מאה ימים הוא רומן פוליטי שבמרכזו סיפור אהבה. מדובר ברומן עוצמתי, שמציף שאלות רלוונטיות רבות אך לא נותן שום פיתרון לבעיות ביבשת אפריקה.

התובנה היחידה הברורה שעולה מהספר היא שרצח עם אינו דבר ספונטני, והוא יכול להתקיים רק כשיש גוף פוליטי מאורגן ומסודר מאחוריו. כשהספר יצא לאור לפני כחמש שנים הוא עורר בשווייץ מהומה רבתי חוץ-ספרותית בשל האופן בו שווייץ מוצגת בו.

אפריל 1994. ההמון משתולל בקיגאלי, והאזרחים הזרים מפונים בבהלה מרואנדה. דויד, עובד הארגון השווייצרי לסיוע ולפיתוח, מאוהב באגת, בתו של פקיד ממשלתי גבוה, ואינו מתייצב בזמן לטיסה האחרונה. במשך מאה ימים הוא מסתתר בביתו. הגנן דואג לו לאספקת מזון ולידיעות מאגת, ויש לו זמן רב לחשוב.




"האמנתי שיש טוב בעולם, רציתי לעזור לבני אדם... ולא רק כדי לחלץ אדם יחיד מהמצוקה, אלא כדי לקדם את האנושות. פיתוח לא היה בעינינו רק פיתוח כלכלי, סלילת כבישים, נטיעת יערות - רצינו לפתח את המודעות האנושית, להוביל אותה אל צדק אוניברסלי. אבל זה לא מסביר למה נשארת, אני מעז לטעון, למה לא ברחת עם השאר כשהיה ברור שכל העניין ייגמר במרחץ דמים..."