אין לי איזה חוש מוזיקלי, לפחות לא שאני יודע.
לא הכרתי את וריאציות גולדברג או את אמנות הפוגה של באך.
גם לא את גלן גולד. ובכן, זה קצת בעייתי כי כנראה זה מה שגרם לחיבור שלי לספר הזה להיות קטוע.
ניגשתי אליו מתוך סקרנות ומתוך תקווה למיצוי חמישים האחוזים האחרים שלא תלויים בהכרת הנושא שיגרמו לי להתחבר.
הספר טוב. לא יודע להגיד כמה בפועל התחברתי לסגנון, כנראה זה מצריך כושר לחיבור כזה של לרוץ איתו ביחד וכל האטה או גימגום בקצב האחיד שהוא אמור להיקרא - יכולים להוריד מההנאה ולהרגיש ברי דחייה.
אין ספק שזה סגנון ואהבתי את הצורה בה הדמויות זורמות ואת העניין העיקרי בנוגע להתאבדות הכתובה מראש, מעבר לזה קצת איבדתי ראש ועניין.
נ''ב:
מה שכן מעניין אותי, זה איך ארגיש ב''מייסטרים דגולים'' שלו. כפי הבנתי וינה תככב שם הרבה, אולי כמעט כמו שבספר הזה זלצבורג מככבת. העניין זה שלא מזמן עשיתי מין טיולון ודווקא מזלצבורג התרשמתי עמוקות ומיוינה קצת פחות. יכלתי אולי להבין למה זלצבורג פה לא מוצגת באור חיובי, בכל זאת תומס ברנהרד הוא זה שגדל שם והמיאוס יכול להיות הגיוני אבל היה לי לפעמים מוזר לקרוא דברים כאלה על מקום ששינה אצלי הרבה.








![הדת והחיים [כרך ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/24133.jpg?v=1780598202751)
![הדת והחיים [כרך א']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers12/125754.jpg?v=1780598293301)



