ביקורת ספרותית על המלט [הוצאת דביר] - תרגום: ט. כרמי מאת ויליאם שקספיר (שייקספיר)

---

לפני 9 שנים מכתיבת הסקירה הזו, קניה ווסט קרא לעצמו "שייקספיר". שנים מאוחר יותר הוא טען שהוא רלוונטי יותר מויליאם שלא יכל להגיב לכך מאחר והוא מת כבר מעל ל400 שנה. כמובן קמו עליו השונאים שטוענים כי הוא משוגע חסר תקנה ואגומניאק. יחד עמם, המעריצים שמשמשים כת ויסכימו לכל שטות שיגיד. ואני העדפתי להיות בחור שאוהב את העבודות של שני החבר'ס. כי בסך הכל, קניה הוא דמות הפכפכה מאז איבד את אמו ולא באמת מקבל את העזרה שהוא צריך. וכך אפשר גם לומר על המלט המיתולוגי ששייקספיר עיבד מתוך אגדה דנית ומאז זכתה לאינספור גלגולים כשכרגע זכינו בעיבוד של רוברט אגרס ב"איש הצפון" שמתעסק בסיפור המקורי ממנו שייקספיר שאב.

כמו שייקספיר שברוב הזמן לקח אגדות שעברו מפה לאוזן או סיפורים היסטוריים והעביר אותם דרך הפילטר שלו שנתן לו את חותם המקוריות, כך קניה אסף ממקורות שונים סאמפלים ומשפטים ליצירת תערובת חדשה לחלוטין. יש שיאמרו שקניה חי בעולם משלו, שהוא בטוח שהוא צודק וכך הוא מעצבן בכוונה. אם המלט היה אדם אמיתי הקיים במאה ה-21, סביר להניח שהיה מקבל את אותן תגובות של מגלומן מטורף. אדם שרדוף ע"י יצר נקמני ולא מצליח להוציא לפועל בגלל חוסר ההחלטיות שלו. כל כך הרבה שאלות עולות מהמחזה שמבהירות למה הרלוונטיות זו מילה קטנה מדי לתאר את המחזה הזה (סורי קניה). היו קוראים לו שונא נשים על מה שעולל לאופליה ופסיכופת על הטענה כי אביו התגלה לפניו.

אבל האם זה היה אביו? או כמו המכשפות ב"מקבת" זרז על טבעי שמעיף אותו מן הסדר הישר? איך יכול להיות שבהתחלה גם הורציוס ראה את הרוח וגרטרוד לא? אבל האם זה לא היה טירוף מפאת העובדה שקלאודיוס זיהה מהמחזה שהמלט יודע? כל כך הרבה דברים מתערבבים פה עד שמגיעים לסוף הבלתי נמנע של התוצאה של שמירה בבטן ליותר מדי זמן. וככה זה חרוט לנו בתודעה מציור של ג'ון אוורט מילייס עד למלך האריות. "המלט" הוא באמת אחד הסיפורים הכי מורכבים ומעמיקים אי פעם בהיסטוריה. אחת הדמויות המעוררות סלידה והזדהות במערב. אני אומר תודה לאלוהים שהמלט לא נוצר כסרט ושייקספיר היה לבמאי, כי אחרת דור של נערים שחיים בסרט היו מבססים את האישיות שלהם על המלט כמו שעושים עם פטריק בייטמן (אמריקן פסיכו).

אז האם המלט הוא הMy Beautiful Dark Twisted Fantasy של שייקספיר? לא יודע? אבל כמו שראיתי בסרטון ביקורת על הספר, כנראה שהמלט היה מעריץ ענק של ניין אינץ' ניילס. כשהוא מזדהה עם טרנט רזנור באחד השירים האייקונים אי פעם שמרגיש כאילו נכתבו על המלט, עוד לפני ג'וני קאש.

"למה הפכתי? חברתי המתוקה ביותר? כל מי שאני מכיר, הולך בסוף. ותוכלי לקבל הכל. את אימפריית הלכלכוך שלי. אני אאכזב אותך. אני אגרום לך כאב".

בלי קשר, קצת אהבה לקברנים שהכניסו קצת דאחקות בתוך כל הכבדות הזו.

» ביקורות נוספות של tHeDUDE
» ביקורות נוספות על המלט [הוצאת דביר] - תרגום: ט. כרמי