שונה ומהנה.
"אני סטיבן אלפר, בן 13 ובכיתה ח'. יש לי משקפיים עבים וגשר בשיניים שנראה כאילו ניסיתי לבלוע פסי רכבת וכמו כל הבנים בכיתה אני דלוק על רֵנֵה אלברט, הילדה הכי יפה אבל יש לה חבר. אני גם ידיד של אנט, היא נחמדה ומבינה אבל לא תמיד כיף איתה. פעם באה בלבוש מזעזע שנראה כאילו זקנה עיוורת תפרה אותו. לפעמים אני מנסה להתחמק ממנה בכל מיני תירוצים. אני מתופף טוב בתזמורת בית הספר ויש לי אח בן 5 , ג'פרי, שהוא הדבר הכי גרוע בחיים שלי (יותר מעפרונות לא מחודדים, הריח של המחק ולהיות חנון רזה). יום אחד כשהיה בן 4 הגזים ודווקא ביום שרֵנֵה אמרה לי שהחולצה שלי מדליקה. הוא השתמש במקלות התיפוף המיוחדים שלי לבחוש תבשיל מגעיל שכינה 'עוגת שברים' שהיה תערובת של גרגרי קפה, בשר, קולה ושלוש מכוניות צעצוע. המקלות מסריחים עד היום".
אבל עכשיו הכל השתנה. נפילה מקרית מהכסא תוך אכילת 'תייסה' (גרסת ג'פרי לדייסה) מביאה אותו לבית חולים שם מתברר שמצבו קשה. הוריהם שבורים והוא לא ממש יודע איך להתמודד. הרי הוא בעצמו ילד שלומד לבית הספר, רוצה לתופף, לקבל ציונים טובים וחולם על מלכת הכיתה. הטיפולים בג'פרי יקרים ולמרות הביטוח הרפואי מצבם הכלכלי מדרדר. המורים והיועצת מנסים לעזור.
"סטיבן, אנחנו אוהבים אותך"....בלה בלה בלה.
"תמיד היית תלמיד מצויין"...טה טה טה.
"הציונים שלך ירדו מתשעים ל.." פקה פקה פקה.
נוסף למצבו הקשה של ג'פי (כינוי החיבה של האח הקטן) סובל סטיבן מסיוטי לילה. הוא מתלבט בין רנה ואנט כמו שרק בן 13 יכול.
-דו"ח מצב חלקי של סטיבן לסוף ינואר-
'המשפחה שלי צללה לקו העוני
לאמא שלי לא היתה עבודה
הבת הכי שווה בשכבה ח' באה אלי ללמד אותי ואני זרקתי אותה' (היתה מצוננת וחשש לאחיו).

והוא מגלה בעצמו אהבה לאחיו וכוחות נפש שלא ידע שיש בו.
הוא גם מגלה שיש לו חברים אמיתיים ומורים העוזרים, מזדהים, תומכים ואוהבים.
ולמרות הנסיעות התכופות והאשפוזים בבית החולים בפילדלפיה, היאוש והקושי, השבוע המעצבן אצל סבו וסבתו בלי מחשב וטלוויזיה,
סמנתה בת גילו המאושפזת עם סיפור עגום משלה והציונים הצונחים יש נקודות אור בחיים.
ספר חביב ונוגע דרך עיני נער- על עצב וקושי בצד רגעים שמחים ואופטימיות, אנושי וכתוב בהומור עם סוף מפתיע.

שונה ומהנה.
"אני סטיבן אלפר, בן 13 ובכיתה ח'. יש לי משקפיים עבים וגשר בשיניים שנראה כאילו ניסיתי לבלוע פסי רכבת וכמו כל הבנים בכיתה אני דלוק על רֵנֵה אלברט, הילדה הכי יפה אבל יש לה חבר. אני גם ידיד של אנט, היא נחמדה ומבינה אבל לא תמיד כיף איתה. פעם באה בלבוש מזעזע שנראה כאילו זקנה עיוורת תפרה אותו. לפעמים אני מנסה להתחמק ממנה בכל מיני תירוצים. אני מתופף טוב בתזמורת בית הספר ויש לי אח בן 5 , ג'פרי, שהוא הדבר הכי גרוע בחיים שלי (יותר מעפרונות לא מחודדים, הריח של המחק ולהיות חנון רזה). יום אחד כשהיה בן 4 הגזים ודווקא ביום שרֵנֵה אמרה לי שהחולצה שלי מדליקה. הוא השתמש במקלות התיפוף המיוחדים שלי לבחוש תבשיל מגעיל שכינה 'עוגת שברים' שהיה תערובת של גרגרי קפה, בשר, קולה ושלוש מכוניות צעצוע. המקלות מסריחים עד היום".
אבל עכשיו הכל השתנה. נפילה מקרית מהכסא תוך אכילת 'תייסה' (גרסת ג'פרי לדייסה) מביאה אותו לבית חולים שם מתברר שמצבו קשה. הוריהם שבורים והוא לא ממש יודע איך להתמודד. הרי הוא בעצמו ילד שלומד לבית הספר, רוצה לתופף, לקבל ציונים טובים וחולם על מלכת הכיתה. הטיפולים בג'פרי יקרים ולמרות הביטוח הרפואי מצבם הכלכלי מדרדר. המורים והיועצת מנסים לעזור.
"סטיבן, אנחנו אוהבים אותך"....בלה בלה בלה.
"תמיד היית תלמיד מצויין"...טה טה טה.
"הציונים שלך ירדו מתשעים ל.." פקה פקה פקה.
נוסף למצבו הקשה של ג'פי (כינוי החיבה של האח הקטן) סובל סטיבן מסיוטי לילה. הוא מתלבט בין רנה ואנט כמו שרק בן 13 יכול.
-דו"ח מצב חלקי של סטיבן לסוף ינואר-
'המשפחה שלי צללה לקו העוני
לאמא שלי לא היתה עבודה
הבת הכי שווה בשכבה ח' באה אלי ללמד אותי ואני זרקתי אותה' (היתה מצוננת וחשש לאחיו).

והוא מגלה בעצמו אהבה לאחיו וכוחות נפש שלא ידע שיש בו.
הוא גם מגלה שיש לו חברים אמיתיים ומורים העוזרים, מזדהים, תומכים ואוהבים.
ולמרות הנסיעות התכופות והאשפוזים בבית החולים בפילדלפיה, היאוש והקושי, השבוע המעצבן אצל סבו וסבתו בלי מחשב וטלוויזיה,
סמנתה בת גילו המאושפזת עם סיפור עגום משלה והציונים הצונחים יש נקודות אור בחיים.
ספר חביב ונוגע דרך עיני נער- על עצב וקושי בצד רגעים שמחים ואופטימיות, אנושי וכתוב בהומור עם סוף מפתיע.