כשאני מגיעה למדור המבוגרים בספריה אני אוהבת לחפש את הכריכות הורודות, אלו שמשדרות קלילות. יש משהו מפחיד במדור של המבוגרים שיכול להיות מלא בספרים על מוות ואנשים זקנים וכאב. אומנם עברתי את שלב הסדרות הפתטיות של מדור הנוער אבל אני עדיין אוהבת קישטיות ורומנטיקה והפי אנד. ולא, לא, לא רוצה ספר שנגמר במוות ודמעות. יש ספרים יחידי סגולה ששוים את הדיכאון שאחריהם.
לכן, כשראיתי את הכריכה הורודה של "עד הירח ובחזרה", לקחתי אותו לידיים.
לקחתי סיכון. ספר על אלמנה יכול להיות עצוב, אבל נשמע שזה דווקא ספר קליל ולא מדכא לפי הביקורות על גב הספר.
ובאמת? הספר היה פינוק! קראתי אותו עד השעות הקטנות של הלילה, פשוט כי היה כיף!
לא עמוק ולא מיוחד ולא מצחיק אבל נעים וכיף.
הדמויות אומנם היו מוצלחות מדי ויפות מדי והפגמים היחידים שלהם היו חיצוניים ולא פגמי אופי אמיתיים (בעלה מת, היא לא רוצה אותו).
גם ההתאהביות בספר נבעו מרושם חיצוני ולא עמוק במיוחד. המעבר בין "לא אוהבת" ל"אוהבת" היה גם הוא חסר סיבה אמיתית.
ובכל זאת, נהניתי לקרוא את "עד הירח ובחזרה".
נהניתי מספיק בשביל לקרוא שוב את הפרק האחרון ולפתוח אחר כך את המחשב בשביל לחפש ספרים נוספים של ג'יל מאנסל.
אם בטעות קראתם ספר מדכא מדי ואתם מחפשים משהו שישפר לכם את מצב הרוח- זה הספר המתאים!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
