ביקורת ספרותית על חוצה מאת דרור שגב
ספר מעולה

---

דניאל, גבר לקראת גיל 40. הוא נמצא במקום טוב ולכאורה ממלא (קריירה מצליחה, משפחה מוצלחת ואוהבת ובית טוב, חברים קרובים, תחביבים ועיסוקי פנאי ממלאים) אבל הוא לא מרגיש מסופק, להיפך, משהו בו חסר. בוערת בו איזו תשוקה שהולכת ומתעצמת להתגלגל אחרת (בגלל מה שהיה, בגלל מה שהווה, בגלל מה שיהיה, בגלל מי שהוא) - ריק לו.
אז הוא חודר פנימה ומחטט ומתגעגע ויוצא החוצה ומחפש וחותר לשינוי - וחוצה את קווי המעגלים המוצלחים לכאורה שאותם בנה ובהם חי.
דניאל קם והולך תרתי משמע.
הוא עושה עבודה עצמית ותוך כדי פוגע ונפגע פוצע ונפצע וממשיך ללכת ולומד ומשתנה ומשנה.
וגם הקרובים לו, במעגלים שסביבו עוברים מצבים ומתמודדים ונפגעים או חוצים קווים, ובהם משתלב גם סיפורו של שי החבר כאח לו, בן גילו, שקורותיהם מתחברים ונקשרים בחוטים עבים.

והסיפור הזה הוא טוב.
מאוד.
הוא מלא ועטוף בצבעים עזים. בריחות ובטעמים וברחשים כמעט מוחשיים של געגוע וכיסופים ויצרים והוא מלא גם בצלילים.
ותוך כדי קריאה המשפטים והתיאורים שולחים חץ: דק וחד שחודר וחוצה את האפידרמיס, את הדרמיס, את ההיפודרמיס - מפעיל את הרגש ונתקע הישר בתוך חדרי הלב. ונשאר שם, לפחות לכמה ימים.

יופי של ספר.

לפני שהתחלתי לקרוא חשבתי, או.קיי בסדר, סיפור על עוד אחד קצת שחוק, קצת לא מסופק, אולי כזה שיש לו הכול ומחפש מעבר, איפה ומה העניין. אבל לא, כלומר בגדול כן, עם זאת, יש בו, יש בו הרבה.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על חוצה