול עטוף במיזנתרופיות.
האדם הזקן חושב שהוא משהו מיוחד, ואני לא יכולה שלא לתהות למה אני צריכה לדעת שהוא חושב שהוא משהו מיוחד כשברור שהוא לא.

כל הדיבור שלו על כך שהוא רוצה לשמש דמות אב, או עדיף בעיניו, דמות סב עבור סופיה - פשוט כל כך לא אמין, וקצת מגעיל.
המצחיק הוא מה שקורה בסוף, אבל זה כבר ספוילר אז שנייה.

ספוילרים

בסוף סופיה מתחברת עם שחקן זקן שמשחק איתה בסרט, שהוא נשוי ומבוגר מהדמות הבמאי הזקן שאנחנו עוקבים אחריה בשלוש שנים.
סטנלי ללא ספק מזהה את זה, והוא לא אוהב את זה, הוא אפילו מציע להטיס את החבר של סופיה לביקור, למרות שברור שהיא לא רוצה.
ואז הוא מחליט להוריד את כל הסצנות עם השחקן הזקן שקוראים לו מייקל, ואז לא יודעת מה קורה לבן אדם, הוא נטרף, הוא מחליט שהוא למעשה רוצה סרט בלי סופיה, אז הוא חושב על איך לבשר לה שבקושי יראו אותה בסרט שהיא אמורה להיות השחקנית הראשית שלו.
הוא לוקח אותה למסעדה, מברבר על כל מיני דברים שאני מדלגת עליהם כי קראתי את החמישים עמודים האחרונים ברפרוף, כי הרבה מהפרקים לא מוסיפים שום דבר לעלילה וכשלעצמם לא מעניינים בכלל, ולפני שהוא אומר לה שהיא לא תהיה בסרט הזה אבל שהוא יצור עבורה סרט אחר, היא אומרת לו שהיא בהיריון.

ואז, מכיוון שקראתי ברפרוף, לא כל כך הבנתי אבל העניין הזה שסופיה בהיריון גרם לו לשנות את המחשבות המקוריות שלו של להוריד את שניהם מהסרט, ואני חושבת שהוא התאכזב מכך שכשהיא הגיעה להקרנת הבכורה לא ראו את הבטן שלה, כאילו ציפה שתהיה איזושהי דרמה.
הוא מאבד הכרה, ושוב, אני קוראת ברפרוף אז אני לא כזה עוקבת, אבל פתאום סופיה מספרת לו מה קרה בערב הזה ושהוא ניסה לנשק אותה ושהיא סטרה לו, והיא מבקשת ממנו לעזור לה לספר להורים שלה שהיא ומייקל עומדים להתחתן בעוד חודש כשהיא תהיה בת שמונה-עשרה.
בסוף של הספר הוא מחליט להבריז ולא לעזור להם, כי העורך בחדר עריכה יודע לקרוא שפתיים ומסתבר שמייקל אמר לסופיה להתעלם מסטנלי, שפעם סטנלי היה עושה סרטים טובים אבל הוא איבד את זה בשנים האחרונות.

וזה פשוט מעניין לי את התחת סבבה?
לא מתחרטת על כך שקראתי ברפרוף את החמישים העמודים האחרונים של הספר, כל מה שהם עשו זה להראות שהדמות שאנחנו עוקבים אחריה היא פשוט אדם נוראי שחושב את עצמו יותר מדי.
זה שסופיה בסוף נכנסה להיריון מגבר נשוי, שהוא גם זקן ומבוגר מסטנלי, ושהם מאוהבים ועומדים להתחתן, זה פשוט קורע ואני מרוצה מזה.
אבל באופן כללי, זהו ספר סתמי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•סייג'
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

גמעתי את הספר "בשלוק אחד" כמו שהיינו אומרים בסלנג של פעם. הספר קריא מאוד והעלילה זורמת.
קוך משתמש באלמנטים של סיפור מתח כדי לחקור מה מפעיל גבר מזדקן בשלהי שנות השישים לחייו. הציר המרכזי הזה נבנה באמצעות תהליך יצירה של סרט, נערה צעירה שנעוריה הם האנטיתזה, והתחרות הבלתי נמנעת עם גברים אחרים וביותר מתחום אחד. ההזדקנות שהמספר מתייחס אליה מתקיימת בשני מימדים, האישי של המספר שהוא במאי סרטים מצליח, ושל התרבות המערבית כולה שהוא אינו חוסך את שבטו ממנה. זה מזכיר מאוד את וולבק, אלא שכאן הדברים נאמרים אפילו בצורה ישירה ובוטה יותר יש מפי המספר. כשק החבטות העיקרי משמשים ההולנדים, שהבמאי ההולנדי שהצליח בהוליווד עושה חוכא ואיטלולא מיכולתם להצמיח ספרות או קולנוע בעלי ערך שאינם כפופים לתקינות פוליטית מעייפת. העלילה מקבלת תפניות מעניינות והסוף מסביר את החידה שמוצגת לנו בהתחלה, לא בדיוק כפי שציפינו.
דוגמא אופיינית לספר:
"שרדתי מונולוג של שש שעות. פרויקט מגלומני של במאי תיאטרון שלא החמיץ אף הזדמנות להדגיש בראיונות לתקשורת את "הפגיעות" של האמנות. "של כל אומנות טובה", הוסיף בכל פעם, וכך, בנשימה אחת, ביטל את כל האמניות האחרות, אמניות שמחזיקות את עצמן: סרטים שמושכים קהל, ספרים שאנשים רוצים לקרוא. במאי שלרגע לא מפקפק בכך שהכישרון שלו כה גדול עד שראוי שהמדינה תממן אותו מימון מלא. במאי שרוצה שאת המשכנתא שלו יממנו אנשים עובדים שלעולם, אבל לעולם לא יצפו מרצונם החופשי במונולוג בן שש שעות".
מומלץ.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קיבוצניק
סרט עם סופיה

סרט עם סופיה

הרמן קוך

הרמן קוך עושה זאת שוב ב"סרט עם סופיה". הוא מתרחק מכל מה שנקרא פוליטיקלי קורקט. לפני שאתן דוגמא, בא לי להודות לקוך מאוד על ספר שפתח לי צוהר לחייו של במאי מזדקן עם תעודות. מה אגיד ומה אומר. להיות במאי מוצלח זו משימה כל-כך מורכבת; פרוייקט של ממש הדורש חדות עין, חושים מחודדים, יכולות לספוג ביקורות שליליות ועדיין לעמוד על הרגליים ולהמשיך, המקצוע דורש גם הצטיינות ביחצנות, יכולת יוצאת דופן להפיק רעיונות מבריקים בהינף רגע ועוד ועוד.
נחזור כעת לסירוב של קוך ללכת בתלם וההעזה להיות ההיפך מ"פוליטקלי קורקט" - להיות דעתן ובה בעת שלם עם עצמו. עמ' 204 (ציטוט), "יש מדריך מסעדות עם רשימת מסעדות ידידותיות לילדים באמסטרדם. "ידידותי לילדים" - צריך לתת למושג הזה לשקוע קצת כדי להבין מה הוא באמת אומר, ולתהות אם יש לו בכלל זכות קיום... עצם קיומה של רשימת מסעדות ידידותיות לילדים, פירושה ששאר המסעדות אינן ידידותיות לילדים, או אפילו עוינות אותן ...לא ידידותית לילדים, אתה לא יודע לקרא? אנחנו מאה אחוז מסעדה לא ידידותית לילדים... אנחנו עלולים להשתיק אותם, לירוק להם בפנים או להעיף להם סטירה... יכול להיות שנפיל אותם לרצפה, נכה אותם בפניהם באגרוף..." ובהמשך (עמוד 205) "העניין עם המסעדה הידידותית לילדים הוא שזה המקום האחרון שאתה רוצה ללכת אליו." וכל הדיון הזה שייך ועוד איך לעלילה, אבל כיצד? - "בשלט שליד דלת המסעדה שאמר "מסעדה ידידותית לילדים" הבחנתי מיד. אבל אז לא ידעתי שכעבור כמה שעות הוא יקבל משמעות אחרת עבורי," אומר הבמאי סטנלי פורבס, מה שמאפשר לו כעת לחזור לעלילה בצורה מתוחכמת ולהפתיע את הקורא. קוך אינו פוליטיקלי קורקט במובנים רבים, ובלשון העם "הוא אינו סטנדרטי". הפתעות רבות ממתינות לכם בספר הנפלא, המתוחכם, והמומלץ הזה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
דירוג
5.0
לפני 3 שנים

“גמעתי את הספר "בשלוק אחד" כמו שהיינו אומרים בסלנג של פעם. הספר קריא מאוד והעלילה זורמת. קוך משתמש ב”