ביקורת ספרותית על דרך הרשע - קורמורן סטרייק #3 מאת רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)
ספר בסדר

---

זה הספר השלישי בסדרת קורמורן סטרייק, והספר הרביעי בסדרה שאני קוראת. כן, מה תעשו לי? קראתי את הרביעי לפני השני והשלישי, מה תעשו לי?

הסדרה מעמידה במרכזה את זוג הבלשים בעלי שמות הציפור הלא הם קורמורן סטרייק ורובין אלקוט. אני אומרת זוג בלשים כאילו זה ברור מאליו, למרות שזה לא, הם לא זוג, וככל שהדבר נוגע לרובין גם הליהוק כבלשית לא ברור מאליו. בספר הראשון, "קריאת הקוקיה" סוכנות כוח אדם משבצת את רובין לעבוד אצל סטרייק כעוזרת, כנראה בטעות. אבל העלילה מתגלגלת, סטרייק לא מעדכן על הטעות ולא מפטר את רובין ובנוסף הם פותרים את תעלומת לולה לנדרי. בספר השני, "תולעת המשי" רובין עוזרת לסטרייק לפתור חלק מהתעלומה הראשית בספר, והיא מגדירה את רצונה להיות בלשית בפני עצמה, כשותפה. המשפחה שלה וכן הארוס שלה מת'יו רואה החשבון המעונב לא רואים את הרצונות שלה בעין יפה, בעיקר לא כשהם קולטים שרובין הסיעה את סטרייק עד דבון, נסיעה של מאות קילומטרים הלוך וחזור לצורכי חקירה, רק משום שסוכנות ההשכרה לא הצליחה לספק להם מכונית אוטומטית, וזה פסל את סטרייק קטוע הרגל מלנהוג באופן עצמאי. המעשה הזה הוא חמור, כי הנסיעה הזאת קרתה ביום של ספות שלגים מסוכנת, וביום שלפני ההלוויה של אימו של מת'יו. בהחלט תסבוכת. בספר הרביעי, "לבן קטלני", ... עזבו. אני לא ארחיב כאן כי זה שאני קוראת את הסדרה לפי הסדר לא מחייב אתכם. אבל הספר הרביעי נפתח בחתונה של רובין ומת'יו.

הספר השלישי בא כנראה לבסס את תפקידה של רובין בצמד-חמד. במקום עלילת משנה שבאה כרקע לעלילה הבלשית העיקרית, כאן רובין מוצאת את עצמה במוקד, כשהיא מקבלת חבילה ובה רגל כרותה של אישה. כן, זה מגעיל, אבל מגעיל זו לא הבעיה, כי פרטים "מגעילים" הרבה דם, אש, רקמות אנושיות וריקבון נמצאים גם בספרים האחרים. הסיפור כאן שזה לא ספר בלשי אלא יותר ספר מתח, שלא לומר ספר אימה. יש לנו פרקים של רובין וסטרייק המנסיפ לפעמח ולסירוגין פרקים הנותנים את נקודת המבט הפסיכופתית של הרוצח שאותו הם מחפשים.

בקריאה הזאת היו כמה וכמה טעויות ויכול להיות שהן מה שגרמו להתרשמות הפושרת שלי מהספר. הטעות הראשונה זה התזמון. את גלבריית צריך לקרוא במינונים. נניח שנתיים או שלוש שנים בין ספר לספר. כאן לא היה לי פער הזמן הנדרש. את "דרך המשי" קראתי ממש לא מזמן, והוא היה עדיין טרי בזיכרון שלי. זה לא טוב, מנת יתר של גלבריית. גם ככה הספרים ארוכים ועמוסים, שניים מהם בפרק זמן קצר זה פשוט הרבה יותר מדי.
הטעות השניה היא הקריאה בעברית. אחרי שקראתי את "דרך המשי" באנגלית, כי ככה השגתי אותו בספריית התחנה שקרובה לבית שלי, התרגום נראה רדוד וחלש. רולינג כותבת באנגלית עשירה במילים, רבות מהן לא הכרתי, וזה הרבה ממה שעושה את האווירה בספרים. העברית שטוחה, ואני לא בטוחה שיש בה בכלל מספיק מילים כדי להעביר את עושר השפה הנדרש.
הדבר השלישי הוא לא טעות, אלא אבחנה ביוצא דופן. הכותרות של הספרים הקודמים שקראתי עוסקים בבעלי חיים - קוקיה, תולעת משי וסוג מסוים של סוסים. היכרות עם בעל החיים המדובר נותנת רמז ועומק לעלילה. כל עלילה מובילה אותנו ל"עולם" אחר - השואו ביזנס והדוגמנות במקרה של קריאת הקוקיה, עולם הספרים וההוצאה לאור במקרה של תולעת המשי והחברה הגבוהה הבריטית במקרה של לבן קטלני. "דרך הרשע" לא מציג עולם חדש, אלא אם נפתולי נפשו המתעתעים של פושע פסיכופט או הפרעה נפשית שגורמת לאנשים לרצות לפגוע בעצמם יכולים להיחשב "עולם". אבל העיסוק בהם הוא די שטחי. רולינג לא נותנת לקורא להיות חלק מפיתרון החידה, היא מסתירה ממנו במתכוון חלק מהדברים הידועים לסטרייק ואלקוט, וכל שנשאר הוא ללמוד על העולם המוסף דרך העלילה. בספר "דרך הרשע" גם זה נחסך.

אז יש רגל כרותה, ופסיכופט, וארבעה "מועמדים" מעברו של סטרייק שיכולים לעשות דבר כזה, וכל שנותר זה לעשות סוג של אן דן דינו ביניהם, ולמצוא מי מהם יכול לעשות את זה, תוך כדי שרובין מעמידה את עצמה ואת שלמות איבריה בסכנה. הרבה רחובות לונדוניים, הרבה שכונות עוני באיזורים אחרים של אנגליה, משובצים בזיכרונות עבר של סטרייק מילדותו המוזרה ושירותו הצבאי, והרבה מחשבות של אדם שכל עניינו לחתוך נשים. ספר אימה, אבל הסוף, כבר ידעתי, הוא טוב, כי בתחילת הספר הבא רובין מתחתנת, ואם העלילה הזאת לא הבריחה את מת'יו, הוא כנראה חזק ממה שחשבנו. הפרקים של סטרייק ורובין מלווים כל אחד בשורת מוטו הלקוחה מתוך שירים של להקה בשם "בלו אויסטר קאלט" שלא הכרתי, ובעקבות הספר הלכתי לשמוע כמה שירים שלה. ובכן - לא משהו. נכנס בצד אחד, יוצא בצד השני, כמו הספר כולו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על דרך הרשע - קורמורן סטרייק #3