ביקורת ספרותית על מלבד הכלב - או כיצד הצלחנו למצוא את גזע הציפורים של ההגמון למרות הכל מאת קוני ויליס
ספר מעולה

---

כבר מזמן אמרתי שצריך לארגן את הספרים בספריה לפי סוגות ולא לפי סדר א"ב. ככה יהיה קל יותר למצוא מה שמחפשים. אז לרגל ייסוד מדור "מד"ב ופנטזיה" בספריה שלנו (נראה לי שזה נעשה לבקשת מחפשי הרומן הרומנטי למיניהם, אבל לא משנה), לקחתי בשנית את הספר המופלא הזה של קוני ויליס, וזכיתי לחגיגה אמיתית.

איזה כיף של ספר. מלא חן, הומור, המון תיאורים ברוח ויקטוריאנית, והרבה איזכורים ספרותיים. היתה כאן חגיגה משפחתית, אני והאיש קראנו והתמוגגנו. יש דברים שעולים רק בקריאה שניה, ויש כאלה שצריך אפילו קריאה שלישית כדי להבין אותם. ככה זה עם כותבת מוכשרת ומחוכמת שכזו.

החלק המד"בי של הסיפור הוא ניסיון להימנע מפרדוקסים של מסע בזמן. ההווה של הספר הוא שנת 2057, בה המסע בזמן הומצא, וננטש בידי רוב העולם, מאחר שהתגלה שאי אפשר לשדוד את העבר, ולמעשה אי אפשר להעביר שום חפץ מן העבר. המעוניינים היחידים נשארו המחלקות להיסטוריה באוניברסיטאות, ואנשים תמהונים ונוסטלגיים. אחת כזאת היא ליידי שרפנל (גאונות של בחירת שם) אמריקאית ממוצא בריטי שמעוניינת בשחזור מלא של קתדרלת קובנטרי שהופצצה ונהרסה במהלך מלחמת העולם השניה. היא יוצרת שת"פ עם האוניברסיטה על מנת להגיע לשחזור מלא ונאמן ככל האפשר למקור, ועל כן שולחת היסטוריונים לתקופות שונות בהיסטוריה כדי להגיע לדיוק המירבי.

והנה שאלת הפרדוקסים של המסע בזמן. ראשית, שאלת המציאות. אילו ימציאו בעתיד מסע בזמן, שואל האדם המצוי, איך זה שאנחנו לא רואים סביבנו המון אנשים מהעתיד כל הזמן? אה, שום בעיה אומרת קוני ויליס. קודם כל - אין כל כך הרבה נוסעים בזמן. שנית, הם מוסווים היטב בבגדים ותסרוקות המתאימים לתקופה. לכן ההיסטוריוניות של 2057 משאירות את שערן ארוך ולא מסופר, למשל, כך שיוכלו להשתלב בכל תקופה בעבר, גם בתקופות שבהן נשים לא נהגו לגזוז את שערן. הנוסעים בזמן יצאו רק לתקופות מסוימות, שאותן ומאפייניהן למדו בצורה אינטנסיבית בקורסים באוניברסיטה.

הלאה. הפיתוי הגדול של המסע בזמן הוא שינוי מהלך ההיסטוריה בנקודות הקריטיות שלה. מבחינת ויליס ה"רשת" - אותה מכונה עתידנית למסע בזמן לא מאפשרת להתקרב לנקודות האלה. אף אחד לא יצליח להרוג את היטלר, או למנוע את רצח קנדי, או כל דבר אחר. מעבר לכך, המערכת ההיסטורית מוגדרת כמערת כאוטית, שבה גם דבר קטן ושולי, עשוי לגרור שרשרת מקרים הרסנית ביותר שתשנה את מציאות ההווה כפי שהוא מוכר לנו. ה"רשת" מונעת דברים כאלה, המכונים בספר "צרימות".

ועוד בעיה היא גבולות המסע בזמן והשפעתו על האדם הנוסע. בניגוד לספרים אחרים, כאן המסע בזמן גובה מחיר פיזי, ואדם ש"צונח" אחורה בזמן מספר רב מדי של פעמים סובל ממה שתורגם בעברית ל"סחרחורת זמן", מה שנקרא time leg והוא המקביל ל- jet leg, שמאפייניו הם סחרחורות, חולשה, קושי בשמיעת קולות ובהתמצאות במרחב, ונטיה סנטימנטלית. הגיוני, לא?

וכך מתחיל הסיפור. נד הנרי, הגיבור, צנח יותר מדי פעמים למאה העשרים בחיפוש אחר חפץ שנקרא "גזע הציפורים של ההגמון". הוא סובל מסחרחורת זמן, ומאיומיה של ליידי שרפנל שלא מוכנה לקבל את החוקים הפיזיקליים של המסע בזמן ("חוקים נועדו כדי להפר אותם"). לכן מחליטים לשלוח אותו לנוח על התמזה, בשנת 1888, ותוך כדי כך לנסות לתקן צרימה שיצרה היסטוריונית אחרת, וריטי. כאן נפתח הפתח לקומדיית מצבים עשירה ומשעשעת של בני המאה ה-21 במבוכי החברה הויקטוריאנית עמוסת הכללים והחפצים.

שם הספר, המוזר משהו, יהיה מוכר ליודעי ח"ן, כלומר למכירי ג'רום ק. ג'רום וספרו הידוע. ויליס השתמשה גם במבנה של "שלושה בסירה" לצורך הספר שלה, וכך יש בתחילת כל פרק מוטו משלו, ו"ראשי פרקים" מתומצתים ומצחיקים. יש עוד איזכורים ספרותיים לשלהי המאה ה-19, והתוצאה בכללה מהנה ומשעשעת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מלבד הכלב - או כיצד הצלחנו למצוא את גזע הציפורים של ההגמון למרות הכל