הביקורת נכתבה ביום שני, 19 ביולי, 2021
ע"י עודד
ע"י עודד
משתף ביקורת שכתב אבי:
גיי הנדריקס, טינקר לינדזי: החוק הראשון של טן
הופיע באנגלית ב 2012 ובעברית ב 2017.
גיי הנדריקס. (נ' 1945), פרופסור לפסיכולוגיה. פרסם יחד עם אשתו 35 ספרים בנושאי פסיכולוגיה. הספר נשוא הרשימה הנו בדיוני, והפותח סדרה בת 5 ספרים, נכתב בשתוף עם טינקר לינדזי.
טינקר לינדזי. אישה. תסריטאית, שכתבה תסריטים לסרטים רבים.
לינדה פניאס אוחנה – מתרגמת פורייה – לא מצאתי פרטים ביוגרפיים עליה.
יש יתרון בשיכחון. ניתן לחזור ולקרוא ספרים שאינם קלסיקה, שחוזרים וקוראים אותם, או שלא. למשל אני לא אחזור ואקרא את "מלחמה ושלום". בגילי אין לי סבלנות לקרוא ספרים שאורכם כאורך הגלות.
מאידך, ספרים קלים, כ"בלשים", אין טעם לחזור ולקרוא בהם. המתח גז, ולאמיתו של דבר הסוף תמיד ידוע: הטוב ינצח והרע יבוא על עונשו. לפני סוף הספור, הטוב יתעמת עם הרע, ייפול לפחת, ויצליח לחלץ עצמו. הרע, שלרגע נדמה היה לו שכל הקלפים בידיו, כנראה לא קרא מספיק ספרי פעולה. לו היה עושה זאת היה מבין שאין לו סיכוי לנצח. באותה הזדמנות, המחבר יגלה לקורא את כל שאר הפרטים שהסתיר.
את הספר נשוא הרשימה, רכשתי בשנים האחרונות ב"מבצע" HOPE NOT - אל תצפה שתדע מה הוא המחיר הראוי לספר, בהתאם למקובל בימי הביניים. אני יודע זאת, בשל המחיר המודפס – 98 שקלים. אולם לי יש כלל: איני רוכש ספר שמחירו גבוה מ 50 ש"ח. המו"ל מדפיס על כריכת הספר "מחיר מומלץ" כשהוא יודע שהספר יימכר "במבצע" במחיר נמוך יותר. הספרים במבצע בדרך כלל הנם מתורגמים, שחזרו והדפיסו אותם, וההוצאה השולית נמוכה. בוז.
שלפתי את הספר מערימות הספרים בביתי, והתרשמתי שלא קראתיו. החלטתי להאריך את חיי המדף שלו – חיי הערימה שלו – ולקרוא בו. אני לא מוכר ספרים משומשים, ומעדיף לחלקם לחברים, בתנאי שבמידה ולא ירצו לשמור אותם, לא ימכרו אותם, אלא יעבירו אותם לחברים אחרים.
מתברר שאכן לא קראתי את הספר. ולא הצטערתי על ששלפתי אותו.
איני יודע כיצד התחלקה העבודה בין המחברים. אני מניח שהנדריקס תרם את הידע הפסיכולוגי שלו בעצוב הדמויות, ולינדזי, תרמה בכתיבה ובידע באשר למבנה עלילה בלשית. כמובן שאפשר ואני טועה.
סוגת "הבלשים" מוצפת בספרים, מבנה העלילה דומה, ועל המחבר לחדש בעצוב הדמות הראשית. ההחלטה היחידה, שעל הסופר להחליט, היא האם הטוב יזכה בנערה? במידה ויזכה בה, מה יהייה בספר ההמשך? באם לא, חראם.
בספרי בילוש נהוג להעביר את העלילה למשל, לארה"ב בשנות הארבעים והחמישים, לארצות רחוקות או למעמקי ההיסטוריה. לפעמים הבלש הנו השמן, לפעמים הרזה. לעתים רחוקות הוא אשה. בוז לפמיניזם.
כאן הדמות המרכזית הינה פרח נזירים לשעבר, טיבטי. הדמות תואמת את הרדיפה בחוגים מסויימים בארה"ב אחר מסתורי הודו. מסתבר שהכי טוב, זה שלוב הרוחניות עם קוקה קולה, והמבורגר עתיר שומן.
צמד הכותבים, הולידו דמות חדשה. הספר מלווה בפילוסופית חיים בגרוש, בהומור, ומתובל ברומנטיקה.
לעברית תורגם הספר הראשון בסדרה בלבד. האם הדבר מרמז, שלא הייתה לו הצלחה מסחרית בארץ הקודש? אני, דווקא אהבתי ספר זה, בשל ההומור. ספר בו אחת הדמויות המרכזיות, הנה חתול סיאמי, שמן, ששמו טנק לא יכול להיות רע.
מומלץ לחובבי הסוגה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצויינת ושנונה.
מסתבר שהנדריקס ידע לכתוב ספרים רק עם עוד מישהו. ואני תוהה - מה היה תפקיד השותף הזוטר בתיבה? |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת