ביקורת ספרותית על תפילת ים מאת חאלד חוסייני

---

לא מדובר בספר פרוזה נוסח ספריו הקודמים "רודף העפיפונים" ו"אלף שמשות זוהרות".
מדובר בספר מאוייר - איוריו מתחילים בתמונות שלווה ומתחלפות בשיירות פליטים וסירה בלב ים גועש.
עם מעט מילים שאומרות הרבה.ספר שירה, געגוע.
שנכתב לאחר התמונה הקשה של הפעוט הסורי המת שנסחף לחוף והעולם הזדעזע.אחד מאלפים.
סירות עמוסות פליטים השטות בסיכון אדיר בים סוער ותקווה שימצאו חיים טובים יותר מאשר בארצותיהם שסועות המלחמה.
"להתפלל שאלוהים מנווט את הספינה במיומנות, ואנחנו כתמים זעירים על מים אדירים".
וזה לא תמיד קורה.נמלטים ממציאות קשה ואכזרית למציאות שיכולה להיות גרועה גם היא.
פליטים שאינם תמיד רצויים.
"אומרים, כך שמעתי, שאנחנו אורחים לא קרואים".
זהו זיכרון שאב כותב לבנו על זכרונותיו שלו כילד,זכרונות של ילדות שלווה ואת המקומות אליו לקח מאוחר יותר את בנו הקטן שלא יזכור.
להתעורר בבוקר לרשרוש העצים וגעיית העז של אמא.
השוק,הסמטאות הריחניות ופרות רועות בשדה מכוסה צמחי בר.
ילדות יפה במקום שהפך לזירת קרב מדממת.
"השמיים ירקו פצצות
רעב.
טקסי קבורה".
עולם שהשתבש.
שהשתגע.
ומה שנותר לאב הוא לגונן על בנו ולקוות שחייו יהיו טובים יותר.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על תפילת ים