ביקורת ספרותית על עד הירח ובחזרה מאת ג'יל מאנסל

---

שוקולד מריר 60-70%.
זה השוקולד האהוב עלי.
רצוי עם תוספת של שקדים או אגוזים או פיסטוק או בוטנים.
משהו שיגוון, שישבור את הטעם השגרתי ויתן טוויסט.

אבל בהריון האחרון שלי רציתי דווקא מתוק. מתוק-מתוק.
יש תקופות כאלה, אתם יודעים.
חיפשתי מתוק כל הזמן, אכלתי קרואסון שקדים כל בוקר, שתיתי שוקו פעמיים ביום.
א' שעבדתי איתו המון בתקופה הזאת היה מציע לי מהשוקולד המריר 80% מינימום שתמיד היה לו בחדר, ואני בדרך כלל לקחתי אבל מאוחר יותר היינו עושים הפסקה, הולכים יחד למטבח שם הוא היה מכין לעצמו קפה ומשם למכונת הממתקים שם הייתי קונה לעצמי שוקולד חלב מתוק-מתוק (זה לא שוקולד! היה מדגיש א' בבוז).
א' כבר יצא לפנסיה מאז, אני ילדתי ועדיין עובדת על הורדת אחרוני הקילוגרמים שעליתי בהריון ההוא, מכל המתוק.

ולפעמים עדיין ממש בא לי מתוק. זריקת סוכר נטולת תחכום ואליטיזם.
אבל אני גם בררנית. אפילו כשאני רוצה מתוק אני בררנית.
עומדת מול מכונת הממתקים ומתלבטת. זה חייב להיות מתוק אבל… לקוקוס למשל יש טעם לוואי נורא שמשתלט על הכל, אתם מבינים. אם זה חטיף שוקולד גדול מדי, בסוף אני יוצאת עם בחילה. אם זה נורא נורא מתוק בסוף אני נשארת עם תחושת מיאוס, כשכל המתיקות עולה בגרון. מתבקש שיהיו קצת תוספות כמו אגוזים או שקדים, אבל בלי להגזים ולשפוך את כל סוגי הקרמל-מלוח-חמאת-בוטנים-מחית-פיסטוק פנימה אם אפשר.
אני מחפשת משהו קטן ומדוייק, שישאיר תחושה טובה.
בלי חרטות ומחשבות בולמיות.
הרבה פעמים אני עוזבת בלי לקנות שום דבר ומתגעגעת לא' ולשוקולד המריר שלו, כזה שאף פעם לא מוצאים במכונות ממתקים.

יש גם תקופות כאלה שאני רוצה לקרוא משהו מתוק. מתוק-מתוק. זריקת סוכר נטולת תחכום ואליטיזם.
אבל אני גם בררנית. אפילו כשאני רוצה מתוק אני בררנית.
מסתובבת בספריה ומתלבטת. זה חייב להיות מתוק אבל… לכתיבה גרועה למשל יש טעם לוואי נורא שמשתלט על הכל, אתם מבינים. אם מערכת היחסים שמוצגת כרומנטית היא למעשה מערכת יחסים רעילה, בסוף אני יוצאת עם בחילה. אם הספר משתפך בהגזמה על הירהורים ורגשות או נעיצת מבטים אובססיבית באברי הגוף שלו/שלה בסוף אני נשארת עם תחושת מיאוס. מתבקש שיהיו קצת קלישאות ז'אנר, אבל בלי להגזים ולשפוך פנימה תועפות של צירופי מקרים ומהלכים שחוקים אם אפשר.
אני מחפשת משהו קטן ומדוייק, שישאיר תחושה טובה.
בלי חרטות ומחשבות בולמיות.
ואם לומר את האמת, זה ממש נדיר.
הרבה פעמים אני נוטשת את הספר אחרי פרק-שניים, כי רציתי זריקת סוכר אבל… לא את זאת.

עד הירח ובחזרה הצליח להיות זריקת סוכר מצויינת ברגע בו הייתי צריכה אחת כזאת. עם כתיבה סבירה, סיפור רקע נוגע ללב ודמויות שקל לחבב. להגיד שהוא לא נפל קצת בקריטריונים האחרים שפירטתי? אם להיות כנה, לא בטוחה שהוא עמד בכולם. היו בו הרבה יותר מדי צירופי מקרים וקלישאות ז'אנר, יותר מדי התאהבויות ממבט ראשון והפי אנדים להרבה יותר מדי אנשים. אבל בסך הכל הוא עשה את העבודה שלו, שאמורה להיות פשוטה אבל משום מה קשה להשיג אותה: להיות ספר קריא, קליל, חמוד, כיפי ומנחם, נטול יומרות ואג'נדות. מתוק מדי, אבל לא עד כדי בחילה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על עד הירח ובחזרה