ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 בדצמבר, 2014
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
א-ל-ס-ק-ה... השנה 1920...קרררררררררררר....
נוף לבן וצחור, דממה.... שששששש...
הקרקע מצופה כמרקם של שמנת סמיכה, צחורה ואיתנה על גבי עוגת שוקולד... אין זאטוטים משחקים, שקט של חשכה עם ימים קצרים, ואור קלוש המלטף את רכסי ההרים כגבעות על עוגה. כל צעד של אדם, או חיה טורפת שחורצת בשלג נשמע למרחוק.
למרות שיש לנוף הצפוני של כדור הארץ את היופי שלו, אני לא הייתי חיה שם. בטוח היו מאשפזים אותי בגלל "דכאון חורף". בניגוד אלי ... ג'ק ומייבל בחרו לחיות את שארית חייהם במקום האכזרי הזה.
ג'ק ומייבל זוג בסביבות גיל חמישים, חשוכי ילדים, עזבו את פנסילבניה ונחתו באלסקה להגשים חלום ולהקים משק. הצינה והכפור שתיארתי בפיסקה הראשונה כירסמו גם ביחסיהם.
בערבים הם סעדו יחדיו, ג'ק השתחווה לעבר צלחתו ומייבל דמעה. בקושי החליפו מילה ביניהם, וכך גם הקמטים הסתעפו והשערות האפירו, וכל אחד מהם התפוגג לו בבועה שלו. הוא בחווה והיא בתחזוקת הבית. בלילה בין כל נשימותיו האיטיות מייבל שאלה את עצמה... עמוד 16: "אין לנו הרבה ברירה, נכון?"
בגיל חמישים שהשיער החל להאפיר ולאבד מגמישותו, הבריחה של ג'ק ומייבל מפנסילבניה הדרומית לאלסקה, היתה עבורם המקום המושלם, להתחלה חדשה, עוד במיוחד אחרי שהם איבדו תינוק. למרות ששניהם חשבו כשיעבדו בשדות הירוקים, מוקפים בהרים מושלגים, באויר צח וקר תחת שמיים תכולים הם יתקרבו - ההיפך קרה... הם דיברו פחות והלכו גב אל גב.
לא היו להם חיים קלים באלסקה הקרה. זו לא היתה ארץ זבת חלב ודבש. חשבון הבנק היה בשפל, הכיסים היו ריקים ממרשרשין, האנשים מסוגרים בבתיהם ובקושי הוציאו את אפם החוצה. ההיפך הגמור מתרבות הסחבקיות הישראלית המוכרת: "אחי" "אחותי". תשכחו מזה אין כאלה דברים באלסקה.
בשביל הפרנסה ופת לחם, מייבל אפתה עוגות עבור בית המלון של בטי, אבל זה לא נמשך לאורך זמן. בדרך המקרה פגש ג'ק את גו'רג בנסון. הבנסונים היו זוג נחמד, אדיב וחמים ביחס לקור האלסקאי. אני מאוד אהבתי את אסתר אשתו של גו'רג. אסתר הכניסה חיים וחום לכל האוירה הצוננת הזו. הבנסונים וילדיהם התגוררו במורד ההר ואט אט שני הזוגות התחברו.
בספר הזה הצבעים השולטים הם הלבן והאדום. הלבן-השלג, האדום-ציד. המזון העיקרי שלהם היה מציד של חיות למיניהם. כאחת שלא בדיוק יכולה להסתכל על דם, ו/או לאכול בשר אדום, היה לי הכי קשה עם תיאורי הציד...אני מודה כשג'ק צד את האיל רפרפתי על השורות הללו.
מייבל את ג'ק, ברגע של השתובבות עם כדורי השלג בונים יחדיו בובת שלג. בובת השלג מזמינה לחייהם הלוטים בעלטה ילדה מיוחדת ומסתורית-את פאינה.
פאינה - דמות אפופת מסתורין שגדלה ביערות, כשלצידה שועל אדום, וצדה בעצמה את מזונה וכך היא צולחת את הקור העז. באביב היא נעלמת ועם בואו של החורף, היא שבה לידיהם המחבקות של מייבל וג'ק.
ככל שמתקדמת הקריאה בספר, כך גם אט אט פאינה "מתקלפת" ומצליחה לחרוש נתיב חמים, לעבר יחסיהם הקרירים של הזוג מייבל וג'ק.
מייבל וג'ק לא זכו להיות הורים, ופאינה מצליחה להטעים להם מעט "טעם של הורות". במשך החורף הם דואגים לה, מאכילים אותה, ומאמצים אותה בחיבוק דב מלא חום ואהבה, אבל פאינה בשלה... עם בוא האביב היא נעלמת... בדיוק כמו אותה אגדה רוסית בשם סנגורוצ'קה שבהשראתה נכתב הספר.
הקורא מנתר בתוך פרקי הספר בין רגשותיהם, חילוקי הדעות, והיחסים הכללים בין הזוג מייבל, ג'ק והדמויות הנוספות....
שמיכת הטלאים שמייבל תפרה עבור פאינה, הינה מטאפורה לסיפור המקסים הזה. טלאי ועוד טלאי וכך הלאה...
לא הייתי מעולם באלסקה והסופרת בהחלט מטיבה לתאר את האטמוספירה הקפואה...
באחד המכתבים כותבת אידה אחותה של מייבל למייבל ציטוט עמוד 121: "... אני חושבת שאם אי פעם אספר אותו לנכדי, אני אשנה את הסוף, וכולם יחיו בעושר ובאושר עד עצם היום הזה. מותר לנו לעשות את זה, נכון, מייבל? לשנות את הסופים שלנו ולבחור שמחה במקום צער?"
מייבל חששה אבל גם היה בה ניצוץ אופטימי לפעמים... ציטוט עמוד 190: "לא צריך להבין נסים כדי להאמין בהם, ולמעשה מייבל התחילה לחשוד שההיפך הוא הנכון. כדי להאמין, אולי יש להפסיק לחפש הסברים, ובמקום זה להחזיק את הדבר הפעוט בידייך ככל שניתן, לפני שהוא חומק כמים מבין אצבעותייך."
סוף הסיפור אופטימי לצד אכזבה קלה, מהסיבה שרציתי שהסיפור יסתיים אחרת, אך כספר ביכורים אני סולחת לסופרת למפרע.
פאינה מצאה אהבה אצל מייבל וג'ק ואף התחתנה וילדה בן, אבל כשהחום עטף את גופה ואגלי הזיעה נטפו מפניה, האם היא ויתרה? התמוססה? נחשו...
הספר הזה מביא את הקורא לעולם אחר, שונה בין דימיון למציאות, אכזריות מול עדינות ואיפוק, בדידות מול חברות, פריחת אביב מול קץ הטבע בחורף וכולם יחדיו - משולבים ככלים שלובים.
הספר הנוכחי הוא מסוג הספרים שפרקיו נגמעים ביעף.
מקסים אמרתי? מרגש אמרתי? קריא וקולח אמרתי? אז מה צריך יותר מכך?
מומלץ בחום קראו, יופי של ספר.
לי יניני
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אולמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
|
|
|
שין שין
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
עשית לי חשק לבקר בלבן ובקפוא הזה, ולו בין דפ י הספר.
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה לכולם על הלייקים ולהלן תגובותיי
דן-אי אפשר לדעת אבל הניתוק מהסביבה בפנסילבניה היה אמור לעזור. אני לא רוצה לחשוף את הסיפור ישנה התפתחות בתוך הסיפור הזה
אולמו-מסכימה איתך אבל לא מוכנה למות מקור בשביל דגים ואוכמניות :-) עמיר-לדעתי יתאים יותר לנשים חני-נכון זו ביקורת חורפית שלי :-) אוקי-מקסימה. תמיד מפרגנת תתלבשי חם שלא תהיי חולה :-) שירה-אני בניגוד אליך אהיה בדכאון חורף כרוני. אני אוהבת שמש ואור. רק אז אני פורחת. זשל"ב-ממש לא גיליתי את הסוף. זה לא הסוף... :-) אני אף פעם לא מגלה את הסוף ואם כן אני כותבת שיש כאן ספוילר.... נשיקות וחיבוק לכולם! |
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
לי יניני
יופי של ביקורת: קולחת, מרתקת ומעשירה. נהניתי מאד לקרוא אותה ואת התובנות המאלפות שלך. כל הכבוד!!! מה שריתק אותי במיוחד בביקורת שלך היא השאלה האם זוג הגיבורים שעקר בפנסילבניה היה בונה שם זוגיות מוצלחת יותר ומאשש בכך שזוגיות תלויה גם בתנאי המקום או שמא מה שלא הצליח (לפחות בהתחלה) באלסקה לא היה צולח גם בפנסילבניה
|
|
|
אולמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
יפה כתכת ואני קפאתי פה בשקט. האמנם לפנינו ספר נשים קלאסי ?
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
יש שקט בלבן לבן הזה עם מרחבים אין סופיים כמו באלסקה...ביקורת של חורף זה לבטח.
מקסיםםםם
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
קוראת אותך, כשבחוץ קריר - "רק" שש מעלות מתחת לאפס.. :)
כתבת מקסים... לא צריך יותר מכך, נשמע לי ספר מקסים :)
|
|
|
שירה36
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מקסימה. אני בניגוד אלייך פורחת במינוס 20:)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
הצלחת להעביר טוב מאוד את ההרגשה והאווירה בעקבות קריאת הספר... חבל שגילית את הסוף.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
