ביקורת ספרותית על פרחי הרע (מהדורת 1997) מאת שארל בודלר

---

תראו אני מודה לבודלר מאחר ואשכרה סוג של התגברתי על הפחד מאחר וזו הגרסה היחידה שאפשר לכתוב בה על ספר השירה האייקוני שלו. עכשיו זה לא בגלל שקראתי את ההוצאה הזו בתרגום של דורי מנור. אין שם את כל השירים. קניתי גרסה מלאה באנגלית וקראתי הכל. התרגום הקודם לעברית די פג תוקפו. עכשיו למה התגברות על פחד? כי במשך שנים, אני מפחד ומסתיר את עיניי מהדיוקן המאיים של קרוואג'יו עם ראש מדוזה. מאז ראיתי אותו כילד, הוא עושה לי התקף לב קל כל פעם שאני רואה אותו. זה דיוקן מ מ ש מפחיד. וזה בעייתי כשקראווג'יו הוא אחד הציירים האהובים עליי. אבל החלטתי לאזור אומץ וזו בסך הכול רפרודוקציה. צריכים להתגבר. ועכשיו לתוכן. בתכל'ס זה טיפה הגיוני לשים את העטיפה הזו על ספר השירה הזדוני הראשון שהרים ראשים וגרם לשמרנים לצאת מהכלים.

שארל בודלר. האבא של כל המקוללים וכנראה כפי שנאמר, המקולל יותר מכולם. סוריאליסט לפני שהיה דבר כזה. ומשורר בשירות השטן. יש לי נטייה לרפרנס לסרטי האימה האותנטיים של הבמאי המבטיח רוברט אגרס כשאני כותב על ספר ובמהלך הקריאה, אני מרגיש שסצנה אחת מסרט ביכוריו המצמרר "המכשפה", יכול לתאר את השירה של בודלר. כאשר הדמות הראשית במשחקה של אניה טיילור ג'וי מדברת על השטן והוא בקול נמוך מים המלח, שואל אותה בפיתוי WOULDS'T THOU LIKE TO LIVE DELICIOUSLY? וזה נדמה שאם זה קרה לבודלר הוא פשוט אמר לו במהירות כן ופשוט רץ לגמור את כל הכסף על הבר. בודלר אני חושב ידע לחיות את החיים. אולי אפילו יותר מדי. הוא כותב עם הרבה פואטיות וסקס אפיל כאילו הוא נחש אירוטי שכורך סביב הגוף העירום של חווה והיא מגיבה לכך בהתאם.

אני מצטער אבל צריך ראש מאווווד מחוץ לקופסה ויצירתי פיצוצים כדי לכתוב משפט כמו: "נשמתי את בושם דמך" (המרפסת). או לחזור על עצמך במבנים מסוימים, כדי להעביר רעיון של חיים אומללים שמוסווים בהדוניזם קיצוני ובכל זאת עם אהבת חיים וראש מפיק מרגליות. כזה היה בודלר. פאנקיסט לפני שהיה פאנק. מפלרטט גם עם המדונה הקדושה ומספר על השדים ועל מלאכי הצער. כזה היה בודלר. רק חושבים שהוא מקולל, אבל ייתכן והיה קדוש מעונה שפשוט לא ידע אחרת. וכזה הוא בודלר, מאסטר שמחבר מילים שיוצרות תמונה מהממת, חושנית, סוריאליסטית שאפילו מעוררת יצרים. לא נראה לי שאגזים שאומר את זה.

רמבו קרא לו הגדול מכולם ולא מפתיע מאחר שבודלר הוא האב הסימבוליסטים. אבל זה מדהים לראות איך ב2021, דמויות אייקוניות בימינו אנו ובמקרה הזה הראפר שעיצב לי את ימי התיכון והצבא, טיילר, דה קריאייטור יצר את אלבומו תחת פרסונה בשם "מר בודלר". תאמינו לי, זה לא מקרי.

» ביקורות נוספות של tHeDUDE
» ביקורות נוספות על פרחי הרע (מהדורת 1997)