ביקורת ספרותית על החוחית מאת דונה טארט
ספר בסדר

---

זהו חדר עבודה חשוך. המנורות כבויות, והאור היחיד ששורר בחדר מגיע מן החלון הפתוח, שמכניס פנימה מעט מרוח הערב ואור הכוכבים הקלוש. דמות יושבת בעודה קשורה הדוקות אל כסא מול שולחן העבודה הריק שניצב מתחת לחלון הפתוח.
יד עטוית כפפה מושטת מאחורי גבה ומניחה מול דונה טארט צרור דפים עבים בצבע שמנת ועט נובע. היד נסוגה ורגע לאחר מכן מצמידה אקדח אל עורפה של דונה טארט. 'ערב טוב, דונה'. אומר קול נעים מאחוריה. 'מה שלומך?'
'בסדר בהתחשב בנסיבות', ענתה דונה באירוניה. 'אשמח לסיגריה, אם אפשר'.
'בטח שאפשר', עונה הקול באדיבות. אש המצית מאירה לרגע את החדר ברחש רך, והסיגריה הדולקת נתחבת אל בין שפתיה של דונה טארט.
'זוכרת את הסיפור ההוא שרצית לכתוב על תיאו דקר?' ממשיך הקול לאחר מכן.
'כן', עונה דונה טארט בביטול ונושפת ענן עשן שמרחפת אל מחוץ לחלון. 'סיפור קצר. עם הציור ההוא'.
'כן, זה', מסכים הקול. 'אז נעשה הסכם, אני ואת. כשאת מסיימת לכתוב את הסיפור, אני יורה בך למוות'.
שתיקה. עוד עננת עשן שמרחפת אל מחוץ לחלון. 'סליחה?'
'מה ששמעת. יש לנו זמן, אז את יכולה להאריך את הסיפור כמה שרק תרצי'. יהד עטוית הכפפה צצה שוב מעבר לכתפה ונוקשת על ערימת הדפים. 'אני ממליץ שתתחילי'.


וזו הסיטואציה בה נכתב הסיפור, change my mind. כי אין שום סיטואציה סבירה אחרת בה סיפור כל כך דל בעלילה מתמשך על 840 עמודים!! זה לא סביר בעליל.
העלילה בגדול הולכת כך - תיאו דקר, גיבור הספר מסתבך קצת ונע ונד בעולם. בעודו מהרהר בהמון דברים בצורה מאוד מפורטת וארוכה. כל מחשבה, ואני מתכוון ל*כל* מחשבה שעולה במוחו של תיאו מעוברת אלינו במלואה ובפירוט מדויק.

וכאן אנחנו מגיעים לחוזקה ולחולשה הגדולה ביותר של הספר - הכתיבה. הכתיבה מדהימה. היא מהפנטת מושכת פנימה, אבל דווקא בגלל זה לפעמים נמאס מהספר כי - כמה - אפשר?? את הספר כולו שרדתי רק בגלל התערבות, בה התערבה איתי מי שהשאילה לי את הספר, על תוך כמה עמודים אשנא את הספר ואעזוב אותו. היא אגב, טענה שזה יקרה בעמוד 300, אבל היא הפסידה פעמיים. כי שנאתי אותו הרבה יותר מהר, אבל הצלחתי לקרוא הכל. הכתיבה באמת נפלאה, בעיקר כל הדיבורים על אומנות וציור, שבתור אחד שמצייר בעצמו, מאוד נהניתי מהם.

בנוגע לדמויות - הן מתוארות ממש טוב וכולן עם אישיות מורכבת, שזה עוד נקודה לטובת הספר.

לסיכום, אם אתם אוהבים את סוג הספרות הבא: כתיבה יפיפייה, אפס עלילה והמון המון הגיגים על החיים - הספר בול בשבילכם. אבל אם חשובה לכם עלילה, התקדמות סיפורית וכדו' - עזבו, זה לא הספר שאתם צריכים לקרוא כרגע.

» ביקורות נוספות של יהונה
» ביקורות נוספות על החוחית