ביקורת ספרותית על חוצה מאת דרור שגב
ספר מעולה

---

תקשיב אדוני הסופר דרור שגב:
קראתי את חוצה בימי הזיכרון-עצמאות-סופ"ש שבעקבות, כשהלב קווץ' והנשמה כאובה, והפחד ממה יהיה מתעצם והתקווה קטנה.
ו.. אמנם כתבת על דניאל (האיש) ואני מיקה (האישה), אבל, בכל זאת בני אותו גיל (דניאל בטח היום כבר בן איזה 50-60 ויותר הכיר ילדות של שכונות של פעם ואני יותר קרובה להיום, אבל - את בילבי שנינו קראנו וראינו בסרטים. ואמנם דניאל מחדרה ואני לא, והוא מבית מרוקאי מה שזה אמר פעם (וזה לא חשוב - אתה הדגשת, לא אני) ואני מפולני (כנ"ל) - אבל האמא שלו והאמא שלי - שתי פולניות-מרוקאיות בנשמה. קופי. רק חבל שאמא שלי לא בישלה כמו האמא של דניאל.
אז שוב לדניאל, קראתי והרגשתי שכתבת - עליי. בחיי. דניאל נטוע עמוק וקשור חזק בשורשים, גדל קרוב לים ולחברים. וכשמצא עצמו כאוב ואבל על מה שהחיים כאן בארץ עשו לו ועל פוסט טראומה וחבר שנפל, ואשה שלא מספיק מבינה, אז הוא סגר זמנית את הבסטה של האדריכל ויצא להחלמה - לקח את החבר הטוב, תרמיל ומקל - והלך לנדוד, לשתוק, לדבר, לבכות, לצחוק, לחשוב, לחוות ולכתוב - בשביל ישראל.
ופס הקול והשירים שדניאל אהב - הם בקלות יכולים להיות הפליי-ליסט של השירים שאני מאמצת. והים. הים והמדבר.
לא תמיד אני אוהבת למצוא סיפורים עליי, ולמעשה, חוץ מסיפורי בילבי - לא אוהבת. מעדיפה אחר ולא מוכר. הפעם כן.
כי התאים לי לימים, להרגשה, וכי כתבת כל כך קרוב.
והיי, אולי אתה מספר על חדרה, אבל גדלת אצלי בשכונה :)
וכתבת כל כך יפה ורגיש. ואתה כל כך מרגיש. מאוד מאוד אהבתי. תודה.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על חוצה