ביקורת ספרותית על מאה ימים - הספרייה של בבל # מאת לוקאס ברפוס
ספר מעולה

---

בהתחלה חשבתי שאני לא יקרא את זה בגלל שמה לאחד שוויצרי ולרואנדה. זה כמו כל האלה מאנגליה שהתחילו לכתוב בשנים האחרונות על רוסיה בזמן של הקומוניזם. אני לא קורא את זה שאני מרגיש שאם למישהו אין את הקשר עם מה שהוא כותב מיד ראשונה אז זה לא אותו דבר. אני יודע שאפשר לעשות תחקיר ויש כמה סופרים שכל העבודה שלהם זה ככה אבל אני יותר אוהב שמישהו כותב על דבר שכואב לו או על דבר שהוא מרגיש שזה חלק ממנו בתור בנאדם.

בכל מקרה השוויצרי הזה לא כותב את הספר שלו בתור רואנדי. הוא כותב בתור אחד שעבד בסוכנות סיוע של שוויץ בתוך רואנדה והיה שם בדיוק בזמן שהיה הרצח עם בשנת 1994. כל האירוע הזה לקח בסך הכל מאה ימים. שסיפרתי את זה ביום שישי אצל אחותי ואמרתי שמה לכולם שהם רצחו 800 אלף איש בזמן הזה אף אחד לא האמין לי. בגלל שזה היה רצח עם מצ'טות גיסי רב איתי שזה לא הגיוני שהספיקו אבל אמרתי לו שאם יקרא את הספר הוא יבין איך כן יכול להיות שזה קרה. הבעיה שהוא לא קורא ספרים.

על כל מקרה הספר הזה גם מסופר טוב וגם נותן לך להבין את מה שהלך שם יעני פתאום אתה יודע מי זה ההוטו ומי זה הטוטסי ואתה מבין מה עבר על האנשים שאתה רואה אותם פה בתור פליטים ואיזה מזל שהצליחו לברוח. הסופר לא זורק לך את זה בפרצוף יעני הוא מספר ככה שתבין אבל בלי לעשות מזה מה שאומרים פורנוגרפיה של הרצח. גם יש לו הרבה מה להגיד על כל העזרות שהארצות של אירופה ואמריקה עושות באפריקה ואיך הם מסתכלים על מה שקורה מאיפה שנוח להם. זה דברים חשובים מה שמסופר פה והרבה דברים שלא ידעתי אותם. אני חושב טוב שאנשים יקראו את זה שיבינו מה האנשים האלה עברו. אולי יתחילו להסתכל עליהם אחרת.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על מאה ימים - הספרייה של בבל #