ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 במאי, 2021
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
אני אוהב ספרים שעוסקים בתרבות הפופולרית.
דברי ימי העיתון ידיעות אחרונות או ערוץ 2 עשויים להיות מעניינים, ובמובנים מסוימים אף חשובים יותר, מתולדות התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
התרבות הפופולרית לסוגיה ולגווניה היא עניין חשוב, יומיומי, המקיף אותנו מכל צדדינו, וגם אם יש לנו לעיתים נטייה להפחית בערכה, מדי פעם כדאי מאד להקדיש מחשבה לנוכחות שלה בחיינו, ולחשיבות ההשפעה שלה על עצמנו ועל החברה בה אנו חיים.
בקיצור - אני לגמרי בעד הז'אנר.
הספר הזה שיצא לאור ב-2003 נועד לספק בדיוק את המבט הבוחן הזה.
חבורת חוקרים צעירים, רובם תלמידי תואר שני או שלישי במדעי החברה (תקשורת, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ועוד), התכנסה כדי לבחון ברצינות רבה כמה מאושיות התרבות הפופולרית בחיינו (נכון לתחילת העשור הקודם, ורובם עוד עמנו) - כוכבי טלוויזיה ורדיו, פרשנים בתוכניות האקטואליה והעיתונות ועוד.
דא עקא שהספר הזה אכזב אותי קשות.
הוא כבד ראש בצורה כמעט מצחיקה, מנופח ומוגזם.
כל אחד מהחוקרים הצעירים רושף אש כלפי מושא מאמרו. את כולם הם שורפים בהבל פיהם.
מאמרים מושחזים בני 15 עמודים בממוצע שקוטלים באמצעות אותו טיעון שחוזר שוב ושוב עד כמה ישראל אהרוני אינו מציע טעם מקורי משלו, או עד כמה ורדה רזיאל-ז'קונט אינה מבינה מאומה בפסיכולוגיה ושאסור לה לייעץ על פי כל אמת מידה מקצועית, או בועת הסבון הריקה מתוכן המכונה "פנינה רוזנבלום" - הם בבחינת המובן מאליו שנלעס בספר הזה יותר מדי פעמים.
המאמץ לחדש ולכתוב בז'רגון אקדמי מעודכן, ואי היכולת להסתכל מעט בהומור על הדמויות המסוקרות מוביל לתוצאה מסורבלת ומייגעת.
גם כמעט ולא מצאתי בספר הזה שום חידוש או תובנה שלא הייתי ער להם קודם לכן.
אציין, ברשותכם, כמה הערות קצרצרות על כמה מפרקי הספר:
1. את מה שכתב אריק גלסנר, מבקר הספרות האהוב עליי מאד, על חנוך לוין - לא הבנתי. לו היה כותב בסנסקריט, רמת ההבנה שלי הייתה נותרת בעינה.
2. הביקורת הנוקבת של נעם סרי על כתיבתו של אדם ברוך בנושאים הלכתיים ויהודיים אחרים לוקה בצרות עין ואף באי-הבנה של מה שברוך ניסה בכלל לעשות.
ובכל זאת, יש גם מעט טוב. שני הפרקים המעניינים ביותר בספר הם:
1. דבריה של פוריה גל גץ על סמי שלום שטרית מעניינים מאד.
אמנם מאז כתיבת הספר קרנו של שטרית שקעה ויכולתו לייצר כותרות במקומוני תל אביב דעכה, אבל עדיין מעניין מאד לקרוא את הניתוח שלה כיצד אישיותו הסוערת והתוקפנית מדי של שטרית הכשילה את מאבקו הצודק.
2. עורך הספר ניר ברעם הזמין את דודו חיים ברעם לכתוב על הכדורגלן אלון מזרחי.
לא רק שהדוד ברעם מעלה דרמטית את ממוצע הגיל של הכותבים בספר, הוא גם היחיד שכתב ביקורת אוהדת וחיובית על מושא מאמרו.
חיים ברעם מחבב מאד את אלון מזרחי הפרסונה ומעריך את יכולתו בכיבוש שערים, ואת כל הבוז שבו - ויש לו הרבה - הוא שופך על עיתונאי הספורט הרבים שנהנים להסתלבט על מזרחי ללא הצדקה. חבר'ה, כולה שחקן כדורגל, כן?
ספר שהוא החמצה.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
בעיניי יש בספר הזה שיקוף מייצג למדי של מה שקורה בישראל בפקולטות למדעי החברה. שלל תיאוריות פוסט למיניהן, ומלל צדקני וטהרני. התוצאה היא זעם אינטלקטואלי ואלימות מילולית נורא נורא מנומסת. |
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
עמיחי, ברור ... הספר של אלמוג עוז
הוא לא ספר קריאה.
תרכוש אותו, שיהיה לך אותו בבית ובכל פעם תקרא פרק ממנו. |
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
נשמע כמו אוסף נבואות זעם על גבול ההיסטריה.
כולה מדובר בתוכניות חסכון לציבור הרחב:
'תזרקי אותו' של ורדה רזיאל חסך אלפי שקלים של טיפול זוגי, וסטארט-אפ מקלחות משותפות של דודו טופז חסך מאות שקלים בחשבון המים. |
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
יעל, דברייך קולעים.
ותודה רבה. |
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
נשמע שהספר הזה מנסה להיות סוג של "תנ"ך" לשוחרי התרבות בעיני עצמם.
יש כל מיני דברים להעביר אינדוקטרינציה. אחת היעילות שבהן הוא להשתמש בסנוביזם הטבעי של בני האדם ולהבטיח להם משהו שאין לאחרים. נגיד "תרבות". ודילגתי על המובן מאליו - יופי של ביקורת. |
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
אודי, תודה רבה.
אני קורא בבלוג של גלסנר לעיתים קרובות. הוא מצוין. אני חושב שהכישלון שלו לכתוב כאן טקסט נגיש וידידותי נובע מגישושים מגושמים של טירונים. פרפ"צ, תודה רבה. |
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
בת-יה,
את צודקת. את קולעת למה שהפריע לי בספר הזה. הלהט להסביר בכל דרך רטורית כמה נורא יהיה אם הטלוויזיה לא תחדל לשדר את דודו טופז ההרסני או את "לימור" המזרחית הסטריאוטיפית לא עלינו (אורנה בנאי), או אם נשמע יותר מדי את אהוד יערי ולא נאמין מספיק בשלום - כל זה מבטא התנשאות של אינטליגנטים על האספסוף שצופה בטלוויזיה ללא ביקורת. בדיוק בזה הספר הזה לוקה - בטון המופרז שלו. |
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
אב"פ,
תודה על ההמלצה. אני נרתע מהאורך של הספר של אלמוג, אבל בכל זאת מקווה לאזור כוח יום אחד ולקרוא אותו. מורי, יחסך לגלסנר ידוע זה מכבר. אני חושב שאתה מפסיד. ויודע שאתה חושב שלא. |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
עמיחי, תודה על הסקירה המעניינת.
הנושא של הספר הזה פחות מעניין אותי, אבל יש ספר אחר שלו שקצת יותר מסקרן - "הארץ שמעבר להרים". "יקיצה" היה מאכזב וננטש. איזכור הסנסקריט היה חביב (-: |
|
אודי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
יש לגלסנר בלוג מצוין לביקורת ספרות ותרבות, יחד עם זאת, יש לו נטייה לייגע לעיתים עם תבניות אקדמאיות מאולצות.
אחלה ביקורת, דרך אגב :) |
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
עצם המחשבה שכולנו כל כך מושפעים מכמה אושיות טלוויזיה זו בורות כשלעצמה,
כי יש כאן ניסיון לבטל את השכל של כולנו. כאילו כולנו איבדנו את יכולת המחשבה הפשוטה והישרה. וזה נכון שיש גם אנשים שמושפעים מאוד ממה שנאמר בתקשורת, אבל אלה לבטח לא יקראו את הספר הזה. |
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
על גלסנר אני תמיד מדלג.
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
עמיחי, אני ממליץ לך
לחפש את "הפרידה משרוליק". פרוייקט נפלא שעוסק
בתחום ואין נפלא ממנו. הוא מבחינתי כל השאלות שרצית לשאול ולא היה לך את מי לשאול. |
31 הקוראים שאהבו את הביקורת