ביקורת ספרותית על יער נורווגי - מהדורת 2015 מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

אי אפשר להתעלם כשלספר קוראים "יער נורווגי". שיר מספר 2 באלבומם השישי במספר של החיפושיות - Rubber Soul. כך קרה באותו היום כשנכנסתי אל חנות הספרים ונתקלתי בספרו של מורקמי, לא חשבתי פעמיים וקניתי אותו.
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את הביטלס.
זה היה די מזמן. אבא עשה קצת סדר בארון הבגדים שלו ולאחר כמה דק שמעתי אותו קורא לי אליו לחדר. כשנכנסתי לחדר ראיתי את אבא מתעסק עם ארגז גדול ומלא בתקליטים שהוא שלף מהארון. פעם ראשונה שראיתי תקליט! התלהבתי כל כך והתחלתי לעיין באוסף התקליטים הישן. אחד מהם היה Double Fantasy של ג'ון לנון ויוקו אונו. אבא התחיל לספר לי קצת על ג'ון לנון ועל להקת החיפושיות, שאל אותי אם בא לי לשמוע אותו ושלף משום מקום פטיפון שבכלל לא ידעתי על קיומו עד אותו רגע. התרגשתי לשמוע מוסיקה מאותם שנים. התקליט התחיל וברקע נשמעו צלילים ורחשים שהעידו עד כמה כל העסק ישן. את השיר הראשון שר ג'ון לנון, "וואו" חשבתי לעצמי, מעולם לא שמעתי מוסיקה כזאת. נגמר השיר הראשון וכמה שניות לאחר מכן התחיל השיר השני של יוקו אונו. אוי ואבוי חשבתי. הסתכלתי על אבא ושאלתי אותו מה לעזאזל הזוועות האלו שאנחנו שומעים והוא צחק. באותו יום נחשפתי למוסיקה ששינתה את חיי. מאז אותו יום מוסיקה היא כל חיי, אין רגע שקט.

עלילת הספר מתרחשת ביפן בסוף שנות ה-60. השנים 1968-1970.
ווטנבה סטודנט צעיר מספר לנו את סיפור חייו: על חברו מיזוקי מהתיכון שהתאבד ומאז הוא בחיפושים אחרי תשובות שכנראה לא יגיעו לעולם, על נאוקו ומידורי שתי נשים שטילטלו את כל עולמו ושינו את חייו לחלוטין, על החברים שהכיר ועל האנשים שפגש במהלך הדרך. במהלך הקריאה התבהר לי כמה אני וווטנבה דומים. "יכלנו להיות חברים טובים" חשבתי לעצמי. היינו יוצאים לטיולים, שותים עד אובדן חושים (אולי רק אני...) ומדברים שעות על מוסיקה ועל ספרות.

מורקמי יצר דמויות שקל מאוד להתחבר ולאהוב אותם.
נאוקו, בחורה יפהפייה ועדינה, שברירית ודיכאונית עד מאוד. הנפש שלה לא מספיק חזקה כדי להתמודד עם המציאות הקשה ועם האנשים הסובבים אותה. היא פגשה במוות בגיל מוקדם והבור שבנשמתה התחיל נפער לאיטו, ככל שגדל הבור כך התפשטה החשכה וכיסתה את חייה עם כל יום שעובר, כמו ענן גדול ואפור המסתיר את השמש. היא נעזרה בווטנבה כאדם ההולך בחשחכה מוחלטת, מחזיקה ושומרת על הנר שלא יכבה. המערכת יחסים ביניהם הייתה מרגשת וכואבת. התחברתי מאוד לנאוקו והבנתי לליבה. אחת הסיבות לכך היא שלא מזמן הכרתי מישהי שמאוד מזכירה את נאוקו, הסיפור די דומה האמת (מלבד הסוף הטרגי) הן חושבות ומדברות אותו הדבר ולשתיהן עבר קשה וסיפור חיים מסובך. המציאות קשה להן, הן מבולבלות. המערכת יחסים שנוצרה ביניהם והעלילה הקשה הציפו אותי ברגשות ונזכרתי ביומיים שהיו לי עם אותה בחורה, ההליכות שעשינו בדומה לווטנבה ונאוקו, השיחות שלנו וההרגשה המדהימה הזאת ששררה מסביב כשהיא אחזה בידי. נאוקו הייתה דמות שנהנתי כל כך לקרוא וללמוד עליה. כשכאב לה כאב גם לי ושנדמה שהמצב מתבהר טיפה וישנה קצת אופטימיות באוויר הרגשתי טוב ושמחתי יחד איתה.

מידורי, ההפך המוחלט מנאוקו, או כמו שהיא אמרה "חיה, בשר ודם". הדימוי לגמרי נכון. מידורי בדומה לנאוקו גם מתמודדת עם סיפור חיים לא פשוט אך בשונה ממנה נדמה שהיא יותר יציבה ועם אישיות פחות שברירית. בחורה שמחפשת אהבה וכתף להישען עליה, היא צריכה את האחד שישמור עליה ויציף אותה באהבה שלא נגמרת. היא אמנם אוהבת להראות כמה קשוחה ועצמאית היא אך עמוק בפנים היא לא פחות שברירית מנאוקו. היה קשה לקרוא על מישהי כזאת שכל כך נואשת לאהבה, למישהו שיהיה שם ויתמוך אך ללא שום הצלחה, אין קול ואין עונה. המציאות מכה בשנית ומזכירה לה שיש רצוי ויש מצוי. היא מתאהבת בווטנבה ולאור הנסיבות שום דבר לא קורה ביניהם, ווטנבה מתוך מקום הגון לחלוטין כלפי נאוקו בוחר שלא לעשות כלום עם מידורי ומסביר לה שהמצב לא פשוט בכלל, הוא מבקש שתחכה לו עד שימצא פיתרון, בתקווה שהעניינים הסתדרו.

מורקמי לא משחק משחקים וממשיך להטיל פצצה אחר פצצה על הגיבור שלנו. ווטנבה ממשיך בחייו, מנסה לנתב את דרכו להתחמק מאותם מכשולים ועל הדרך לדאוג לנאוקו ולמידורי, שתי נשים שמלאו חלק חשוב בחייו. הוא מנסה להגן על שתיהן אבל זהו לא מצב אידיאלי ולכן שתיהן נפגעות, כל אחת בדרכה. זהו סיפור אהבה קשה שמזכיר לנו כמה החיים לא הוגנים (אף אחד לא הבטיח שיהיו). מוטיב המוות חוזר כמה וכמה פעמים לאורך כל הספר, נדמה שמלאך המוות מרחף לו ועובר יחד איתנו דף אחרי דף בחיפושים אחר הקורבן הבא.
כתיבתו של מורקמי קסומה בעיניי. הוא שובה אותנו בתיאוריו ובכתיבתו האפלה, מלאת רגש וכאב.
סיפור אהבה קשה ועצוב.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על יער נורווגי - מהדורת 2015