ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בפברואר, 2022
ע"י יהונתן מויזה
ע"י יהונתן מויזה
הספר מכיל 600 עמודים. קראתי את 250 העמודים הראשונים כסדרם, ואז התחלתי לנוע מהסוף להתחלה, חוזר לאמצע ומדפדף הלאה. בסוף, קראתי הכל. לספר יש את הסטייל המילולי שלו, מהין אישיות מילולית שגיבש הסופר, שמתבטאת בקצב של המשפטים והפיסקאות וקטיעותיהם. באופטימיות מפתיעה, ניתן ללמוד ממנו על השקפה של משפחת עולים מזרחית, מבלי שהספר יהיה נגוע בתחושת קיפוח מצד הסופר. במילים אחרות, גם את טענות הקיפוח מצד דמויות המשנה מביע הסופר באירוניה מבלי שהם יישמעו מצדו של הגיבור (נורי).
גם אני מזה כמספר חודשים חובק אופניים. לצערי, בזמן האחרון הם נשארו בגדר דימוי בלבד, והם שעונות בחצר על הקיר מבלי שימוש. בקוראי את הספר, קיוותי כי משהו מתעוזת הנסיעה באופניים תחזור אלי, ולא היא. (אם להתפלסף, יש את הדבר עצמו, ויש את הדימוי שלו שיש לנו בראש, וכדי שנוכל להפיק הנאה מהדבר עצמו, וגם כדי שהדבר עצמו לא יעלה אבק מחוסר שימוש, צריך שהדבר והדימוי ייעשו אחד) לדאבון ליבי, הספר נשאר בגדר ספר ששמו "נער האפניים" אותו קראתי, אך טרם שבו אלי האופניים שלי.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
