ביקורת ספרותית על נער האופניים - ספריה לעם #682 מאת אלי עמיר
ספר טוב

---

כמה התגעגעתי לספר טוב שאפשר לחזור אליו בשמחה ולעבור על הגיבור מסע.
נורי גיבור הספר, מנסה למצוא את מקומו בעולם וחברה הישראלית, לבנות לעצמו זהות חדשה, כאשר פעם אחר פעם הוא חוזר לבית הוריו, לזהות לתוכה נולד, ומגלה כלפיה יחס מורכב של אהבה, של כעס של דחייה ריחוק והתקרבות. נלווית לכך הבנה מעט מייאשת שהמקום שממנו הגעת, מה שלא תעשה, ילווה אותך כל חייך.
כתיבתו של עמיר אינה מופת של שימוש בשפה, לפעמים הסיפור לובש צביון של ממואר, ונראה שהוא מנווט בין כתיבת זיכרונות לרצון לצקת "ספרותיות" בכתיבה.
עם זאת, בסופו של דבר, הדרך הנוגעת ללב של הגיבור בתוך סבך החברה הישראלית, המפגש בדמויות מכל קצות החברה הישראלית מופיעות בספר בצורה כזאת ואחרת, מאירות את ימיה הראשוניים של הקלחת הפוליטית והחברתית שקיימת עד היום. פוגשים את ההתעסקות האנושית בדברים קטנים ומרושעים, גדולים וטובים, באטימות לב ומנגד עולים וזוהרים רגעי חסד קטנים שנותנים כוח להמשיך ולטפס על הרים וגבעות אגב נפילות וקימות ונפילות חדשות בדרך הזאת שנקראת חיים.
כל זה עושה את הסיפור לשווה קריאה.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על נער האופניים - ספריה לעם #682