#
סופר מצויין הוא זה המצליח להעביר רגשות אל הקורא. יש די הרבה (ולא מספיק) סופרים שיודעים לספר סיפור, שיודעים לתאר תיאורים, שיודעים לכתוב מתח אבל יש מעט מאד סופרים – בכל הז'אנרים – שמצליחים לגרום לקורא להרגיש מה שהם מתכוונים שירגיש. נסבו הוא סופר כזה.
למרות הערכתי לכתיבתו, הפסקתי לקרוא את עלילות הארי הולה אחרי שלושה או ארבעה ספרים. אפילו נטשתי משיעמום ספר אחד שעסק באוסטרליה. ואז הגיעה הביקורת של אלון על הספר הזה (תודה רבה) ורויטל הוסיפה עוד לסקרנות (חן חן)
הסיפור מופרך ומזעזע כמו, ואף יותר, מספרים אחרים בז'אנר הסקנדינבי. (קוראי ספרי המתח יודעים שבמידרג הזעזוע והזוועות הסקנדינבים נמצאים בדרך כלל במקום ראשון, מה שגורם לך לחשוב על הפער בין העיצוב הרגוע לנפש המסוכסכת הניכרת בסָפְרות). רוצח שוטרים באופנים זוועתיים משוטט בעיר וחוקרי משטרה ניצבים חסרי אונים מול הרוצח והתעלומה. בין לבין מתאר נסבו התנהלויות פוליטיות קרימינליות של אנשים ששאפתנות בוערת בעצמותיהם לטפס במדרגות השלטון, והם, ממש כמו הפושעים אחריהם הם רודפים, אינם עוצרים באדום. חלק מהדילמות עליהן בנוי הספר הזה עוסקות באהבה (כן, כן) וגם בדרכים המעוותות שהיא מתממשת, לפעמים.
הספר מרתק, מותח לכל אורכו. נסבו מצליח לשטות בקורא בעזרת רגשותיו (של הקורא, לא של נסבו) בונה והורס את ההנחות והניחושים של אלה הבטוחים שעלו על הפושע ועל ההסבר. בניגוד לסופרי מתח אחרים – בסיפורים של נסבו דמויות מאוסות יישארו בחיים ואף ישגשגו, ואתם תיפרדו בעצב מדמויות אותן אהבתם.
עוד שתי עובדות שאתם אולי כבר יודעים על נסבו:
הוא אוהב מאד מוסיקה פופולרית, ומשתמש בשירים רבים כחלק מהסיפור ואף כרמזים. הקריירה הראשונה שלו היתה במוסיקה.
הוא אינו מאמין בטיפול נפשי. במקומו הוא מציע חברות, התמכרות לעבודה והגשמה עצמית. אולי פה טמון פיתרון חלקי לפרדוקס הסקנדינבי.

















