ביקורת ספרותית על הכלב היהודי מאת אשר קרביץ

---

על כלבים מעורבים, יהדות והיכולת לשרוד:

מאז ומעולם הייתי מוקפת בכלבים מעורבים.דוגמה אחת לכך היא ג'ואי. מעט לפני שנולדתי אני נולד ג'ואי (או בכינויו צ'וצ'ו) שהיה כלבלב יוצא דופן. ג'ואי היה היחיד ששרד מבין כול גורי ההמלטה בה נולד. הוא היה בנה של כלבה מקסימה אחרת אשר אותה דווקא לא יצא לי להכיר ושמה מרשה. כשג'ואי יצא לעולם הוא היה גור חלש וקטן, כול כך חלש עד שהיה על הורי להאכיל אותו בכפית. ג'ואי לא רק ששרד אלא גם הפך להיות כלב חכם, חזק אופי ועצמאי להפליא. ג'ואי היה מטייל בשכונת המגורים שלנו לבד, מנסה למצוא לעצמו מטעמים כלשהם. כבר כשהיה גור קטן היה חוצה את כביש איילון הסואן בשביל לקבל נקניקייה ממוכר הנקניקיות שדוכנו נמצא מצדו השני של הכביש.

כשהפך ג'ואי לכלב בוגר היה לעתים נאבד ומוצא את דרכו הביתה לבדו. כך קרה שג'ואי עבר לבדו את הדרך שמקריית אונו לביתנו בתל אביב וכך גם מירושלים לתל אביב. כן כן, כזה מין כלב הוא היה. יום אחד ג'ואי נקלע לקטטה עם חתול שהיה נמצא בבית הספר שלי. אני לא הייתי בסביבה כך שאני לא יודעת בדיוק מה קרה באותה קטטה אך בשלב כלשהו של הקטטה ג'ואי זז אחורה (ככול הנראה כדי להגן על עיניו מפני ציפורניי החתול) ושבר את גבו. כשהוטרינר בדק את ג'ואי הוא אמר שיש לו פריצת דיסק ושג'ואי לא יוכל לעמוד על רגליו לעולם. ג'ואי, לעומת אותו וטרינר, לא חשב ככה. ג'ואי חזר לעמוד וללכת. לעתים אף לרוץ. ג'ואי נפטר כשהיה בן 15 פחות או יותר. הוא מת כשאבי היה בחופשה בפיליפינים וג'ואי נאלץ לחיות בכלבייה. כשהגיע חבר של אבי לבדוק את מצבו של ג'ואי הוא גילה שג'ואי חולה, רזה וחלש. תוך ימים ספורים נפטר ג'ואי.

ג'ואי היה ונישאר חלק ענק מחיי. הוא היה כלב מתוק, חבר טוב, בן משפחה מגן שתמיד באיזה חוש שישי שהיה לו ידע בדיוק מה אני מרגישה. ג'ואי הוא דוגמה לכלב אחד קטן ששרד כול כך הרבה. לפעמים זה קשה להקל, הרי הוא היה בסך הכול כלב לא גדול שצבעו שחור עם מעט כתום על פניו וסינר קטן לבן על חזו. זהו. לא שום דבר יותר מזה. עם כול זאת לג'ואי היה אחד מן הכלבים המרשימים ביותר שפגשתי מימי. תגידו אתם, האם מישהו מכם הכיר כלב שהצליח לחזור לביתו אפילו מירושלים? האם מישהו מכם הכיר כלב שהוטרינר אמר כי אין לו סיכוי ללכת וכנגד כול הסיכויים הוא הצליח לעמוד על רגליו וללכת? אני לא הכרתי עוד אחד שכזה.

בספר "הכלב היהודי" מאת אשר קרביץ מסופר על כלב שבדומה לג'ואי שורד הכול. כורש, כלב מעורב קטנטן לבן עם עיגול שחור מסביב לעינו, הוא כלב מיוחד ונבון. כורש נולד למטילדה, כלבה אשר גרה בבית משפחת גוטליב, משפחה יהודית שחיה בגרמניה. כורש נולד בשנת 1935, מעט אחרי עלייתו של היטלר לשילטון בגרמניה. כורש מספר על תקופת השואה דרך העיניים שלו. הוא מספר על ההרפתקאות שלו ואנו עדים ליכולתו של כורש לשרוד את הכול. ממש כמו היהודים ששרדו את השואה. ממש כמו ג'ואי שכול חייו היה כלב שורד.

למרות כול זאת ולמרות אהבתי הגדולה מאוד לכלבים לא "עפתי" על הספר. לטעמי הספר הוא ספר בינוני ולא שום דבר יותר מזה. הספר מרגיש לעתים מעט מתחכם. הוא אומנם מצחיק ונקודת מבטו של כורש היא בהחלט נקודת מבט מעניינת להסתכל דרכה על השואה אך אני לא מצאתי בו דבר מעבר לזה. נוסף על כך, האנלוגיה של הסופר בין הכלב כורש לבין העם היהודי הרגישה לי קצת מלאכותית. ספר נחמד, בהחלט כדאי לקרוא אותו בשביל ההנאה אך לא בשביל משהו מעבר לזה.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על הכלב היהודי