ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 ביוני, 2020
ע"י רונדו
ע"י רונדו
יו נסבו היה ונשאר אומן מתח והספר הזה אכן מותח, לפחות מהשליש השני שלו. אלא שלמרות המתח הוא פחות מהנה. את התיחכום של טרילוגיית אוסלו ("אדום החזה", "נמסיס", "כוכב השטן") החליפו בספרים האחרונים תיאורים גרפיים של רציחות מזוויעות, מניעים פחות הגיוניים, תיאורי הינצלויות של הארי הולה ממוות בנוסח סרטי ג'יימס בונד ואיכשהו האנשים הקרובים ביותר אליו תמיד מעורבים. גם זיהוי הרוצח הפך להיות קל מדי, בבחינת "אקדח שמוזכר באקראי ובאופן לא בולט במערכה הראשונה, יורה במערכה האחרונה".
הארי הולה מנסה להתרחק מעברו ומהמשטרה אחרי פרישתו בסוף "איש השלג" (7# בסדרה) והמעבר להונג קונג בקצה השני של הגלובוס, אלא שיו נסבו מחזיר אותו בכל פעם. ב"לב משוריין" (8#) הוא הוחזר בגלל מחלת אביו וב"רוח רפאים" (9#) בגלל מעצרו של בנה של רקל. ב"משטרה" (10#) הוא מרצה במכללה ונשאב בעל כורחו לפרשת רצח של שוטרים הקשורים לפרשיות רצח שלא פוענחו. כמו בכל יתר ספרי הסדרה לא נעדרים מהעלילה השחיתות במשטרה והסיאוב הפוליטי.
אורך הספר מכביד על ההנאה מהקריאה היות ויו נסבו פשוט חולה בתָאֶרֶת. במקום לספר במשפט וחצי מה אמרה דמות שולית שהייתה עדה לרצח, יו נסבו יתחיל פסקה בת עמוד וחצי ובה יתאר מה עבר על הדמות מרגע שקמה בבוקר, שגרת יומה, מה חשבה על מי שישב לידה בחשמלית ועד שראתה את הרוצח בערב... וזה משעמם, מאד. בלי כל התָאֶרֶת הזאת ניתן היה לקצץ שליש מהעמודים ולהפוך את הקריאה לזורמת יותר.
מודה שהתמכרתי לסדרת הארי הולה וככל מכור אני לא יכול להפסיק. "טרילוגיית אוסלו" הייתה לדעתי High ספרותי בתחום ספרי המתח, אלא שככל שהסדרה הזאת מתקדמת אני יותר ויותר מתאכזב...
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
תמי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מסכימה לכל מילה!
אם כי אין לי בעיה עם ה"תארת". היא הופכת את הסיפור למעניין יותר ולא רק לרשומון של עובדות. ולפעמים מכילה גם כמה פרטים שיתבררו כשימושיים בהמשך.
[מכורה אנונימית] |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה טובה, גם כמי שלא מתחבר לספרות מתח נורווגית
תָאֶרֶת....
אצלי זה קשקשת וברברת -) |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
