ביקורת ספרותית על דרך הרשע - קורמורן סטרייק #3 מאת רוברט גלבריית ( ג'יי. קיי. רולינג)
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 באוגוסט, 2017
ע"י רויטל ק.


כבר אמרתי את זה בביקורת על הספר הקודם בסדרה, אבל אף אחד חוץ ממני לא זוכר, אז מה'כפת לי.
הסדרה הזו היא, בעיני, ההוכחה לכך שג'יי קיי רולינג היא סופרת אמיתית.
כזאת שכותבת מתוך אהבה לכתיבה ומתוך כבוד למקצוע.
אם עיקר עניינה היה כסף או הכרה, היא היתה יכולה לכתוב המשכים/הקדמות/וריאציות על סדרת הארי פוטר.
או לא לכתוב כלום.
זה לא שחסר לה אחד מהשניים גם ככה.
הבחירה לכתוב בז'אנר כל כך שונה, המחקר שניכר שהיא עושה לפני הכתיבה, האיטיות שבה היא בונה את הדמויות, לאורך שלושת הספרים, מראה שהיא כותבת קודם כל בשביל לכתוב, ושהיא לוקחת את הכתיבה מאוד ברצינות.
וזו נקודת פתיחה מצויינת.
אהבתי את שני הספרים הקודמים, ואהבתי גם את הספר הנוכחי.
אמנם בהתחלה חשתי אכזבה מסויימת כשהבנתי שמדובר בספר מתח מסוג ה-יש שלושה חשודים פוטנציאליים, נשאר רק לגלות מי מהם הפושע, אבל הסתבר שבהחלט אפשר ליצור מתח גם ככה.
לא אהבתי את הפרקים הכתובים מנקודת מבטו של הרוצח הפסיכופט.
כתיבה כזו תמיד נראית לי מומצאת, כאילו מישהו מדמיין איך יחשוב פסיכופט ומשליך על הדמות את כל הפחדים הפרטיים שלו.
דמות ילדותית, עלובה, חיה בעולם דמיוני.
מצד שני, על ג'יי קיי רולינג אני סומכת שעשתה מחקר בנושא וקראה חומרים כאלה או אחרים על האופן בו עובד מוחו של פסיכופט.
אבל אפילו אם הפרקים האלה מהווים שיקוף אותנטי במידת האפשר... הם נשארים ילדותיים, פתטיים, ישירים מדי, נטולי עומק. כלומר, יופי שזה שיקוף אותנטי, אבל מי רוצה לקרוא את זה?
התרומה היחידה של הפרקים האלו לספר היא תחושת הפחד שנוצרת כשהקורא יודע מול איזה מוח מעוות עומדים גיבורי הספר, הבלש קורמרן והעוזרת שלו, רובין.
מצד שני, אולי ההתמודדות עם הלא נודע היתה יוצרת גם היא את האפקט הנדרש.
ואם כבר נקבתי בשמם.
אני אוהבת את דמויותיהם של קורמרן ורובין.
אני אוהבת את הדרך שבה העבר שלהן נפרש באיטיות, איך אקדחים שהוצגו בספרים הקודמים יורים רק בספר הזה, וזו בטח לא היריה האחרונה.
הספר הזה, שכתוב בצורה כל כך מדוייקת ונאמנה לז'אנר, ללא כל ניסיון לחדש או לפרוץ אותו (זה נשמע כמו עלבון אבל זה לאו דוקא כך. ספרות מתח אפקטיבית ועשויה היטב על פי כללי הז'אנר יכולה להיות יופי של דבר), מעלה ציפיות מהרגע הראשון למערכת יחסים בין רובין לקורמרן.
רולינג לוקחת את הזמן, היא לא ממהרת לשום מקום.
רובין עדיין מאורסת, החתונה מתקרבת, מערכת היחסים בינה לבין ארוסה עוברת טלטלות, וגם מערכת היחסים המקצועית בינה לבין קורמרן יודעת טלטלות משלה.
קלישאה?
בהחלט.
ואני בכל זאת נהנית ממנה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה יעל, מחכה בסקרנות לביקורת שלך
גלית (לפני חודשיים)
סקאוט את בוודאי מתכוונת לזה
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%90%D7%A1%D7%A3_%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%9F
סקאוט (לפני חודשיים)
לא חשבתי שזה ארון סימבולי, חשבתי שיש משהו בספר שקשור לארון.. אופס.
אפרתי (לפני חודשיים)
לא, יקירתי, הספר לא יצא מהארון שלי כי יש לי עוד הרבה ספרים חדשים. אין לזה קשר לארון סימבולי.
סקאוט (לפני חודשיים)
אה! הסדרה בתכנון, נא לא לגלות לי אף ספויילר. אפילו לא קמצוץ. ( אם כי זה לא יעזור, אני בטח אגלה לעצמי)
אפרתי (לפני חודשיים)
בייקר מתכוונת לבנות פנדרוויק, שעוד לא יצאו מהארון.
נעמי (לפני חודשיים)
קראתי על הצמד הזה קצת עכשיו... נשמע מרתק ומצמרר
סקאוט (לפני חודשיים)
אפרתי, למי בייקר מתכוונת? וקראתי פעם על רצח במדינתנו של שני צעירים שרצחו נער שפגשו במקרה מתוך שעמום.. המקרה קרה בשנות ה-90.
אפרתי (לפני חודשיים)
אופה, אני מוסרת מיד כשאני מגיעה הביתה.
נעמי (לפני חודשיים)
בת-יה, יעל ואפרתי תודה קראתי בעניין רב.
אם הוא כתב את הספר המוצלח הזה תחת סמים... אז אולי... רק לצורך הכתיבה...
=)
שני סטודנטים יהודים עשו דבר כזה? איזה מפלצות, אקרא על זה
האופה בתלתלים (לפני חודשיים)
תמסרי להן ד"ש, אפרתי. ונשיקות.
yaelhar (לפני חודשיים)
הזכרת נשכחות, אפרתי. באמת סיפור מעניין.
היום סיפור כזה של "בני טובים" שרוצחים סתם בשביל הריגוש או כדי לבסס תאורייה מופרכת קטן עלינו. יש אחד כזה בערך כל רבעון. אבל אז התייחסו לרצח הזה כאל רעידת אדמה בעיקר בגלל הכסף של כל הנוגעים בדבר.
אפרתי (לפני חודשיים)
סיפור מעניין, שעוסק בתחום קרוב לסיפור של בדם קר, זה הספר המצויין "כפייה" של מאיר לוין, שעוסק בפרשה המפורסמת של ליאופולד ולב, שני סטודנטים יהודים שרצחו את שכנם בדם קר, בשנת 1924, מתוך שאיפה לבצע רצח מושלם. פרקליטם המפורסם קלארנס דארו, והסיפור בכלל, טלטל את ארצות הברית. ישנן לא מעט יצירות אומנותיות שעוסקות בפרשה.
yaelhar (לפני חודשיים)
הביקורת מצויינת.
הספר ממתין לי. משני קודמיו אהבתי יותר את השני, כך שאני מצפה לשלישי שימשיך את אותה מגמה (-: אהבתי מאד (מאד!) את "כיסא פנוי" של הסופרת. לדעתי ספר חכם וכתוב היטב.

לגבי טרומן קפוטה - אני חושבת שהרעיון שהוא הסתגר אחרי "בדם קר" הוא רומנטי אך לא מדוייק. כל חייו הבוגרים היה מכור לסמים ואלכוהול, והתנהג באופן אקסצנטרי. הוא התחיל להסתגר ולמרות שניסה לכתוב עוד ספר לא הצליח. נראה שהוא חי "על הקצה" ומת מבחירה. לא הספר עשה לו את זה ולא הנגיעה בנפשות שני הבורים - אחד אולי פסיכופט, השני סתם נגרר - שפעלו בדם קר.
בת-יה (לפני חודשיים)
נעמי, ליתר דיוק גם לפני כתיבת הספר הזה לא היה ילד טוב אמריקה. הוא שתה ולקח סמים אבל
בכל זאת תפקד רגיל והתרועע עם אנשים. אחרי כתיבת הספר הזה הוא הסתגר בבית, וזה כמובן הגביר את כל ההתמכרויות שלו.
זה בכל אופן מה שקראתי במאמרים עליו.
סקאוט (לפני חודשיים)
אפרתי, שני דברים שלא ידעתי! אני בהחלט השכלתי. אבל ממה שתיית היתר שלו נבעה? האם הוא הזדהה יותר מדי עם הדמות שבספר שכתב? האם הספר השפיע עליו יותר מדי?
אפרתי (לפני חודשיים)
נל הרפר לי, הסופרת של אל תיגע בזמיר, הייתה ידידתו הקרובה, היא ניסתה לעזור לו, אבל הוא שקע במצב נפשי רע.
נעמי (לפני חודשיים)
בת-יה, באמת? סיימתי את בדם קר לפני כמה ימים וכתבתי עליו, הוא באמת התחיל לשתות בגלל החוויה?
אפרתי (לפני חודשיים)
אופה יקרה, קניתי את בנות פנדרוויק, אבל יש לי המון ספרים חדשים אז הן צעירות והן יכולות להמתין בסבלנות. החוצפה של הדור הצעיר... את יכולה להגיד לבנות האלה... (-:
אפרתי (לפני חודשיים)
רק את החברה הגאונה, מכל הרשימה, לא הספקתי להכיר לעומק, משהו כמו 70 עמודים וזהו. כאילו, לא התאמנו החברה ואני. אבל אני אחזור אליה בימים טובים יותר.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה בת-יה
זו אכן בעיה...
לקרוא על פסיכופט אמיתי זו חוויה קשה, על פסיכופט לייט - לא מספיק מעניין.
אולי פשוט צריך פחות לכתוב על פסיכופטים.
בעיני הם בלאו הכי פחות מעניינים כפושעים בספרי מתח.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
אפרתי, לא מתלוננת :) רק חוששת... באמת? גם את החברה הגאונה אהבת?
את צריכה לכתוב יותר ביקורות אז אני אהיה יותר רגועה... :)
האופה בתלתלים (לפני חודשיים)
שמעתי בנות פנדרוויק! איך הוא, אפרתי?

אחלה ביקורת. אני מאמצת לאחרונה סלוגן של "יש סופרים שלא יודעים מתי להפסיק" אז שמחה שזה לא המקרה הפעם.
בת-יה (לפני חודשיים)
מעניין, ובכל זאת בשביל להיכנס באמת למוח של פסיכופט צריך לקרוא את "בדם קר"
שכתב טרומן קפוטה, ולקחת בחשבון שהוא עצמו, אחרי כתיבה הספר הזה, התחיל לשתות בלי גבול והסתגר בבית.
נראה לי שרולינג החליטה על פסיכופט לייט, וזה באמת משעמם -:)
אפרתי (לפני חודשיים)
רויטל, את כולם אהבתי מאוד מאוד. לגבי רק שנינו, ההודעה יצאה קצת לא לעניין, שלחתי אותו לנייד לתמונות של המועמדים לקניה.
יש בביקורות שלך הרבה מאוד ספרים ששתינו אהבנו, כך שלא תתלונני בבקשה...
אנקה (לפני חודשיים)
בכיף.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה אנקה, קראתי ואהבתי את כל הספרים שלה שיצאו בעברית
אפילו כתבתי ביקורות על כולם:)
רויטל ק. (לפני חודשיים)
אפרתי, זה בדיוק החשש שלי... שתקני בעקבות ההמלצה שלי ואז לא תהני
נראה לי שיש ברשימה שלך כמה שלא אהבת...
אבל קנית את רק שנינו!
יש!
ספרי לי איך היה, גם אם במקרה לא תגיעי לכתוב ביקורת...
סקאוט (לפני חודשיים)
אפרתי, לא קראת הארי פוטר? מסתבר שאני לא היחידה! ( למרות אני רוצה לתת הזדמנות רביעית לסדרה) במשך שנים מגיל 11 ניסיתי אבל פשוט לא הצלחתי לעבור את הכמה עמודים של הספר הראשון!
אנקה (לפני חודשיים)
רויטל, על טאנה פרנץ' גם אני ממליצה לא רק אפרתי. אפרתי, אני מניחה שאין ספריות ציבוריות בעירך.
לשם מה לקנות ?
יש לך עוד מקום בבית?
אבל אם את נהנית מהרכישה אז בכיף. מי ומה אני שאלין?
אפרתי (לפני חודשיים)
מה את מקשקשת??? תיכף אני אוכיח לך כמה ספרים קניתי בעקבות ההמלצות שלך ואת עוד תשלמי לי 50% ממחירם ברוטו (בלי להתחשב בהנחה שלי...)
ואני מתה על בלשים בריטיים. תיכף תעשי אותי אוהדת של אמריקאים שטחיים כדוגמת פאטרסון ובלדאצ'י.

קניתי (גם) בגללך:
רק שנינו, נשלח לנייד.
תחנה אחת עשרה
גחליליות
בנות פנדרוויק
החברה הגאונה
הקרקס הנסתר
ובטח עוד... יש גם הרבה ספרים שקראנו שתינו ואני לא יודעת מי המליצה למי, כמו הספרים של טאנה פרנץ ועוד.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
אפרתי, לך אני מפחדת להמליץ... נראה לי שלא היתה אפילו המלצה אחת שלי שאהבת עד היום.
אז עזבי, את תקחי את ריצ'ר האמריקאי, אני את קורמרן הבריטי.
ושתינו נהנה אחת מהביקורות של השניה...

רק על "רק שנינו" אני לא מוותרת לך.
אותו את צריכה לקרוא (וגם לאהוב!)
אחרת אמשיך לנדנד לך לגביו ביקורת אחרי ביקורת...
רויטל ק. (לפני חודשיים)
אכן, דני. חלומו של כל סופר... :-)
אפרתי (לפני חודשיים)
הגיע הזמן כנראה להתוודע לקורמורן הזה עם השם המשונה. (לצערי, הארי פוטר הספיק לי אחרי 50 עמודים). אבל כמה כוכבים מקבל הקורמורן?
דני בר (לפני חודשיים)
רולינג היא סופרת מוכשרת, לאיש כבר ספק בכך...גם לא למול"ים שדחו אותה ואוכלים את הכובע שלהם.
רולינג היא גם עשירה היום יותר ממלכת אנגליה, אז היא יכולה באמת להתמסר לכתיבה ספרותית נקייה וחפה מכל שיקול כלכלי.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ