את הספר הזה קניתי בעיקר בשל השם המסקרן, ליום הולדתי לפני כחודשיים.
אנקדוטה מעניינת: בשנות האלפיים נבחנתי לאחת מלהקות הנוער במושבים ושרתי באודישן את השיר הזה: "פרחים בקנה ובנות בצריח"...

וכולי במתח איזה שבוע שיתקשרו (פעם היו מתקשרים גם אם לא התקבלת), כי בראש המתבגרת החנונית שלי אני עוד שנייה מגשימה את החלום. מי ששרה את זה ראשונה בשכבה הייתה הילדה הכי מקובלת, ואני כזה "אני אהיה כמוה אם רק יקבלו

"פרחים בקנה ובנות בצריח"

נווה <mark>דרומי</mark> מרפררת לשיר הזה, כמובן.
מה עובר על צה"ל בשנים האחרונות?
צבא נועד להלחם ולנצח,
אבל בישראל הוא משמש גם ככור היתוך חברתי.

בסולם הערכים, מה יותר חשוב בצה"ל, ערך הניצחון או כור ההיתוך?
מדוע בערכי צה"ל לא מופיע ערך הניצחון?
מדוע מדברים איתנו גבוהה גבוהה על "הכרעה", "הרתעה", ו"תמונת ניצחון", ולא על "ניצחון" חד וברור?

לנווה <mark>דרומי</mark> יש טענה - מגובה במסמכים,

מה שהיה לפני השבעה באוקטובר, כבר לא מה שיהיה. במיוחד בצה"ל, יש לקוות. לכן מעניין לקרוא אבחון של תחלואי צבא הגנתנו בערב השבעה באוקטובר.

נטען בספר כי צה"ל התחיל להתבלבל, במיוחד מתחילת המאה העשרים ואחת, לגבי תפקידו ולגבי ערכיו. נשאי החולי: עמותות למיניהן בעלות תפיסות פוסט-ציוניות, פציפיסטיות ופמיניסטיות. חדרו אלה לכל אברי הגוף הצבאי כולל המוח והאשכים, מהמטכ"ל עד לטירונים.

ההקשר הרחב יותר, כך נטען,