לא מזמן yaelhar התלוננה בביקורת (מצויינת כהרגלה:)) על הרף שעלה, על איך אנחנו קוראים כיום בספרים באדישות כל מיני זוועות שבעבר אנשים היו מזדעזעים עמוקות אם היו נתקלים בהן.
כך בדיוק הרגשתי כשקראתי את הספר הזה.
יו נסבו מעולם לא היה אגתה כריסטי, עם הרציחות הכה מעודנות שלה, כן? תמיד היו זוועות בספרים שלו, אבל נראה כאילו הוא חש צורך להעמיק אותן, לזעזע יותר ויותר, ליצור פושעים שלא סתם עושים מעשי פשע אלא את המעשים הכי נוראיים, מחרידים ובלתי סבירים שאתם לא יכולים להעלות על דעתכם... אבל נסבו יכול (מה זה אומר עליו? אשאיר את זה לפסיכולוג שלו).
וכן, אני מבינה שכבר אי אפשר לכתוב אגתה כריסטי בימינו. אי אפשר לכתוב מעשי רצח חביבים ומנומסים ובלשים שיושבים בנחת על הכורסה הרכה ומפעילים את התאים האפורים.
אנחנו חיים בעולם הזה, שמענו דבר או שניים, אנחנו רוצים להרגיש שזה אמיתי, שרצח הוא נורא ומדמם ומלכלך, שבלשי המשטרה עושים עבודה שחורה ומלוכלכת, שיש נתיחת גופה וממצאים פורנזיים, אבל מאיפה הגיע הצורך באוסף הפסיכופטים הבלתי נדלה שספרות הבלש מייצרת בשנים האחרונות?
ולמה אני קוראת את זה?
אני קוראת את זה בגלל נסבו.
ולמרות הזוועות, שפה ושם קצת ניסיתי לדלג עליהן.
יצא שקראתי את החדש של צ'יילד ואת החדש של נסבו במקביל.
הם בערך שני סופרי המתח/בלש היחידים שאני עוקבת אחריהם ומתלהבת מספר חדש שלהם בימינו.
אבל בעוד שאצל צ'יילד יש תחושה של מיצוי, שהוא כבר כתב הכל וחשב על הכל ועכשיו זה סתם מחזור של נוסחה מוצלחת, אצל נסבו יש תחושה שהוא כל הזמן מתקדם עוד קצת, מלטש עוד קצת את האמנות הייחודית לו, של לספר חלקית, של חיתוך והדבקה, שנראה לכם שאתם יודעים על מה מדובר אבל אתם לא.
אם להדגים בלי לספלייר יותר מדי -
אוקיי, אלון טוען שזהו כן ספוילר, אז ראו הוזהרתם על אף שאם קראתם את הכריכה האחורית אבוד לכם בכל מקרה -
איכשהו, לא קראתי את הכריכה האחורית שבה נכתב בפירוש שהארי פרש מהבילוש, מרצה באקדמיה לשוטרים וחי באושר עם אהובתו משכבר הימים, ולכן לאורך כל הפתיחה של הספר הייתי בטוחה שהגיבור האנונימי ששוכב מורדם בבית החולים הוא הארי עצמו (מי שקרא את הספר הקודם יכול להבין למה חשבתי כך) ושהוא מת, ושבעצם הספר הזה הוא בסדרת הארי הולה רק כי הוא ממשיך את אותו עולם, לא כי הארי מופיע בו. ואני די בטוחה שנסבו כתב את זה כך שאפשר להתבלבל - בלי להזכיר את שמו של המאושפז - בכוונה.
(ואולי לא, ואולי זה ברור מי הוא אם קוראים את הקודם ברצף ואני סתם לא זוכרת ויצאתי מטומטמת... אבל זה סגנון הכתיבה של נסבו, הוא מתאר מישהו, מתאר אירוע מסויים שהוא נמצא בו, נראה לכם שברור לכם מי המתואר ומה האירוע, אז הוא חותך לאירוע אחר וכשהוא חוזר לדמות הקודמת - אתם מבינים שלא הבנתם כלום).
ואם בשלב מוקדם של הספר היה נראה לי שהבנתי מי הרוצח וקצת התאכזבתי מנסבו שחשף את הקלפים ככה, באופן מגושם, ככל שהספר המשיך והתגלגל הבנתי כמה לא הבנתי והגעתי לגילוי המפתיע כשאני באמת מופתעת ומרוצה כמו שאנחנו מרוצים בסוף ספר מתח טוב.
ואם לחזור לספוילרים, וגם הפעם זה ספוילר חלקי בלבד כי יש עוד ספרי המשך שטרם תורגמו ומהם אתם יכולים להבין שהארי יצא חי גם מהספר הזה -
נסבו התעלה על עצמו ונתן להארי קצת נחת ואושר לשם שינוי... אבל לשם האיזון הוא חיסל דמות מוכרת באופן אכזרי וזוועתי במיוחד וגם סיים את הספר בסצנה קודרת למדי, ככה, שלא תצאו בתחושה טובה מדי מהספר או שתחשבו שהחיים סבבה או משהו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
