ספר משוגע במובן הטוב של המילה. דרוש סופר אמיץ לקחת יצירות של הומרוס ושיקספייר ופרוסט לזרוק אותן לחלל ולתפוס.
<mark>דן סימונס</mark> מספר מחדש את האיליאדה עד שנמאס לו והוא שובר את חוקי המשחק.
אני אוהב שסופר מכניס יצירות של אחרים לתוך הסיפור ובכך מגרה אותך לטעום דברים שבדרך כלל לא היית טועם - גספר פורד עושה זאת הרבה בספריו ו<mark>דן סימונס</mark> לוקח את זה לדרגה אחרת לגמרי - פתח לי את התיאבון לאפוסים גדולים.
ממשיך לאולימ

היפריון, <mark>דן סימונס</mark>
סוגה: מד"ב
במילה אחת: קשקוש ארוך ומיותר
דירוג: 1 כוכב.

בקצרה: בעולם ששמו היפריון, מעבר לשלטון ההגמוניה האנושית, ממתין השרייק. ערב מלחמת יום הדין, כשגלקסיה שלמה שרויה במלחמה, שבעה צליינים יוצאים לעלייה לרגל האחרונה להיפריון בחיפוש אחר תשובות לחידות הבלתי פתורות של חייהם. למעשה, מדובר באוסף סיפורים אישיים של הגיבורים העטופים בסיפור רקע קלוש.

מד"ב: לא הגיוני ומופרך. אוסף ר

מעולם לא כתבתי ביקורת באתר זה, אך לאחר קריאת הספר איליום מאת <mark>דן סימונס</mark> הרגשתי צורך – סוף־סוף – לנסח ביקורת על ספר יוצא דופן באמת.
זהו ספר עמוק, בעל מסר חזק ורלוונטי מאוד לעולמנו כיום: עולם שבו טכנולוגיית ה־AI חודרת ליותר ויותר רבדים בחיינו; מציאות שבה הקדמה הטכנולוגית מואצת בקצב מסחרר; עולם רווי גירויים, ההופכים את בני האדם לצרכניים, חומריים וקהי־חושים; ובעיקר עולם שבו יש ירידה חדה בהערכה לתרבות ג

ספר מענג...קראתי אותו מספר פעמים מבלי להתאכזב או להשתעמם, הוא אוצר בלום.
ספר עם עומק, שעוסק במגוון רחב נושאים;
דת, מוסר, שירה, מין, עתיד האנושות, הורות, מלחמה, אהבה, אפילו יהדות ונוספים.
חלק מהנושאים המרתקים ביותר לדעתי היו; תאוריות מדעיות העוסקות במודעות שלנו, מוחנו ואכסונם במחשבים, דילמות מוסריות שאולי נצטרך להתמודד אתם בעתיד, כולם באים לידי ביטוי בכתיבתו באופן נפלא.
<mark>דן סימונס</mark> קופץ מזאנ'ר לז

אנדימיון/ <mark>דן סימונס</mark>

הרבה זמן התלבטתי איך לכתוב את הסקירה הזו. הבעיה שלי מתחילה עם עמוד 180. לא שיש משהו רע בעמוד הזה ספציפי, אלא שפשוט לא הצלחתי לעבור אותו.
למה? כי אנדימיון הוא הוא הספר השלישי בארבעולוגיה (נו, אחד יותר מטרילוגיה) של היפריון. כבר העלתי כאן סקירה על היפריון, בה התלהבתי מהספר מאוד ולדעתי הוא אחד מספרי המד"ב הטובים ביותר שיצא לי לקרוא. עם דמויות מצויינות, הסברים משכנעים לעלילה וע

אני מאוד אוהב את הכתיבה של <mark>דן סימונס</mark>.
הוא יודע לרתק ויש לו רעיונות מעולים.
למרות שהוא ממחזר חלק מהרעיונות שלו בהיפריון, עדיין הספר מעולה.
עם זאת, יש לי הרגשה שכדי להנות מהספר לעומק צריך רקע בספרות קלאסית.
ספר מעולה!

זו אחת מסדרות הספרים הטובות ביותר שקראתי, אם לא הטובה שבכולן, עד כה.
הספרים כתובים היטב, העלילה מורכבת ומפתיעה, והסופר הצליח לנבא דברים רבים, שרק בימינו קורמים עור וגידים, כמו הבינה המלאכותית שהולכת ומשתלטת...
בספר יש גם שילוב מוצלח של פילוסופיה, ספרות, סוגיות של מוסר ושל תכלית הקיום האנושי. הקנטוס מעורר מחשבות ותהיות על העתיד הצפוי לבני האדם, מחשבות שנותרות במוחו של הקורא זמן רב לאחר שכבר סיים א

טוב - סיימתי את הספר הזה .
בעוד שאיליום היה מהנה מאוד, מאולימפוס די התאכזבתי.
העלילה הופכת למבולגנת, ונוצר רושם ש<mark>סימונס</mark> מנסה לחבר בכוח בין הדרמה השייקספירית לבין הדמויות וקו העלילה הסבוך.
העולם של <mark>סימונס</mark> עדיין קסום והספר הוא אסקפיזם נהדר במציאות שלנו פה.

ארבעת הספרים של <mark>סימונס</mark> נכתבו על ידו כבר לפני כמעט 20 שנה.
הספרים מספרים לנו סיפור מד"ב מפואר ורחב יריעה המתאר את העתיד ואת האנושות בפרטים ועם רעיונות מדהימים.
כל ארבעת הספרים הם מעולים ומשולבים יחד בסיפור עוצר נשימה, מפחיד לעתים, מעורר השראה ורעיונות מופלאים על האפשרויות שיש בפנינו.
<mark>סימונס</mark> מתאר את המאבק בין טוב לרע, בין האיש הקטן לרשת החברתית, בין האנושיות למה שמעבר לנו, ובין הדת לתרבות.
פשוט