"הסיפור שלפנינו מתחיל בשנת 1469, השנה החמישית לשלטונו של הקיסר צֶ'נְג-חוּאָה, כשטָאן יוּן-סְיֶין הייתה בת שמונה"
כך מתחיל הסיפור שמסתיים בשנת 1,554, ומלווה את מסע חייה של טאן יון-סיין לאורך ארבע העונות שלה אלו התקופות בחיי האישה הסינית לכל אורכם:
'ימי החלב' (ילדות הכוללת את ימי קשירת הרגליים - וזה בתנאי שהילדה היא בת למשפחת מעמד מכובד ו"זוכה" בעינויי יצירת המום בכפות רגליה).
'ימי איסוף השיער בסיכות' (ילדות מאוחרת ועד לנישואים בגיל 15)
'ימי האורז והמלח' (של האישה הנשואה, החיה בבית משפחת בעלה המשודך לה עוד מימי 'ימי החלב', ומגדלת את בניה [רצוי וכדאי] או בנותיה [הרבה פחות] עד
להגעתן לגיל 15 ולצאתן לבית בעליהן.
'ימי הישיבה הדמומה' (שנות הזקנה) אם התמזל מזלה וצלחה מחלות, חוליים ומגפות, הריונות לא מטופלים, לידות לא מוצלחות, מלחמות, אלימות, חמות, ושאר צרות עד הגעתה אל שנות הזקנה וישיבתה הדמומה כחמות-צרה בעצמה, בתנאי שהתמזל מזלה להיות אם לבנים.
כל הלו"ז הזה יתקיים בתנאי שהאישה בת מזל היא ובת למשפחה מכובדת (השכלה או ממון) ולא פילגש (מגיל 15), משרתת (כנ"ל), מיילדת, 'דודה אלמנה', זונה (מגיל 15) וכדומה.
אז, הספר מלווה את יו סיין מאז היותה בת 8 כשהיא בעונת 'ימי החלב' שלה, רגליה כבר קשורות והיא מתייתמת מאמה (אשר מתה כתוצאה מזיהום לא מטופל ברגליה הקשורות). אז היא נשלחת אל סביה (סבא - רופא. ובאופן מאוד יוצא דופן סבתא - רופאה).
שם, אצלם, מתעצבת אישיותה – היא ילדה חכמה וכישרונית, כך מגלים סביה, ולמרות היותה סתם רק בת – מחליטים הם ללמד אותה את תורת הרפואה. אז כן, הרופאים הסינים ההם לא היו בעלי השכלה ותארים, לא למדו בפקולטה לרפואה, לא באקדמיה כלל, לא בתיכון בכלל והיו גברים. הם העבירו את תיאוריית תורת הבנת הגוף וגם הנפש והקשר הרפואי ביניהם מאב לבן. הם למדו והעבירו מאב לבן את מסקנות השפעת הפקת תמציות חומרים הלקוחים מן הצומח על סימפטומים שונים בגוף, ובשיטת הניסוי והתהייה והניסוי והטעיה ובשיטה של תיעוד במחברת של מקרים ושל דרכי הטיפול ומידת ההשפעה הטיפולית – למדו, הסיקו, הפיקו, והמשיכו (וקרה איכשהו שסבתא חדרה לעולם הזה והייתה לרופאת נשים בעיקר, מוכשרת ומוצלחת). מן הסתם עם דרך הריפוי הזו התמותה גם היא הייתה גבוהה ומוקדמת.
אם כן, יו סיין לצד תקופותיה בהיותה ילדה, נערה, אישה ואף קשישה השגרתיים כבת למעמד הגבוה הייתה גם 'רופאה' (שטיפלה בנשות וילדי חצר משפחתה מנישואים [ומדובר בחצר משפחה מיוחסת, מורחבת וגדולה ורבת השפעה, הכוללת גם פילגשים, כמובן משרתות, גם ילדים מכל הכיוונים, גם דודות אלמנות ושאר טיפוסים]) ובדרכה השקטה, הכישרונית והנחושה פילסה את דרכה אל ההכרה בה גם אל מחוץ למעגל הנשים והילדים ובהמשך אף אל מחוץ לקהילת החצר המשפחתית. הסיפור שמלווה את יון סיין דרך כל שלבי חייה, מפגיש את הקורא גם עם האנשים סביבה (כולל חברתה הקרובה, המיילדת, וסיפורה המיוחד), עם התרבות, המנטליות, הלך הרוח והטבע המשתנה עם עונות השנה ותקופות חיי האישה.
את ההכרה כרופאה קיבלה יו סיין בזכות האמור לעיל וגם בזכות פתרון תעלומת מותה המסתורי של 'דודה אלמנה מופתית' כן, גם כאלו היו בחצר (והכוונה לרווקות מכוערות שלא נמצא להן שידוך ונותרו בבית משפחתן הגרעינית על תקן דודות).
מעין סיפור תעלומה בתוך סיפור חיים.
מסע החיים מסתיים עם מותה של הרופאה בהיותה בת 94, קשישה מאוד לאותה התקופה.
אל ספריה של ליסה סי נחשפתי עם פרסום הראשון שלה "סיפור כתוב במניפה" (עוד המלצה חמה על הדרך), בהמשך, התמדתי וקראתי את כל ספריה שתורגמו, חיפשתי את קסם הראשון, אולם כולם אכזבו אותי, אף אחד מהם לא שיחזר את היופי המיוחד והקסום של "סיפור כתוב במניפה", עד שהגיע "מעגל הנשים..." הזה, בו מצאתי לגמרי עוד קסם פרי עטה (למעשה המעגל משחזר את הסגנון של המניפה).
מקווה שזה לא יהיה האחרון שסוגר מעגל.
