הספר מכיל ארבע נובלות יפות, רגישות, חלקן כאלו המסופרות ממרחק של שנים ובאות ממקום של פיוס והשלמה.
בנובלה הראשונה הושיעה את עמך שמה, מסופר על טיול שנתי של כיתה ה' בבית ספר ממלכתי דתי (כנראה). תוך כדי מסלול הטיול ותיאורו, גולש הסופר אל דמויות הילדים והמורים, ונותן לנו פתח הצצה אל עולמם , במרחב הפרטי שלהם, ובונה את המארג המשותף המחבר אותם זה לזה. הרגשתי שהלב נצבט לי ולא פעם אחת בסיפור הזה.
בנובלה השניה- ביום הרביעי בלעה אותה מפלצת - מביא הסופר את סיפורן של נערות יהודיות צעירות אשר הוברחו מפולין לברזיל ומכירתן לסרסורים, שם יעסקו בזנות, בעוד שהן ומשפחותיהן חשבו שהן נישאות לגברים יהודים אמידים, והן יוצאות לחיים של שפע ורווחה. למרבה האבסורד מלחמת העולם השנייה שמה סוף לזוועה הזאת (והחליפה אותה באחת אחרת).
בנובלה השלישית -ומי גר במגדל- מסופר על בניין בשיכון מגורים. התקופה היא אמצע שנות השבעים. השכנות היא חמה והדוקה, ילדים שגדלים יחדיו, גבולות מכל הסוגים שנחצים וחוצים את נקודת האל חזור. זו גם הנובלה שהכי אהבתי.
ובנובלה הרביעית - ילד משלך - מספר לנו הסופר על זוג דתי לאומי חשוך ילדים, ועל מסעו להורות.
אהבתי לגלות את נדידת הדמויות פה ושם. אני אוהבת את הריקוד הזה על כמה במות.
איתן דרור-פריאר העמיד במרכז כל נובלה גיבורה נשית. והוא מספר את סיפורן כשהחוזק שלהן מתעצם מול הנקודות הכאובות מהן נכתב הסיפור: עוני ודלות, אפליה, זנות, עקרות, זהות מינית, ועוד. כל הנובלות נכתבו מבעד לעיניים חומלות ולב רגיש בכתיבה רהוטה וכזו שהשאירה בי טעם טוב וחשק לעוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
