ביקורת ספרותית על אבות ובנים (1994) מאת א.ס. טורגנייב
ספר טוב

---

Otcy i deti
"אבות ובנים"- 1862, הרומן המכונן של איוואן טורגנייב, המספר את סיפורם של 'האבות' – ניקולאי פטרוביץ' קירסנוב פאוול פטרוביץ' אחיו חובב האצולה והרווק הנצחי ו תימהוני. ואסילי איוואנוביץ' הנשוי ל ארינה ולאסיבנה – אביהם והוריהם של ה'בנים' ארקדי ניקולאי קירסנוב ויבגני בזארוב ואסיליץ' .
האבות ילידי תחילת המאה ה-19, בעלי אחוזות שלא יודעים כיצד לנהל את המוז'יקים הצמיתים שלהם, נוכח 'אביב העמים' הסוער שעבר על התעוררות הלאומיות באירופה ב1848 ושחרור הצמיתים בשנות ה-60 ברוסיה, ולהעמיד דור המשך שיוכל לקחת את המושכות ולנהל את אחוזותיהם בעלות
הורסטות (1,065 מטר) הרבות ולהיות ג'נטלמנים אצילים כדוגמתם.

ארקד נולד לאחר 1835 לקומינישנה קירססאנובה וניקולאי פטרוביץ. בשנה זאת עובר ניקולאי לסנט-פטרסבורג, אשתו באה אחריו, היא מתה כמה שנים אחרי. ניקולאי כבר סיים לימודים וצבא , לאחר מות אשתו נוסע בעולם וחוזר למולדת ומשתקע בכפר. בין 1859-1855 לומד ארקדי בסנט פטרסבורג ואביו ניקולאי מתלווה עליו. בהמשך פוגש ארקדי את בזארוב, בחור צעיר 'ארוך שיער', מרבה להתפלסף ולא לציית לשום אמרה בת כנף של 'האבות' כדוגמת פאוול פטרוביץ' האציל הליברל, אחיו של ניקולאי. הקורה לשחרור הצמיתים המוז'יקים וכינון רפובליקה דמוקרטית נוסח אנגליה.
הספר נפתח כאשר הבנים השוררים והחברים הקרובים מהאוניברסיטה ארקדי ובזארוב מגיעם לאחוזה הכפרית של ניקולאי ופאוול, שם מתוודע הגיבור ארקדי על הולדת אחיו מאמו החורגת פדוסיה ניקולאייבנה .

"מה הוא בזארוב? ארקדי הצטחק. "אתה רוצה, דודי היקר, שאגיד לך מה הוא בעצם?
"הואל-נא בטובך, אחייני".
"הוא ניהילסט".
(...) "ניהילסט", אמר ניקולאי פטרוביץ'. מן המלה הלטינית
, שפירושה, עד כמה שאני מבין, לא-כלום. כלומר, מלה זו מציינת אדם ש...NIHIL
שאינו מכיר בשום דבר?"
(..) "שבוחן כל דבר מתוך השקפה ביקורתית", העיר ארקדי".
(..) "ניהיליסט הוא אדם שאינו מרכין ראש לפני שום סמכות, שאינו מקבל עליו שום עקרון מתוך אמונה עיוורת, ויהיה עקרון מכובד ככול שיהיה". (ע"מ 26-25).
בתחילת 'אבות ובנים' מתוודעים -מזועזעים האחים פטרוביץ' לחבר החדש ו הצמוד של בכיר ליבם ארקדי, ל בזארוב ארוך השיער שמסתובב בסוף הפרק 5 עם מעיל בד וכובע עגול שוליים עם שקים מלאים צפרדעים ל'ניסויים'... כאלה ואחרים.

בהמשך מסופר קורותיו של פאוול פטרוביץ'- הרומן החטוף שלו עם הנסיכה ר. חייו ברחבי אירופה לפני שהשתקע בכפר. היותו מסוגר באחוזתם מרינו הכפרית של האחים, כאשר הוא בא לעיר המחוז רק בבחירות ובשאר הזמן מעדיף להסתגר בד' אמותיו , קורא ספרים באנגלית. מתואר המריבות הרבות בין פאוול לבזארוב, שאומר לו שעדיף למות מאשר להתפגר חמש שנים בכפר...
ושכימאי הגון מביא תועלת פי 20 מכל משורר העולם.
לאורך תחילת 'אבות ובנים' פאוול ובזארוב מתווכחים, כמו בפאנל מכובד בערוץ 14, ובמקום מגישה אסרטיבית יש את פניצ'קה ,אשתו של ניקולאי, המביאה להם תה.
לבזארוב נמאס להיות באחוזה הכפרית של חברו ארקדי והם עוזבים לעיר אחרת במחוז לא ידוע , שם פוגשים את מושל המחוז חדל האישים סיטניקוב קירסאנוב. מיופה הכוח מפטרבורג מטעם השלטונות מאטווי איליץ' קוליאזין אחראי עליו, אך לא עושה כלום. בזארוב רוצה להתבונן בחייהם ואישיותם של בעלי האחוזות השונים. לאורך 'אבות ובנים' עוברים הגיבורים בזארוב וארקדי באחוזות שונות, עצל קרוביהם או סתם נשים בוהמייניות כמו יבדוקסיה קוקשינה או אנה האצילה היפה.

הם מתאכסנים באכסנייה ובאים לבית קוקשינה, אשתו של סיטניקוב ראש המחוז, ו על 4 בקבוקי שמפניה מתפלספים על אה ועל דה.
הם ממשיכים לאחוזתה של אנה אודינצובה. אנה- גברת עשירה וצעירה מוצאת חן בעיניי בזארוב במסיבה של קוקישנה. בלונדינית נאה ומצודדת. את הונה צברה מנישואיה לפלוני בשם אודינצוב, גבר בשלהי שנות ה-40 לחייו. אחרי 6 שנים מת, ומשאיר את אנה עם הונו ואחוזתו. היא מביאה לאחוזה את אחותה הצעירה ממנה ב-8 שנים, קטיה/קטרינה ואת אבדוטיה סטפאנובנה- אחות אימה, אישה ישישה, יראת שמיים וצדקנית מעושה בה בימים. כעבור 3 ימים נוסעים ארקאדי ובזארוב לניקולסקויה , אחוזתה של אנה.

"ומה, באמת אין לך שום חוש לאומנות, אף לא שמץ?
"איך אפשר לחיות בלעדיו?"
"ראשית כול, בשביל זה יש נסיון חיים;ושנית אני מודיע לך שלעמוד על טיבו של כול פרט בנפרד אינו שווה בטורח. כל האנשים דומים זה לזה הן בגוף, והן בנפש. מיבנה המוח, הטחול, הלב, הריאות, משותף לכולנו;
גם התכונות הקרויות מוסריות דומות אצל כולם
(..) כעצים ביער אמרה. זאת אומרת שאין הבדל, לדעתך, בין שוטה לחכם, בין צדיק לרשע?"
"לא יש הבדל: כמו בין חולה לבריא.
(..) תקנו את החברה והחולים ייעלמו".
(..) "ואתה סבור", אמרה סרגייבנה, "שאחרי שתתוקן החברה, לא יהיו עוד שוטים ולא רשעים?"
"על כל פנים, כשתושתת החברה על יסודות נכונים, שוב לא יעלה ולא יוריד אם פלוני הוא שוטה או חכם, צדיק או רשע".
"כן, הבינותי: לכולם יהיה אותו טחול עצמו".
"בדיוק כך, גבירתי". (ע"מ 85-84).

בנשף חגיגי עצל אנה אודינצובה, היא מיד מתקילה את בזארוב הניהיליסט, בטיב אותה הרמוניה שעולה ברוחו. למרות גלגול העיינים של אנה ואחותה קטיה למשמע המשנה , יתרקם קשר רומנטי בין כול ה-4-
אנה עם בזארוב וקטיה עם ארקדי.

"האם לא אוכל לאהוב? אמרה.
"ספק גדול!(..) אדרבא, ראוי לרחמים דווקא מי שהסתבך בזה".
"מסתבך במה?".
"באהבה".
"וזאת מניין לך?
"מפי שמועה", השיב בזארוב ברוגזה.
"(..) חוץ מזה, אולי את תובענית מדי,
(..) "אולי. אבל לטעמי- או הכול או כלום. חיים בעד חיים. לקחת את חיי
תן לי את חייך: בלי חרתה ובלי חזרה. אחרת מוטב להניח לזה מלתחילה".
"יפה, אמר בזרוב. "זה תנאי מוצדק, ואני מתפלא איך עד היום... לא מצאת את מה שביקשת". (ע"מ 98).

בזארוב אחרי 15 יום שעושה בביתה של אנה, עוזב לטובת הביקור המתוכנן עצל אביו ואמו. אנה מתרעמת ומנסה לשכנע אותו להישאר בחדרה בערב האחרון לשהותו. הוא רואה בה עוד איזה אריסטוקרטית שתלטנית, אבל לא יזכה בלבה אחרי שלא לקח את המושכות וניסתה בפעם היחידה בספר את מזלה איתו...

"המוז'יק היפנה אל שני הרעים את פרצופו הפחוס, הבוהה.
"אשה? יש. איך אפשר בלי אשה?"
"ואתה מרביץ לה?"
"לאשה"? איך לפעמים. בלי סיבה לא מרביצים.
"יפה, והיא מרביצה לך?"
"המוז'יק טילטל את המושכות.
"למה אתה מדבר , אדון. אתה צוחק עלי...
"שמעת ארקדי ניקולאיץ'! והנה לנו הרבצו... זו מנת חלקם של אנשים נאורים" (ע"מ 110).

בזארוב וארקדי עוזבים בבושת פנים את אחוזתה של אנה אודינצובה (לאחר ש סיטניקוב קירסאנוב, ראש המחוז, קופץ לביקור וחושק באנה, ואנה 'מפחדת מבזרוב').

"כן, פתח בזארוב. "יצור מוזר הוא האדם. כשאתה משקיף לך ככה מן הצד, ממרחק, על החיים השוממים האלה שחיים כאן 'האבות', הרי נדמה לך:
מה טוב מזה? אכול ושתה ודע שאתה הולך בדרך הנכונה, ונוהג בתבונה שאין למעלה ממנה. אבל לא:
השיעמום יכריע אותך. לבך ייצא למגע-ומשא עם הבריות" (ע"מ 126).

בזארוב וארקדי באים לאחוזת אביו וסילי איוואנוביץ, ואמו ארינה ולאיבנה. האחוזה מונה 22 נפשות!
את ארקדי משכנים באיזה 'קיטון ארונות' עלוב. וסילי האב מנהל את האחוזה, רודה במוז'קים ואמו ארינה היא נוצרייה טובה שישנה עשר שעות בלילה, למרות אמונותיה הטפלות, שלכול 'יהודי' יש דם בחזה גופו 'ובקץ העולם הקרב ובא'.
בזארוב גדל באחוזה שנתיים, ובמשך ילדותו, הוריו העניים לאומת משפחת פטרוביץ', עברו ממקום למקום.

"החלטתי לקרוא אותך לדו-קרב"
בזארוב לטש עיניו לעומתו.
"אותי?"
"אותך ולא אחר." (ע"מ 149-148).

פניצ'קה אשתו של ניקולאי שפאוול חושק ומשתעשע עמה, נמצאת בגן של אחוזת הפטרוביצ'ים ובזארוב נמצא בא, לאחר שהוא וארקדי חזרו לאחוזת אביו ניקולאי. בזארוב מפלרטט איתה, קוטף את ורדי הגן ומכין לה זר , מגניב לה נשיקה ומתעלם מ פאוול פטרוביץ' שרוצה לדבר עם הצעיר החוצפן.
בזארוב לא עונה לו...
בדו קרב המשרת פיוטר לוקח את בזארוב לדו קרב ביער ב 4 לפנות בוקר...
תוצאות הדו קרב מספקות לאיוון טורגנייב עוד הזדמנות לתאר סצנה אחרי סצנה של עליבותו של פאוול וניקולאי לאומת בזארוב קר הרוח...
שיעזוב לאחר הסקנדל את אחוזת הפטרוביצ'ים לצמיתות.

"כל כוחי," אמר, "כל כוחי עדיין אתי, ואני צריך למות! זקן שהולך לעולמו כבר הספיק, לפחות, להיגמל מן החיים, אבל אני... כן, לך תנסה לשלול את המוות: הוא שולל אותך וחסל"

סוף הרומן "אבות ובנים" בקדוש מעונה...
בעוד אין מרפא למוז'יקים, אין מרפא גם לאדונים ולעשירים , ל'אבות' ולבנים' בספר.
"אך שרב צהריים חולף לו, ובא הערב ואחריו הלילה, ועימו השיבה אל המקלט השליו, שם נופלת שינה מתוקה על כל העייפים והמעונים..."
(סוף "אבות ובנים").

הדמויות ששרדו את העלילה זוכות ל
HAPPY ENDING
שלושה זוגות התחתנו (שתיים בחתונה כפולה) ורווק הולל עוזב את אחוזתו הכפרית אל עבר חיים חדשים.

קריאה על 'זומבים ניהיליסטים' רלוונטית לעידן 'חרבות ברזל' ולימים החשוכים הבאים לבוא.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אבות ובנים (1994)