ביקורת ספרותית על על אהבה ומוות - פרוזה אחרת # מאת פטריק זיסקינד
ספר טוב

---

יש תמונה כזאת שמסתובבת בכל מיני פורומים של העצמה שרואים בה הרבה דגים ששוחים כולם באותו כיוון ורק דג אחד שוחה בכיוון הנגדי ומוצמד לה הכיתוב:
"?What if you're right and they're wrong"

יש הנחה בשאלה הזאת שיש איזה עולם אובייקטיבי, מישהו שמסוגל לראות תמונה רחבה יותר, ושיש תשובה לשאלה מי צודק ומי לא. ואני חושבת שהסיפורים של זיסקינד מתייחסים בדיוק לזה, כלומר, לספק ביחס להנחה הזאת, להעדר של נקודת מבט אובייקטיבית, לזה שכל אחד מבסס את התמונה שהוא רואה על ההנחות המוקדמות שלו, על הפרשנות שהוא נותן לפידבקים שהוא מקבל מהסביבה, על הנסיון ועל הזכרונות שלו וגם על מחשבות שיש לו ורעיונות שהוא הוגה, לא חשוב כמה מופרכים הם. ולא רק שנקודת המבט האובייקטיבית לא קיימת, גם לא בטוח שהיא חשובה. למה זה משנה?

נניח שאיזה מישהו באתר יגיד על איזה ספר שהוא יצירת מופת (מופרך, אני יודעת, אבל נגיד שזה יקרה), ונניח שאת לא אהבת את הספר הזה וחשבת שהוא משעמם או אידיוטי או אפילו ספר בסדר אבל בלי שום ערך יוצא דופן, העובדה שאותו אחד טען במידה כזו או אחרת של תוקף את הטענה שלו משנה את דעתך על הספר? צריכה לשנות? יכולה לשנות? אצל מי?

זיסקינד, בארבעה סיפורים קצרים נהדרים, מצליח להמחיש שאלות כמו איך אתה חי עם מה שחושבים עליך, כמה אכפת לך מזה או עד כמה הסרט שאתה חי בו תלוי בצופים, וגם מחשבות כמו איזה יופי זה לחיות בסרט ולא להתעניין בשום דבר אחר או כמה מבאס זה כשהסרט שלך מפסיק להיות רציף והוא מורכב רק מתמונות ששכחת מה הקשר ביניהן.

אחרי הסיפורים האלה באה מסה, היא גם נתנה לקובץ את שמו, ואותה לא אהבתי. אני חושבת שזה גם מפני שאני מעדיפה שיספרו לי סיפור וגם כי יש בה כמות מוגזמת של רפרנסים ליצירות ולכותבים שאמנם כולם קלאסיקנים אבל לא את כולם אני מכירה מספיק כדי לזרום עם האזכור ולהמשיך הלאה ומצד שני אין לי כוח עכשיו להתחיל תחקיר בכל מקרה כזה, מה גם שמדובר, כאמור, בהרבה יותר מידי. אולי פעם, בפנסיה.

ועדיין שמחה שקראתי, בזכות הסיפורים.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על על אהבה ומוות - פרוזה אחרת #