ביקורת ספרותית על אבות ובנים (1994) מאת א.ס. טורגנייב
ספר טוב

---

מיהו ניהיליסט? אדם המטיל ספק בכול, השולל את מציאות חייו המתאווה? מהו טיבו של הספק, האם על קדושתו אמור האדם להקריב את משאת נפשו – אמונה, משמעות ואהבה?

בזארוב, אנטי גיבור מריר וחד, קורא תיגר על דור אבותיו שביסס את רוסיה כחברה פיאודליסטית שבחסות האריסטוקרטיה מתעמרת באדם. בזארוב הניהיליסט, מעמת לאורך הסיפור את הדמויות עם השקפתן, עד שפגישה עם גבירה דומה לו, אודינצובה, מעמידה גם את השקפתו במבחן.

ביצירה זו, ביקש טורגנייב להעלות על סדר היום את סוגיית הצמיתים שהסעירה דאז את רוסיה כולה. באמצעות דמותו של בזארוב הניהיליסט (מושג אותו המציא או לכל הפחות, הטמיע), טורגנייב מעלה ביקורת אפשרית על סוגיות נוספות כגון תועלתנות, אמונה וקדמה.
עם זאת, בניגוד לסופרים רבים אחרים, אין המחבר מביע עמדה ברורה בעד או נגד השקפות דמותו, אלא מפקיד זכות זו, בקרב קוראיו.

שפת הספר די ארכאית, אך לטעמי גם שוטפת ויפה. תיאורי הנוף של טורגנייב מרהיבים. הוא מיטיב לזקק כיצד דקויות הרגש העולות במערכות היחסים השונות, משפיעות על דמויותיו.

ניהיליזם, כהגדרת בזארוב, נועד בכדי לשלול את הערכים והמוסדות הקיימים על מנת לפנות מקום בסוף למציאות מתקדמת יותר ונאורה. אילו רק ידע בזארוב מהי אותה מציאות נאורה לה הוא מתיימר לפנות מקום – קומוניזם – ומה תהיינה השלכותיה.

כמה פנינים של בזארוב שארצה לציין לעצמי –
"אדם שהניח את כל חייו על הקלף של אהבת אישה, ואחרי שהוכה הקלף הזה, נופלת רוחו והוא מידרדר עד כדי כך שאינו מוכשר עוד לכלום, אדם כזה אינו אדם".
"אני מביט לשמיים רק כשאני מתעטש".
"כימאי הגון מביא תועלת פי עשרים מכל משורר שבעולם".

האם אדם המפקפק בכל דעה, מחזיק בכלל דעות משל עצמו?
התאכזבתי מכניעתו של בזארוב לרומנטיות, במידה רבה, אודינצובה היא הניהיליסטית האמיתית.

על אף איבתם, קיימים בין בזארוב ופאוול קווי דמיון ברורים.
קיוויתי שהטבעת שקיבל פאוול בחזרה מאהובתו, תביא לאיחודם (בזארוב ודאי היה לועג לרומנטיקן שבי).

על דבר אחד נואיל אני ובזארוב להסכים, דבר אחר לא ניתן לשלול, את המוות.

ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על אבות ובנים (1994)