אפילו שמה שרשמה נצחיה אני דוקא נהניתי לקרוא את זה ואני לפי דעתי זה ספר טוב.
קודם אני יגיד לכם על מה מסופר: זה על בחורה אחת מאירלנד שהיא הילדה הכי קטנה במשפחה שלה וזה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השניה והמשפחה של הילדה הזאת זה משפחה עניה של פועלים. בגלל שאין עבודה באירלנד כל הבנים הולכים לעבוד באנגליה והמשפחה הזאת עושה מה שיכולה בשביל לשלוח את הילדה הזאת לאמריקה לברוקלין בשביל שיהיה לה סיכוי שיהיה לה שמה חיים טובים.
הספר יש לו כמה חלקים שזה מתחיל באירלנד ואחר כך בברוקלין וזה סיפור שקורים בו הרבה דברים.
המה שהתלוננה עליו נצחיה זה שלא מתארים את הרגשות של הבני אדם בסיפור. אני חושב שעשו ככה בכונה בגלל שהם אחד עם השני לא מדברים על הרגשות שלהם יעני בשביל שכל אחד רוצה שהאחרים לא ידאגו בשבילו הוא לא מספר להם מה שעובר עליו אז כמו שהוא לא מספר להם הוא לא מספר גם לנו. לי לא היה בעיה עם זה גם כי יש הרבה משפחות שאצלם זה ככה וגם בגלל שאני חושב שמה שמסופר זה מספיק בשביל שתשים את עצמך במקום שלהם ותבין לבד איך הם מרגישים. גם זה שהזאת שמסופר עליה זה בחורה צעירה שאף פעם לא דיברו איתה בשפה כזאת של רגשות אז היא גם קשה לה להבין על עצמה מה היא מרגישה ואתה מבין את זה וזה דוקא היה מוצא חן בעיני.
בקיצור קראנו אותו הספר אני ונצחיה ובאותו הזמן ויצא לנו שני דברים הפוכים יעני כל אחד יכול למצוא באותו סיפור דברים אחרים שיקח ממנו. ככה זה ספרים.


















