ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

לא מעט אנשים המליצו לי על 'יער נורווגי' אחרי שקראתי את 'קפקא על החוף', אבל לאחר שקראתי אותו כל מה שחשבתי עליו זה שזה מה שקורה כשהקסם פג.

יער נורווגי כתוב מצויין, ללא ספק. כמו קפקא, הוא כתוב בצורה מצויינת שריתקה אותי לספר בכח וחדרה לראשי כך שגם כשלא קראתי את הספר, עליו חשבתי. ובכל זאת, כל הקסם שהרגשתי בקפקא, הרוגע והנינוחות ששטפו אותי כשקראתי אותו לא נותרו ביער נורווגי. אין בו את הפנטזיה, אין תחושת המעבר.

הספר פותח בסצנה בה נוחת מספר הסיפור בנמל תעופה, ואז הוא מתחיל לספר את סיפורו, עשרים שנים לאחר מכן. והסצינה הזו, ממסגרת את כל הסיפור בתור שיר זיכרון, נותנת תחושה של הספד ומכתב פרידה. זה לא ספר קסום, זה ספר עם המון עצב ויגון וגעגועים ובדידות משתקת.

ובגלל שהספר הזה כתוב פשוט טוב, אתם תרגישו כל אחד ואחד מהרגשות הללו.

אני ממליץ עליו, אבל במידה. מכירים את התחושה שאתם צריכים לשמוע שירים עצובים קצת? לקבל תחושה של נסיעה ארוכה וגשם באוטו? אז הספר הזה. לאט, במתינות, להנות מהספר והרגשות שהוא מציף, אבל לדעת למה נכנסים.



טריגרים, כי זה חשוב מאוד (למי שרוצה לקרוא בכל זאת, אולי כדאי להימנע כי זה יעשה קצת ספויילרים):
התאבדות, אונס, מין, הפרעות נפשיות, בגידות, לימודים באוניברסיטה.

» ביקורות נוספות של יהונה
» ביקורות נוספות על יער נורווגי