ביקורת ספרותית על ומי גר במגדל - ספריה לעם #768 מאת איתן דרור-פריאר
ספר טוב

---

הספר השני של דרור-פריאר דומה במידה רבה לקודמו, ועם זאת אפשר למצוא בו מידה מסוימת של התפתחות.

גם הספר הזה מורכב מנובלות. בקודם - שלוש, ובזה - ארבע.
בספר הקודם היו רמזי מסורתיות-דתיות ברקע של הדמויות, אך בספר הזה הדברים מפורשים יותר. ניכר כי לסופר יש היכרות ממשית עם אנשים דתיים. איני יודע אם זה בזכות רקע מהבית או שהוא בוגר החינוך הממ"ד (או גם וגם).

ולתוכן עצמו -
אהבתי את בחירת הנושאים בשלוש מן הנובלות שבספר הזה.

בנובלה הראשונה - "הושיעה את עמך" - מסופר על כיתה בבי"ס ממלכתי-דתי שיוצאת לטיול שנתי. זירה שמאפשרת לבחון כל מיני מערכות יחסים בין המורים לתלמידים, ובין התלמידים לבין עצמם.
דרור-פריאר מספר בטון שקט על עוולותיה של מורה אחת, אדוקה ואטומה במיוחד בדתיותה, שיפוטית וצדקנית. לא קשה לדמיין דמות כזו. לקורבן נבחרים אלה שבאים מבתים מזרחיים, "חלשים" יותר מבחינה דתית-חיצונית, וגם כלכלית.
מכמיר לב.

מורה נוסף, נפתלי, שהיה דמות שולית בנובלה הראשונה, מקודם לעמדת גיבור הנובלה הרביעית - "ילד משלך". נפתלי ורחל הם זוג דתי "נורמלי", עירוני. בערך כמו עוד המון דתיים עירוניים אחרים.
אבל אין להם ילדים.
בצר להם, האינטרנט מאפשר להם למצוא מין בבואה דבבואה של תחליף. לא אספר מהו, כמובן.
זהו סיפור עדין, מיוחד, מלא כאב.

בנובלה השנייה מרחיק דרור-פריאר למעלה ממאה שנים אחורה, אל הסיפור הטרגי, הנורא, המזוויע של עשרות אלפי בנות יהודיות צעירות מבתים עניים ממזרח אירופה, במפנה המאות ה-20-19, שתומרנו בדרכי מרמה לעסוק בזנות בעל כורחן, בעיקר בארגנטינה ובברזיל.
הסיפור הנורא הזה כבר סופר בעשרים השנים האחרונות (ע"י פרופ' חיים אבני, איזבל וינסנט, אילן שיינפלד ועוד) לאחר שנדחק והושכח מסיבות מובנות.
הסופר מעיר לחיים פיסת חיים שאין קץ לצער ולחרפה שכרוכים בה.

לשון וסגנון -
דרור-פריאר הוא כותב רהוט, נקי, בהיר. יש בו רגישות ועדינות.
מאידך, לשונו חסרת ייחוד. הנימה הסיפורית עניינית, מדווחת.

אבל שלא אובן לא נכון - שני הספרים מומלצים, וזה (השני) אף מעט יותר מהראשון.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על ומי גר במגדל - ספריה לעם #768