בעמוד התודות בסוף הספר כותבת רולינג שמעולם לא נהנתה לכתוב רומן, כמו שנהנתה לכתוב את הספר הזה למרות תוכנו מעורר החלחלה. אני מאמינה לה – ההנאה מהכתיבה פשוט זורמת מהספר הזה אל הקורא.
כשקראתי - ממש מזמן - את "הארי פוטר" התקשיתי להבין איך אפשר לתכנן מראש את מספר הספרים, לכתוב כמות כזו של מלים ולא ליפול למלכודת של חזרה והעתקת עצמך לדעת. אחרי שסיימתי לקרוא את הסידרה כולה – שבדרך כלל שמרה על איכות טובה – חשבתי שרולינג היא סופרת נוער טובה, שבנגוד לסופרים אחרים לנוער מסוגלת גם לעומק, לחידוד מסרים וגם לתובנות שאינן ברורות מאליהן.
טעיתי. היא לא סופרת נוער. היא סופרת, וסופרת טובה.
מ"כסא פנוי" שלה נהניתי מאד. כתיבה מעולה, רעיונות שיכולתי להזדהות איתם, הומור ואירוניה המחפים על ביקורת חברתית נוקבת (הידעתם שהרבה מהמבקרים החריפים ביותר של החברה הלא שיוויונית והנצלנית הם אנשים עשירים מהממוצע, היכולים רק להרוויח מהמשך המצב הקיים... רק אומרת)
זה הספר השלישי שאני קוראת מסידרת המותחנים שגלבריית (רולינג בתחפושת) חתום עליה, ולדעתי היא משתפרת מספר לספר. אחרי מספר מותחנים גרועים/משעממים/צפויים מראש שקראתי לאחרונה נחמד לקרוא את המותחן הזה שיחד עם תעלומה פשע מזוויע מפתחת את הדמויות ואומרת דברים על אנגליה של תחילת המאה העשרים ואחת.
גיבורי הסידרה הם הבלש קורמורן סטרייק ועוזרתו-מזכירתו רובין, שהם דמויות תלת מימדיות, שכמו כל בשר ודם יש בהם טוב ורע, חוכמה וטפשות, רגשנות ותכנון, המנהלים ביחד סוכנות בלשים ומתמודדים עם חוסר יציבות כלכלית, קשיים אישיים וגם עם שיעמום ושיגרה, ויש להם תשוקת פיענוח-תעלומות עזה, גאווה מקצועית והם אוהבים ומתעניינים באנשים. בספר הזה הם נתקלים ברוצח, שהוא אלים וסדיסטי במידה לא מצוייה. העלילה מותחת, יש שלושה חשודים והקורא מוזמן לבחור אחד בכל פעם. הסיפור משובץ בבעיותיהם האישיות של הבלשים – היא עומדת להינשא ומתמודדת עם הספקות של הרגע האחרון, הוא מנהל יחסים ריקים עם אשה שלמרות יתרונותיה החיצוניים הגלויים לעין מעוררת בו שיעמום ותסכול.
האגדה מספרת שרולינס הצעירה ניסתה למכור את כתב היד של "הארי פוטר" ונדחתה ע"י מספר הוצאות לאור (שאם הן עוד קיימות, הן כנראה מנסות להסתיר את העובדה הזו היום) תמיד אפשרי שהמקריות שיחקה פה תפקיד: מישהו קורא במקרה את כתב היד, אומר "בינגו!" והשאר היסטוריה. אבל הניסיון מלמד שגם משניתנה ההזדמנות – מעטים שמצדיקים את התקוות שתלו בהם. רולינג היא אחת מהמעטים שהצדיקו את התקווה, וכל פעם שהיא פורעת את השטר - היא עושה אותי שמחה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
