ביקורת ספרותית על המקום הסודי מאת טאנה פרנץ'
ספר לא משהו

---

בסוף הבנתי שלא אגיע לסוף הספר וגם לא מעניין אותי מה קרה בסוף. זה קרה בעמוד מאתיים תשעים ומשהו, מספר מכובד שמצביע לרוב על קרבה לכריכה האחורית (לא במקרה דנן).

נכון שטאנה פרנץ אוהבת ספרים עבי כרס, בדיוק כמו שאני אהבתי בגיל 17. אבל אפילו לכוח הסבל שלי יש גבולות ברורים, שלא לדבר על כך שאני כבר לא חייבת לגמור מהצלחת, רק כי שילמנו על בד אנד ברקפסט או לסיים ספר רק מפני שרכשתי אותו.

כאמור, ההחלטה גמלה בלבי, ודפדפתי קדימה (בכל זאת שילמתי ומגיע לי לדעת מי הרוצח), ושם (עדיין רחוק מהכריכה האחורית) מצאתי אותו, עובדה שמצביעה על כך שחיבוטי הנפש הסופיים של הרוצח וכל שאר הגיבורים ממלאים מספר עמודים מכובד שמספיק למלא ספר בינוני. ובמילים אחרות, מי שמגלה את זהות הרוצח מוקדם כל כך, עושה שגיאה איומה.

קראתי את בלב היער הנפלא, את דומות המעולה (אך לא אמין בכלל), את חוף רפאים המצוין, את בית מספר 16 הנהדר, בקיצור, איך אפשר לטעות עם טאנה פרנץ? עובדה שאפשר.

הספר הנוכחי עוסק בבנות בגיל שש עשרה, שתי חבורות של בנות, המעורבות באופן כלשהו (חשודות בכל מקרה) בתעלומת מותו של נער בן גילן.

מדובר בבנות פנימייה יוקרתית ולכן חוקרי המשטרה מחליפים את כפפות הלאטקס בכפפות של משי.

אילו היו מוצאים מספיק ראיות כדי להשתמש בכפפות כלשהן!

אגב, טאנה פרנץ' היא סופרת חברתית שאוהבת לעמת בספריה גיבורים אליטיסטיים משכבה סוציו-אקונומית גבוהה עם גיבורים מחוספסים משולי החברה.

רוב רובו של הספר המעצבן הזה גדוש בהלכי רוח ובתיאורים פואטיים על גבול המגוחך, לעומת זאת, השיחות בין הגיבורות הן טקסטים ברמה של בנות נעורים לא חכמות במיוחד, לא תמיד מובן מי חושבת מה ומי אומרת מה, ובינינו, זה לא חשוב. להגיד שזה מעניין באופן כלשהו, יהיה שקר גס. להגיד שהספר משעמם זו אמת כואבת.

המקום הסודי הוא לוח מודעות פנימייתי, שבו הבנות מעלות הגיגים ומחשבות סודיות, גירסה פומבית של תא וידוי ללא כומר מוודה. שנה אחרי הרצח תולה אחת הבנות פתק עם תמונת הנרצח, נער הזהב של פנימיית הבנים הסמוכה, ואמירה בנוסח: אני יודעת מי רצח את כריס הרפר.

צמד הבלשים שמפענח את התעלומה (אין לי מושג איך, כי כאמור לא קראתי עד הסוף) מורכב מבלשית מחוספסת בעלת פה מלוכלך (אירי מלוכלך, למען ההדגשה) ובלש, שגם הוא בא מאותו רקע חברתי (נמוך, נמוך) אבל סיגל לעצמו התנהגות תרבותית נטולת קללות (אל דאגה, הבלשית עושה את זה גם בשבילו).

וכך, חוקרים החוקרים את חבורת הבנות הראשונה ואחר כך את השנייה ובין לבין המון פלשבקים משעממים מביקורים בקניון ועיסוק אובססיבי באיפור ובהבלטת מה שבולט ומה שאינו בולט ומציאת חן בעיני הבנים שרובם ככולם אינם מצטיירים כמהנדסי החלל של הדור הבא.

בקיצור, פיהוק ממושך וספר כבד שגרם כאבים לכתפי. סחבתי אותו הלוך ושוב לבית החולים, שם שהיתי ליד מיטתה של קרובת משפחה (ברוך השם, יש הטבה ענקית ותודה על ההתעניינות).

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על המקום הסודי