“בהתחלה חשבתי שאני לא יקרא את זה בגלל שמה לאחד שוויצרי ולרואנדה. זה כמו כל האלה מאנגליה שהתחילו לכתוב בשנים האחרונות על רוסיה בזמן של הקומוניזם. אני לא קורא את זה שאני מרגיש שאם למישהו אין את הקשר עם מה שהוא כותב מיד ראשונה אז זה לא אותו דבר. אני יודע שאפשר לעשות תחקיר ויש כמה סופרים שכל העבודה שלהם זה ככה אבל אני יותר אוהב שמישהו כותב על דבר שכואב לו או על דבר שהוא מרגיש שזה חלק ממנו בתור בנאדם.”

“ספר קשה לקריאה, על משלחת סיוע שוויצרית ברואנדה, כפי שמשתקפת במבטו של איש המשלחת דויד. הספר הזה מתחיל בשלווה, נאיביות בטיפול בעיות נוהליות כאלו ואחרות ומסתיים בקרשנדו של התחלת הטבח הענק שהיה ברואנדה בין ההוטו לטוטסי. באמצע יש דמויות נוספות: רומן אהבה לאגת משבט ההוטו, ג'ורג' איש הסתרים של נשיא רואנדה ועוד דמויות. כאן אעצור לרגע ואספר על מה שקרה לי בקריאת הספר. התופעה היא דיסוננס קוגנטיבי.מצב שב”

“"מאה ימים" הוא סיפור על אהבה ורצח עם לאור יום. זה קודם כל סיפור אהבה. ואפשר לכתוב על הספר הזה גם מההיבט הזה בלבד, כשברקע נרצחים מאות אלפי אזרחי רואנדה, בשנת 1994. בעמודים הראשונים זה מוצב בצורה ברורה, שדויד הול, המספר, פונה למאזין כלשהו, שאיתו הוא משוחח, הרבה שנים אחרי שהכל נגמר, אי-שם בשווייץ הרגועה. כתבתי משהו על זה,כאן: http://abumidian.wordpress.com/hebrew/maamarim/al/hunderttage/”

“בהתחלה חשבתי שאני לא יקרא את זה בגלל שמה לאחד שוויצרי ולרואנדה. זה כמו כל האלה מאנגליה שהתחילו לכתוב בשנים האחרונות על רוסיה בזמן של הקומוניזם. אני לא קורא את זה שאני מרגיש שאם למישהו אין את הקשר עם מה שהוא כותב מיד ראשונה אז זה לא אותו דבר. אני יודע שאפשר לעשות תחקיר ויש כמה סופרים שכל העבודה שלהם זה ככה אבל אני יותר אוהב שמישהו כותב על דבר שכואב לו או על דבר שהוא מרגיש שזה חלק ממנו בתור בנאדם.”

“ספר קשה לקריאה, על משלחת סיוע שוויצרית ברואנדה, כפי שמשתקפת במבטו של איש המשלחת דויד. הספר הזה מתחיל בשלווה, נאיביות בטיפול בעיות נוהליות כאלו ואחרות ומסתיים בקרשנדו של התחלת הטבח הענק שהיה ברואנדה בין ההוטו לטוטסי. באמצע יש דמויות נוספות: רומן אהבה לאגת משבט ההוטו, ג'ורג' איש הסתרים של נשיא רואנדה ועוד דמויות. כאן אעצור לרגע ואספר על מה שקרה לי בקריאת הספר. התופעה היא דיסוננס קוגנטיבי.מצב שב”

“"מאה ימים" הוא סיפור על אהבה ורצח עם לאור יום. זה קודם כל סיפור אהבה. ואפשר לכתוב על הספר הזה גם מההיבט הזה בלבד, כשברקע נרצחים מאות אלפי אזרחי רואנדה, בשנת 1994. בעמודים הראשונים זה מוצב בצורה ברורה, שדויד הול, המספר, פונה למאזין כלשהו, שאיתו הוא משוחח, הרבה שנים אחרי שהכל נגמר, אי-שם בשווייץ הרגועה. כתבתי משהו על זה,כאן: http://abumidian.wordpress.com/hebrew/maamarim/al/hunderttage/”