• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

מאת אמיר גוטפרוינד

הביקורת של באבי

תמונה של באבי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

מאת אמיר גוטפרוינד

הביקורת של באבי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של באבי
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2008
סדרה:עמודים לספרות עברית
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אביב וסתיו
לפני 15 שנים

“ספר המבטא את ההוויה הישראלית על כל גווניה. זו האווירה העירונית של שיכון המקבץ בחובו את כל סוגי האנשי”

33/94
ביקורות על בשבילה גיבורים עפים
הבאה
אורי החמודה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“אני מניחה שאחד מהספרים האלה כבר מונח אצלכם בארון, או שקראתם אותו בהיסח דעת, בגלל הסידרה ששודרה בערו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•2 דקות קריאה

הספר הזה הוא לא בז׳אנר שלי. קניתי אותו בשבוע הספר הקודם ב-35 שקלים. הסדרה אז רק יצאה וקיבלה שבחים ואף זכתה בקאן. מה יש לי להפסיד? קניתי אותו.
יש לציין שהתחלתי אותו בתקופת מבחנים, ובין לבין קראתי אותו. כמו אוויר לנשימה מהטירוף הזה.
הסיפור מספר על תולדות חייהם של אריק, ציון, גדעון, בני וציון חבורת ילדים משיכון פועלים בחיפה הסיפור נפרש על 28 שנים של מלחמות ישראל, פיגועי הטרור, זכיות באירויזיון, בחירות וכל ההוויה הישראלית ציונית.
אריק מספר את הסיפור מגוף ראשון, בזכותו גיליתי הרבה על ההיסטורייה שלנו. על התרבות שהייתה בשנות ה-70 וה-80.
על פצעי המלחמה של יום הכיפורים ושלום הגליל. איך מילדים תמימים שחיים בשיכון הפכו ללוחמים שסיכנו את חייהם וצולקו נפשית.
שלל הסיפורים שנשזרים בספר הזה משעשעים, מרגשים. הרבה פעמים הספר גרם לי לצחוק, במיוחד על הדמויות העיראקיות שם, שמספרות איך עלו מבגדד לארץ ישראל עם העצמות של הצדיקים שקברם לא ישאר בארץ זרה.
הכתיבה של הספר הפנטה אותי, בזכות הכתיבה הזאת סיימתי את הספר. כי אין לו עלילה אחידה. אין בו מתח אבל הוא מסופר טוב והדמויות שם משעשעות ונוגעות ללב.
נקשרתי לאריק מאוד. הפוסט טראומה שלו ושל חבריו מנקודת מבטו היו החלק המעניין בסיפור, איך לוחמים חוזרים מהתופת או שבעצם הם לא חוזרים. זאת הייתה תקופה שאין בה מודעות לפוסט טראומה כמו היום ולא הבינו את ההשלכות של המלחמה.
בשבילה גיבורים עפים הוא סיפור על התבגרות, על לוחמים מצולקים נפשית, על ההיסטורייה של מדינת ישראל, על אהבה טראגית עד שטלפון אחד מצלצל ומשנה הכול. חמישה חברים שגדלו יחד עוזבים הכול בשביל להציל את הנסיכה. מושא אהבתו של אריק כל ימי חייו.
הסדרה ״בשבילה גיבורים עפים״ לקחה השראה מהחלק האחרון של הספר, אם יעשו סדרה על כל אורך הספר זאת תהיה הפקה הוליוודית עתירת תקציב זה בטוח.
לקח לי לקרוא את הספר שלושה שבועות וצלחתי אותו עם תקופת המבחנים. והוא כמובן עזר לי לעבור אותה בשלום.
מומלץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של cujo
cujo
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של אתל
אתל
תמונה של מורי
מורי
תמונה של מושמוש
מושמוש
7קוראים|גיל ממוצע48|29%נשים

על המבקר

תמונה של באבי

באבי

חבר מזה 8 שנים
20 ביקורות•161 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של באבי
באבי
חבר באתר מזה 8 שנים
ביקורות20
לייקים שקיבל161
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות11ספרות מתורגמת6מדע בדיוני ופנטזיה1

דיון על הביקורת

6 תגובות
באבי
באבי•לפני 6 שנים
לכל אלה שהגיבו לגבי הסדרה. ראיתי שני פרקים לאחר קריאת הספר. אין ממש קשר בין הספר לסדרה. בתור סדרה בינתיים נהנתי. מחשבות זהו ספר הראשון של גוטפרויד שקראתי, מקווה שלא האחרון. ובנצי אני יליד שנות ה-90 והוא כן דיבר אליי, עניין, סקרן. לפי דעתי זה חשוב שבני גילי או אפילו ילידי שנות ה-2000 יקראו אותו. וכמובן גם אני נהנתי מימנו.
בנצי גורן
בנצי גורן•לפני 6 שנים

נהניתי מאוד מהספר הזה,

אם כי ברור לי כי הוא לא מתאים לכולם אלא רק למי שגדל והתבגר בתקופה בה הספר הזה עוסק.
אתל
אתל•לפני 6 שנים
מזדהה עם מה שכתבת. בעיני זה ספר נפלא, שכל קשר בינו לבין הסדרה הוא, נו...
•לפני 6 שנים
הסדרה איומה. לדעתי עשתה לספר יח"צ גרועים בקרב הקהל שהוא היה רוצה להתחבב עליו, ובעצם יח"צ גרועים בכל מקרה כי אלה שאהבו את הסדרה ככל הנראה פחות קוראים ספרים. מה לעשות.
מורי
מורי•לפני 6 שנים

עם כל הצער על גוטפרויד, הוא היה ונשאר סופר של שואה שלנו בלבד.

ראובן
ראובן•לפני 6 שנים

הסדרה החלה טוב והדרדרה .לא קראתי את הספר

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של באבי

סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים

סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים

ג'יי. קיי. רולינג

למרות שאני בגיל המתאים אני לא גדלתי על סדרת הספרים של הארי פוטר, העדפתי לראות את הסרטים שליוו אותי עשור מגיל 8 עד הגיוס. הסרטים כמובן לא היו מובנים כי אף סרט לא היה דומה לספר ורק אירוע רדף אירוע בשביל לכסות ספר עב כרס בשעתיים וחצי.

לפני חודשיים היה אירוע בישראל, 20 שנה ליציאתו של הארי פוטר בעברית, זה היה טירוף. גם אחרי 12 שנה שנגמר הספר האחרון (אני לא מחשיב את המחזה המקולל) עדיין יש מעריצים לספר וקוראים חדשים, או אנשים שאף פעם לא הפסיקו לקרוא.
אז כיום שאני בן 26 אמרתי לעצמי שאני חייב להבין על מה המאומה.

קניתי את המארז של השבעה ספרים בכריכה החדשה והתחלתי לקרוא. למי שלא יודע הסיפור מסגרת הוא; על ילד בן 11 שגר עם הדודים הרשעים שלו אחרי שההורים שלו מתו ומגלה שהוא קוסם, ההורים שלו לא מתו בתאונת דרכים כפי שסיפרו לו דודיו אלה על ידי הלורד וולדמורט איש האופל שנטע בו צלקת על המצח בצורת ברק אחרי שניסה להרוג גם אותו ולא הצליח.

הארי פוטר אינם ספרי נוער/ילדים רגיל, זאת סדרה מתבגרת. ככל שהספרים מתקדמים גם הרמה והמורכבות שלהם גדלה.
העומק של הדמויות גדל, העומק של עולם הקסמים, וכבר אין טובים ורעים/שחור או לבן, יש גם אפור ובגלל זה גם נקשרתי כל כך לדמויות.
בנוסף לזה כמה שהסיפור בדיוני הוא מרגיש לקורא מציאותי כאילו באמת יש עולם קוסמים מתחת לאף שלנו המוגלגים (נטולי קסם) תוסיפו לזה דמויות שמתבגרות מספר לספר כאילו אתם גודלים איתן ותקבלו ספר אמין שיכול להיכנס לא רק ללב הילדים אלה גם ללב המבוגרים, בגלל זה הארי פוטר הצליח כל כך.

כמובן שרולינג מכניסה לסיפור שלה געזנות, אלימות, פשע, נאמנות וחברות; עולם הקסמים לא חף מהדברים האלו. רק חבל שהספר א-מיני בעליל, חוץ מכמה רמיזות קטנות היא השמיטה כל מיניות שיכולה להיות וזה טיפה מוריד מהאמינות של הסיפור כי בכל זאת הם נערים מתבגרים בגיל 17-16.. אבל אפשר לסלוח לה על זה.
לקח לי לקרוא בחודש וחצי את כל השבעה כרכים ברצף, פשוט לא יכולתי להפסיק בכל זמן פנוי שלי רק קראתי וקראתי כאילו אני איזה מתבגר בן 16. וזאת עוד הוכחה למה הסדרה הזאת כל כך טובה.

אני ממליץ בחום גם לנערים וגם למבוגרים שעוד לא קראו אף ספר של הארי פוטר (אם קיים דבר זה) להתחיל לקרוא. ובמיוחד למבוגרים, גם אלו שלא חובבים פנטזיה כי זה מעבר למה שאתם חושבים.

לפני 6 שנים•באבי
חפצים חדים (2015)

חפצים חדים (2015)

גיליאן פלין

קריאת הספר הזאת טלטלה אותי. הוא עוסק בנושאים לא קלים בכלל. רצח של ילדות קטנות, מוות במשפחה, הפרעות נפשיות ומשפחה בהפרעה.

קמיל פריקר עיתונאית שעובדת ב״דיילי פוסט שיקגו״ חוזרת לעיירת ילדותה ווינד גאפ. עיירה במיזורי, די שקטה בדרך כלל שפקדה אותה מקרה רצח של ילדה צעירה, אן נאש. הגופה נמצאה חסרת שיינים לאחר שעקרו אותן, חנוקה בחבל כביסה וזרוקה על גדת נחל של מים רדודים. ואם זה לא מספיק עוד ילדה נעדרה עכשיו, נטלי קין. קמיל חוזרת לעיירה שגדלה בשביל לכתוב כתבה על האירועים שמתרחשים בה.

הגופה של נטלי נמצאת יומיים אחרי החיפושים, בסמטה בעיירה בין שני חנויות. עקורת שיניים וחנוקה, סיבת המוות חנק. פריקר מתחילה לחקור את הנושא מאחורי הרציחות. תוך כדי היא נפגשת עם אנשים מילדותה והעבר חוזר אליה, הבית שגדלה בו, אמה הקשה והנורא מכול, אחותה הקטנה שמתה מתחלואה מגיל קטן.

קמיל לא יציבה נפשית, צריכה להתמודד עם כל השדים מהעבר ועם עבודתה העתונאית על רציחות מזעזעות. יש לה אחות חורגת חדשה שלא פגשה מעולם בשם אמה, היא בת 13. אבא חורג שלא התעניין בה אף פעם. ואמא שאף פעם לא אהבה אותה באמת.

חפצים חדים הינו ספר שלופת אותך ולא עוזב עד שתסיים אותו ותגלה מי הרוצח. יש שיאמרו שזה ספר חולני, אני מסכים. הכתיבה שלו מהפנטת וגרמה לי לצחוק כמה פעמים. זה הספר השני של גיליאן פלין שאני קורא לאחר ״נעלמת״. זהו הספר הביכורים שלה והרבה יותר נהנתי ממנו מ״נעלמת״, אני ממליץ עליו בחום.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•באבי
כל הפחדים בעולם

כל הפחדים בעולם

פיטר סוונסון

מהו פחד? האם התקפי חרדות אלו פחדים שיקרה לנו הנורא מכול? לכל אדם לגיטימי זה טבעי. אבל קייט חווה פחדים כאלו לעיתים קרובות. לאחר טראומה קשה שעברה על ידי האקס שלה, חייה השתנו מהקצה אל הקצה.

קייט ובן דודה קורבין עושים חילופי דירות, קייט לבוסטון וקורבין ללונדון. את קורבין קייט לא ראתה מעולם והוא לא אותה, אמה של קייט תיווכה ביניהם. חסכה לקורבין כסף לשכירות של דירה, כי הוא היה חייב לעבור לשם בכ״מ מטעם העבודה. ולקייט פעם ראשונה להיות באמריקה. ולא סתם באמריקה, היא תגור בדירה היסטרית. זה רק שישה חודשים, קייט יודעת שזהו המבחן האמיתי שלה להתגבר על הפחדים, לעזוב את הקרבה להורים. וכמובן לא כל יום יש הזדמנות כזאת לעבור לגור בבוסטון.

איך שקייט מגיעה לבניין היא מבחינה במשהו מוזר בקומה שלה, איזה אישה מחפשת את חברה שלה מרשל אודרי, שנעדרה. ודופקת לה על דלת דירתה, דירה צמודה לדירה של קייט (קורבין). קייט כמובן הולכת למקומות הכי קיצוניים ובטוחה שהיא נרצחה בדירתה, מה שמתברר לאחר מכן כנכון. השוטרים מתחילים לחקור וכל השלדים (התושבים) של הבניין יוצאים מהארון.

האם קורבין רצח את אודרי? שמתכחש לכל קשר איתה למרות שנמצאה הוכחה לכך ביומנה האישי, שהם היו בקשר. ולמרות שאלן צ׳רנר שגר דירה מול מרשל אודרי היה אוהב להתסכל עליה שעות מבעד לחלון. התאהב בה תוך כדי מבט, רצה לעשות את הצעד ולהתחיל איתה אבל קורבין הגיע לחייה והרס לו הכול. האם אלן רצח אותה? קייט לא ראתה מעולם את קורבין מה גם שמצאה מפתח לדירה של מרשל אודרי בדירתו. הכול מתערבב לה וקייט לא יודעת מה לעשות. אלן וקייט מתידידים והיא גם נמשכת אליו.
אבל הוא מתוודה בפנייה שהוא היה אובססיבי לאודרי. היא רק רוצה שקט מהפחדים והנה הם חוזרים אליה, וגם הזיכרון העמוק מהתקרית עם האקס שכמעט שילמה בחייה.

אז מי רצח את אודרי מרשל..?

מאוד נהנתי מהספר הזה, פיטר סוונסון עשה פה עבודה יפה מאוד. זהו הספר השני שלו שאני קורא לאחר ״רצח ראוי״. יש לציין שהספר כתוב כל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת. עד לסופו המפתיע. ספר מתח מומלץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•באבי
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

טרילוגיית משחקי הרעב. הביקורת הזאת מסכמת את שלושת הספרים.
קטניס אוורדין נערה בת שש-עשרה שחיה בעולם דיסטופי שקיים מ-12 מחוזות והקפיטול ששולט בהם. משחקי הרעב נוצרו על ידי הקפיטול בשביל לזרוע פחד במחוזות, שלא יחזרו ל״ימים החשוכים״ בהם המחוזות מרדו בקפיטול ובשביל להזכיר להם את זה נוצרו משחקי הרעב. קטניס מתנדבת למשחקי הרעב אחרי שאחותה פרים נבחרת בטקס האסיף, כדי להציל את חייה.
משחקי הרעב זה משחק שמורכב משני מיועדים מכל מחוז שישתתפו במשחק, סה״כ 24 מיועדים בזירה שרק אחד נשאר בחיים. המיועדים אמורים להרוג אחד את השני עד שהאחרון נשאר חי ויוצא המנצח של המשחקים. כל המשחק נועד לשמש ככלי בידור לקפיטול על ידי אכזריות הממשל.
הספר כתוב בגוף ראשון של קטניס. יש לציין שיש בו טיפה קיטשיות כי בכל זאת זה ספר לנוער. נוער בוגר אבל בכל זאת זה נוער. הספר הראשון נתן לנו להכיר את העולם של משחקי הרעב, מדינת פאנם.
הספר השני לפי דעתי היה הכי טוב מכל הטרילוגייה והספר השלישי נמרח טיפה אבל הסיום שלו פיצה על זה.
הספר מקוטלג כספר נוער אבל הוא מדבר על נושאים מאוד לא ילודותיים ולפעמים אני שוכח שהוא אכן כזה. זה לא הטרילוגייה או הסדרה הכי אדוקה שקראתי אבל מומלצת לקריאה מאוד.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
מבוך הרוחות - חלק שני

מבוך הרוחות - חלק שני

קרלוס רואיס סאפון

מבוך הרוחות ספר עב כרס של 840 עמודים שחותם את סדרת הספרים של ״בית קברות לספרים נשכחים״.
הספר חולק בתרגום לעברית לשני ספרים ואם החטא לא מספיק גדול, החלק השני יצא כחצי שנה לאחר החלק הראשון. לחלק יצירה אחת לשני חלקים ולהוציא אותם בהפרשים של חצי שנה זה פשע מבחינתי.
למזלי קראתי אותם ברצף כספר אחד.
בספר הזה אחנו מתגלים לדמות חדשה בשם אליסיה גריס שנולדה בצל המלחמה ואיתה מטענים רבים, וגם צלקות. אני התאהבתי באליסיה, למרות הקור שלה והרשעות. אולי מפני שאני גבר. אבל זאת אחת הדמויות הכי יפות שקראתי. מין שילוב של שטן ומלאך. רוב הספר מתמקד בה ובמשימתה, בעברה ולמה שהפכה. רוב הדמויות חוזרות ואנחנו מגלים עוד פרטים עליהם כך שכל הקצוות הפתוחים נסגרים ואנחנו מקבלים סיום הדוק לסאגה שהתחילה ב״צלה של הרוח״.
ברצלונה חוזרת בשיא תפארתה ומיסתורייה. קרלוס עשה עבודה מעולה (כנ״ל למתרגמת) הכתיבה שלו נכנסת ללב, הסבל של אליסיה אני מרגיש אותו תוך כדי הקריאה. החיבור שלי כקורא לדמות בצורה כזאת טוטאלית, כמעט ולא קרה לי. בשביל ספרים כאלה אני שמח שחזרתי לקרוא אחרי שנים שלא קראתי. תחושה שאי אפשר להסביר ואני מוריד את הכובע בפני סאפון. יש לציין שבספר הזה שום דבר לא בטוח, אף דמות לא חסינה ממוות וקרלוס עשה את זה בצורה יפה כך שלא נדע איך התעלומה תגמר.
בדיעבד אחרי שקראתי את כל ארבעת הספרים הכי נהנתי מהספר השני ״משחקו של המלאך״. אבל מבוך הרוחות לא נופל ממנו בהרבה.
ממליץ לכולם לקרוא את סדרת הספרים הזאת, אין ז׳אנר שיגדיר אותה וזה הקסם של הספרים האלו ״בית קברות לספרים נשכחים״.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

הנערה שבעטה בקן הצרעות. זהו סוף הטרילוגייה של סטיג לרסון הגיעה לסיומה.
****ספוילרים לחלקים הראשונים בטרילוגייה****
הספר מגולל בהמשך ישיר את הסוף של החלק השני; ליסבת סלאנדר ירויה בראשה, כתפה ובירך נלחמת על חייה בבית החולים.
שני חדרים לידה במחלקה בבית החולים, אביה אלכס סלאצ׳קו זה שגרם לפציעתה האנושה. פצוע עם גרזן בראשו וברגלו, ליסבת לא נשארה חייבת. אחרי שהזעיק את כוחות ההצלה מיכאל יעשה הכול בשביל לטהר את שמה של ליסבת ולחשוף את כל קורי השחיתות סביב עברה הטראגי.
הסיפור חושף את הכת מאחורי השחיתות בשלטון שעשה הכול בשביל להגן על עריק רוסי. אין חוקים ואין אלוהים בסיפור הזה.
הסיפור הפעם פחות מתמקד בליסבת עצמה, שכן רוב הספר היא מאושפזת בבית החולים מנותקת מהעולם. הספר יותר מתמקד בהשתלשלות האירועים בעברה ובאנשים הבוחשים בה, שיעשו הכול כדי שהסיפור על העריק הרוסי לא יצא החוצה.
תוך כדי הסיפור נפרשים לפנינו כל הקצוות שהיו פתוחים מהחלק השני וממשיך את הסיפור. הדילמה של אריקה העורכת הראשית של מילניום לגבי ההצעה לעבור לעיתון המתחרה, התחקיר של מיכאל מקבל תפנית לאחר שמתגלה הרוצח של סוונסון וברגמן. כרגיל מיכאל משכיב כל בחורה בספר, דמות מעוררת קנאה. כל המושכים בחוטים בדרג המדיני מתגלים לנו ומיכאל יעשה הכול בשביל לחשוף אותם אחד אחד.
הספר הזה סוגר את מה שהתחלנו בנערה עם קעקוע דרקון. אחרי 1600 עמודים אני יכול להגיד שאני אוהב מאוד את ליסבת סלאנדר.
הספר הזה היה טוב, לפעמים טיפה נמרח עם אובר פרטים, פחות נהנתי מימנו מהחלק השני אבל הרבה יותר מהראשון, זה בטוח.
זהו הספר השלישי מתוך חמישה ספרים בסדרת מילניום. הספר הרביעי והחמישי לא נכתבו על ידי סטיג לרסון, אני כן מתכוון לקרוא אותם, אז מבחינתי הסיפור עדיין לא נסגר :)
ממומץ מאוד!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
האישה בחלון

האישה בחלון

א. ג'. פין

אנה פוקס המתגוררת בניו-יורק, אגרובפובית שאוהבת להציץ לשכנים ולצלם אותם מדי פעם. היא אוהבת לערבב תרופות.
ובמיוחד אוהבת לשתות אותם עם יין מרלו. יש לה בית עצום של 4 קומות. בתור הקורא אתה מכיר את הבית שלה לפרטי פרטים. כל קומה מהמסד עד הטפחות.
כאשר הראסלים עוברים לגור בבית מעבר לפארק, בחזית של הבית שלה. היא חוקרת עליהם, כמו על רוב השכנים שלה.
משפחת ראסל הם שלושה נפשות אלייסטר האבא, ג׳יין ראסל האמא וא׳יתן המתבגר הצעיר בן ה17.
אנה פוקס היא פיסכולגית ילדים נשואה לאד, ולהם ילדה אוליבה בת חמש. לאחר מקרה טראומתי, אנה נכנסה לטראומה וחיה לבד ללא בעלה והילדה שלה שאיתם היא נשארת בקשר טלפוני.
אנה וא׳יתן מתיידדים שא׳יתן בא לבקר את אנה עם נר רחני כשי לשכנים החדשים שלהם, בשליחות אמו ג׳יין.
אנה זוכה לביקור מג׳יין שגם הן מתיידות ואנה מכניסה את ג׳יין לעולמה האגרופובי. אנה מגלה שג׳יין חייה בפחד מבעלה אלייסטר הרכושני והקנאי.
עם ניתוח השיחות של אי׳תן וג׳יין אנה חושבת שאלייסטר שולט בהם והם חיים בפחד מימנו.
יום אחד אנה צופה בחלון כחלק מההרגל שלה להציץ למשפחת ראסל שמעניינת אותה יתר על המידה. היא צופה בפשע שמתבצע במשפחה שהופך את כל מה שחשבה עד כה.
הספר הזה מגוף ראשון על ידי אנה. בזמנה הפנוי היא אוהב לשחק שח וירטואלי ולייעץ לאנשים אגרופובים כמוה ברשת.
אבל הדבר האהוב עליה הוא לראות סרטים פילאם נואר בשחור לבן. כל תחביביה מלווים ביין מרלו, שהיא קונה בסיטונאות. וכוסות ובקבוקים ריקים מקשטים את הבית לכל קומתיו.
יש כמה טוויסטים שהצליחו להפתיע אותי ואף טילטלו אותי. אנה היא סוג של דמות טראגית לא קובנציונלית.
היא הצליחה להכנס לי עמוק ללב, ואכן הייתי רוצה לשבת איתה על כוס -או בקבוק- יין. :)
זה ספר מתח אימה פסיכולוגי אמיתי ולא אחד שמתיימר להיות. היו רגעים שמאוד צימררו אותי.
מומלץ מאוד.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
הנערה ששיחקה באש

הנערה ששיחקה באש

סטיג לרסון

הנערה ששיחקה באש, החלק השני בטרילוגייה של סטיג לרסון או לחלופין השני מתוך החמישה של מילניום.
ללא ספק הספר התעלה בכל המובנים על הספר הראשון בסדרה, נערה עם קעקוע דרקון.
והסיבה היא מפני שרוב הספר התמקד בליסבת סלאנדר. הדמות הכי מסקרנת ומעניינת מהספר הראשון.
אחחח ליסבת, ליסבת, כמה התאהבתי בך בקריאת הספר הזה..
גילוי נאות חשוב מאוד, התקציר של הספר טומן ספויילרים נוראים, משמעותיים לאמצע הספר.
הספר ממשיך מאיפה שהחלק הראשון הסתיים. אנחנו מגלים צדדים חדשים בדמותה של ליסבת סלאנדר, על עברה האפל ואיך נהפכה לדמות הזאת השנויה במחלוקת.
שרשת שלמה של אנשים טייחו מקרה שקרה בעבר שהרס לה את החיים. כל הספר המקרה הזה מהדהד כ״כל הרע הזה״ (מסמך סודי ומסווג) שליסבת הייתה בת 12.
הספר הזה הוא כמו פאזל שהדמויות מנסות להרכיב.
אני לא אספר חלקים מהעלילה. אני רק אומר שהכתיבה של סטיג לרסון מהפנטת, אתה ממש מרגיש את הנשמה של הדמויות.
חוץ מהרחובות, והשמות בספר הכול זרם לי. המתח פה בפול טיים, מבטיח לכם שאין רגע דל.
לסיום, זה ספר מתח איכותי, אינטלגנטי שגם מי שלא אהב את הראשון (כמוני), חייב לקרוא אותו פשוט חייב, 180 מעלות מנערה עם קעקוע דרקון. מבטיח!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי
רצח ראוי

רצח ראוי

פיטר סוונסון

״רצח ראוי״. רק המשפט מעלה בי חלחלה.
האם יש דבר כזה רצח שהוא ראוי? לפחות כך מאמינים הדמויות בספר.
טד ולילי נפגשים באקראיות בטרקלין שדה התעופה במחלקת עסקים. הם מתחילים לדבר ולהכיר.
האלכהול מוריד את המחסומים, לפחות מהצד של טד. וככל שהשיחה מתקדמת, טד מגולל בפני לילי את סיפור חיו, ועל כל מהלך השבוע שעבר עליו שגילה שאשתו מירנדה בוגדת בו.
כאוב ועצבני, טד אומר ללילי שהיה שמח להרוג את אישתו וזה הדבר שהכי רוצה לעשות כרגע.
לילי עונה לו בלי לשמץ של צחוק. שיש אנשים שראויים למות והיא אפילו תעזור לו בזה.
מכאן עדיף שלא אספר לכם איך מתקדמת העלילה. כי מבחינתי הכול בחזקת ספויילר. כל מהלך האירועים לאחר הפגישה של טד ולילי בונים את מהלך העלילה המסועף.
הספר הזה מלא בתהפוכות מכיון לא צפוי שהפתיעו אותי. לא ידעתי מאיפה הם באו.
הספר מסופר מגוף ראשון של כמה דמויות, תבנית מאוד כיפית ומותחת לקריאה, אם עושים אותה טוב.
סוונסון אכן עשה אותה מצויין. באתי אל הספר בלי כל כך ציפיות והופתעתי לטובה מאוד.
אתה יודע איך הדמות מתחילה בספר אבל אתה לא יודע איך היא תסתיים.
ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא.
מומלץ בחום!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•באבי

ביקורות נוספות על "בשבילה גיבורים עפים"

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

אני יודעת שאני ממש באיחור וכבר אפילו לא אופנתי, אבל רק עכשיו הגעתי לספר הזה, לכל 670 העמודים שלו, כן, זה ספר ארוך.
זהו סיפורו של אריק שגדל בשיכון פועלים בחיפה, בבניין דירות שכל השכנים מכירים ולכולם יש מה לומר.
זהו סיפורם דל חברי ילדות, בנים, ואחות של אחד מהחבורה, והתבגרותם בצל האירועים שעוברים על מדינת ישראל, ממבצע קראמה, דרך הניצחון של ששת הימים, השבר של מלחמת יום כיפור, גיוסם לקראת לבנון השניה, והתבגרותם עם מוות של חברים ופוסט טראומה שאיכשהו כולנו סוחבים.
הכתיבה של אמיר גוטפורינד מיוחדת, נוגעת, מתנגנת, לפעמים כמעט שירה. ולמרות שגדלתי הרחק מחיפה, במושב סמוך לגבול, יכולתי להזדהות עם כל כך הרבה סיטואציות, כי הכול שם מאוד ישראלי, וכל החברים הם קצת מיקרוקוסמוס של ההווי שלנו כאן.
הספר ארוך וזו התמסרות, בטח בעידן הסיפוקים המהירים שלנו היום, אבל שווה את ההשקעה.
והסדרה? עזבו, לא קשורה לסיפור של הספר. פשוט תקראו.

לפני שנה•
★★★★★
•תמר-מילים
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

קראתי על הספר ביקורות נוקבות. שהוא פשטני, שהוא מזלזל בקוראיו, שהוא סתם איזו נפיחה של ישראליות שתופסת טרמפ על גלי הנוסטלגיה לתקופות טובות יותר.


חרא על זה.


עוד לא סיימתי. אני בעמוד 576, ואני פשוט לא יכול להתאפק, אני חייב לכתוב. עוד מאה עמודים נשארו לי, אולי יותר, אני לא מעז לבדוק.


מהו המבחן אצלי לספר טוב? כל עמוד שאני קורא, אני מצטער שקראתי אותו, כי זה היה רגע מופלא, והוא עבר, והחוויה של לקרוא אותו לא תקרה שוב, לא בקרוב בכל אופן.
חלק מהעמודים כאן הם בגדר יצירת מופת בעיניי. יש בספר פסקאות שאי אפשר לזקק מהן משהו טוב יותר, נכון יותר, מדוייק יותר. כמו שירה.
אני יודע שהסופרלטיבים כאן עלולים להיראות מוגזמים, אבל זאת ביקורת שנכתבת תוך כדי קריאה, כשאני עוד נרגש מעוד משפט גאוני, מעוד אמת אחת, מבהיקה בפשטותה. אני כותב כאן את ביקורת המסעדות בזמן לעיסת הסטייק של המנה העיקרית, עם מזלג ביד אחת ועט בשנייה.

נכתבו ספרים רבים על סיפורי התבגרות, על נערים, הפיכתם לגברים, לאנשים, חיפוש עצמי, כל זה. אבל, לא קראתי מישהו שמצליח לתאר את זה כך, כלאחר יד, בדומה לסיינפלד, שבה סדרה שלמה, תשע עונות על כלום הפכו את העולם של שנות התשעים למשהו מזוקק ומדוייק, ולפיכך גם מצחיק - כי כולנו מצאנו חלקים מעצמנו שם גם בתוך כל הטירוף של הסדרה, וזכינו להבנה שהיופי בחיים נמצא בדברים שקורים "בין". אלוהים קיים בדברים הקטנים, בתכונות הפעוטות המעצבנות שקיימות בנו, חוסר השלמות שלנו, ואיך כל הדפקטים מתחברים וזוהרים דווקא באינטראקציות שבין אנשים דפוקים.

אמיר גוטפרוינד מפליא למצוא את היופי והגיחוך של האנשים הפשוטים, אם הם עירקים הלומי נוסטלגיה או ספרנים בודדים, אם הם עובדים במפעל שוקולד זניח או עסוקים בחיפוש עצמי או בחזרה בתשובה. בין הורי המספר קיים וויכוח עז שחוזר על עצמו בכל שנה, על היורה והמלקוש. אין יותר נידח מזה, קטנוני, מטופש, אבל כל כך מיטיב להעביר את סוג התקשורת שקיים אצל אנשים מסויימים. הסיפור נקרא כסיפור אוטוביוגרפי, כי אי אפשר להמציא את הדמויות האלה, הן אמיתיות מדי, וזה בולט דווקא אל מול היצירה החשובה האחרת של גוטפרוינד, "שואה שלנו", שהיה אף הוא אמין לחלוטין. העין הבוחנת שלי לא מצליחה לראות את ה"תחקיר" על הדמויות, שלא מתנהגות כדמויות פיקטיביות שטוחות בעלות סדרה מובנית של תכונות אלא כבני אדם אמיתיים, השכנים שלנו שלא עשויים מפלסטיק ולא מייצגים שום דבר מלבד עצמם.

הישראליות על כל גווניה בולטת כאן מכל שורה. מי שמחבב נוסטלגיה כמוני לא יכול שלא להתענג על זכרונות משנות השבעים והשמונים, על הפאבים הראשונים בחיפה (למרות שלא גדלתי שם), הטלוויזיה הפיראטית בכבלים, הופעות של רוד סטיוארט, אלבומי ניצחון ומשחקי שכונה ואפילו סדרת הרציחות הארוכה ההיא שגירתה את סקרנותנו בשנים הרחוקות ההן.

אני באמת לא יודע איך אמיר גוטפרוינד הצליח לעשות את זה. הוא הצליח לרגש אותי אינספור פעמים בלי מניפולציות רגשיות, הצליח להצחיק אותי בשימוש בשתיים שלוש מילים חדות כחרב, בבדיחות שלא ראיתי אותן מתקרבות. סיפור בעברית נפלאה עם מלים גבוהות ויפות שמצליחות להישמע יומיומיות ולא פלצניות.

מי שקורא את זה עלול לחשוב שאני מעריץ עיוור של הסופר. אבל זה לא מדוייק. אני טועם טוב טוב את המנות שמוגשות לי, ואם הטבח מפשל - וב"אחוזות החוף" הוא בהחלט פישל לדעתי, למרות פרס ספיר, אני הראשון שמרחיק את הצלחת בשאט נפש. אבל זה, זה משהו מדהים. ספר יוצא דופן. עשר מתוך עשר.


אני חוזר למנה האחרונה.




***

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

את הספר הזה קיבלתי כמתנת פרידה מכמה חברים לצוות בצבא.

השתחררתי ב-2018. שמונה שנים הוא ישב אצלי בארון מבלי שקראתי אותו.
במהלכן חוויתי הרבה, התבגרתי במובנים מסוימים ובאחרים נותרתי ילדה.
בכל מקרה, בדיעבד, אני שמחה שקראתי את הספר רק עכשיו. כי זה ספר מקיף המון תחושות וחוויות, יותר מדי להבנתה של ילדה לתחושתי.

הספר עוקב אחרי אריק וחבריו לשיכון (שיכון פועלים בחיפה) מהיותם בני עשר בזמן מלחמת ששת הימים ועד לרצח רבין.
הספר מראה איך החיים מובילים את חבורת הנערים לכיוון שונה, מרחיקים ביניהם, מקרבים, ובכל מקרה משנים אותם.
זהו סיפור על התבגרות, על חברות, על חיים בצל המלחמות-מבצעים-פיגועים-נעלמים-נרצחים.

אהבתי את השפה של הספר - גוף ראשון מפי הגיבור שמספר בדיעבד, בהיותו מבוגר ככל הנראה בשנות הארבעים לחייו, את סיפור חייו. שפה פשוטה, לא יומרנית, מלאה בדיאלוגים ובצבעוניות העדתית שליוותה את המדינה הצעירה: הורים פולניים, שכנים עיראקיים ועוד שכנים שמורכבים משתי חמולות יריבות טורקית ויוונית.
אהבתי את הישראליות שבו. למעשה זה הדבר שהכי מורגש בספר. כל דמות שם כל כך ישראלית:
יורם היזם הכושל, מיכל עם נעלי הפלדיום הנצחיות , גדעון עם ה"כמו המופיליה" וה-"זה יכול לקרות לכל אחד - אבל זה קורה רק לך", אריק שמסרב להתבגר.

למעשה, אני חושבת שאם מישהו - אמריקאי או אחר - היה מבקש ממני ספר שמתאר את תמצית הישראליות, הייתי אומרת לו, "הנה קח, קרא."
חלק יגידו שהספר עמוס בקלישאות לאומיות, והקשר האישי ללאומי מאולץ ולא אותנטי, אבל אני הרגשתי שהספר לא מתיימר ליצור מלודרמה מהלאומי,
אלא פשוט מציג פיסות מחיי הגיבורים, ולא ניתן להתעלם מהמאורעות של התקופה. בייחוד שאלו השפיעו על הדמויות באופן ישיר (כמו מוות של חברים לשיכון) או באופן עקיף (כמו היעלמותן של נערות כמו רחל הילר או נאוה אלימלך).

בקיצור, הספר כתוב טוב והדמויות בו מרגישות מוכרות להחריד. ממליצה.
לצערי, לא מצאתי לספר תרגום לאנגלית, אבל עד הרגע שגם יתר האנשים בעולם יוכלו ליהנות מספר זה, ממליצה לכל ישראלי שאוהב רומן חניכה-התבגרות רחב יריעה (רומן אפי) עם ניחוח היסטורי וצבע ישראלי-חיפאי, מי שאוהב שפה פשוטה אך יפה ומדויקת, ממליצה לו לקרוא ספר זה.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סתיו
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

כשקראתי שאמיר גוטפרוינד חולה, לבי נכמר, למרות שלא קראתי עד אז אף אחת מיצירותיו. כשהוא הלך לעולמו, הצטערתי על גודל הטרגדיה האישית והמקצועית, של אדם שהשאיר כמה שריטות בעולמנו.

לא קל להתדיין עם סופר ישראלי מת, לא קל להעביר עליו ביקורת, האם המוות מוסיף לו נקודות, או לא, האם הביקורות הן סוג של עיזבון לשאריו, או שמא נועדו אך ורק לקוראיו העתידיים.

כשקראתי את הספר רציתי לשלוח לו מכתב, או מייל או פקס. לתת לו את כל המחמאות המגיעות לכישרונו. אבל אני כבר לא יודעת מה כתובתו העכשווית, אז אסתפק בביקורת.

ואולי יותר טוב ככה, כי גם הטענות הקטנוניות שלי לא יגיעו ליעדן, ויטבעו להן בים הביקורות והסופרלטיבים.
אז למה כן ומאוד ונהדר?

כי גוטפרוינד הוא (סליחה, היה, ובעצם לא, הוא עדיין) סופר מוכשר כדבעי, חכם וציני ושנון, ויש לו הברקות לשוניות והברקות של תוכן שהצחיקו אותי מין צחוק של נחת והתפעלות.

כי גוטפרוינד הוא אשף של דמויות, של סיפורי משפחה ועדות צבעוניות, ודמויות עגולות ובעלות ייחוד.
כי גוטפרוינד יודע לקחת את סיפורי השכונה הישנים ולהפוך אותם לחלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו, זיכרון ישראלי צרוב בדי.אנ.איי שלנו.

הסיפור הוא של אריק, דמות המספר, וארבעת חבריו משכונת פועלים עלובה בחיפה. סיפור שהופך את הרפש, העוני, הכיעור וההתפוררות, הפשטות ועניות הדעת, העילגות והנבערות, המשפחתיות העקרה והמשפחתיות הדביקה, לסיפור ישראלי יפהפה.

ולמה בכל זאת יש לי טענות ומענות?

כי הספר ארוך כאורך הגלות ויש בו עמודים על גבי עמודים שהיו יכולים להישאר על רצפת חדר העריכה.

וגם אם העמודים המיותרים הללו מכילים שנינות או בדיחה או משפט המחץ, היה אפשר בקלות להעתיקו ולהתיק אותו לעמוד בר קיימא.

פעמים רבות, יש לחזור יותר מפעם אחת על פרט מסויים כדי לחזק את הסיפור, את הדמות או את ההתרחשות. רצוי לחזור על הפרט בצורה שונה, כדי לא לשעמם וכדי להאיר אותו מזווית שונה.

אבל כמה פעמים הופכים את החזרה למיותרת ומעצבנת? לטעמי, שלוש פעמים זה מיותר בספר שחורש אותם גיבורים ביותר משש מאות עמודים.

אז על כמה עיסקאות נכלוליות של יורם לוי עלינו לקרוא? כמה פעמים מוזכרת חתלתולה? כמה פעמים נעלי הפלדיום של מיכל? כמה פעמים השיר של אמא של החתלתולה? כמה שטויות של ניסים אבאדי? כמה מאכלים עירקיים? כמה פעמים הוזכרו ישיבות ועד הבית, מר טיראן וניצה, והניירות שנתקעו במתגים של חדר המדרגות? כמה פעמים תוארו עלילותיו של דוד פרץ? היורה והמלקוש של ההורים? גדעון ורחלי? לוי לוי והמשרד של ששון-אבאדי-ששון ואבאדי-ששון-ששון וחילופיהם?

אני חייבת לציין, שבעמוד חמש מאות ומשהו, בדיוק כשהתחיל איזה אקשן, אמרתי נואש ודפדפתי, רפרפתי, ונטשתי בלי נקיפות מצפון כלל.

גם לא אהבתי את חילופי הדברים בין אריק לבין מיכל. הם נשמעים כמו חילופי חידודים ולא חילופי דברים.

הגימיק של שזירת דברי ימי מדינת ישראל בסיפור הפרטי, הוא משומש למדי. נדמה שאין ארוע בולט שלא מצא עצמו בספר, עם קשר ובלעדיו. ממלחמות ועד רציחות מפורסמות. אהבתי לחזור וחדד את זכרוני, אבל נשאלת השאלה מה יגידו על כך בני עשרים או אזרחי חוץ.

ומלבד זאת, לא אהבתי את אריק. ממש לא סבלתי אותו. בדרך כלל, אני אוהבת גם את הגיבורים הבלתי נסבלים ביותר, אבל אריק? למרות שהוא דמות המספר, ומכאן, שהוא מייצר סימפתיה ואמפתיה ותחושת הזדהות, ממש דמות מעצבנת בעיני. את רשימת הבחורות והנשים שלו, ארוכה כאורך הגלות ומשעממת כאורך הגלות, ממש שנאתי. האם כל המאהבות השטחיות הללו מתוארות רק כדי להאדיר את תכונותיה התרומיות של מיכל? אינני יודעת וגם אינני יכולה לשאול את אמיר.

אז מה היה לנו? כשרון כתיבה אדיר שבוזבז בטקסט ארוך מדי, נטול עלילה של ממש, גדוש חזרות אינסופיות (הנה, גם אני חוזרת על זה), שמורידות מערכו.

לכן רק ארבעה כוכבים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אפרתי
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

הספר הזה משקף את כולנו יחד כמרקם אנושי וחברתי משנות השישים עד היום. הישראליות הזו שנבנתה
בעמל רב שלב אחר שלב מאנשים שונים שהגיעו מכל קצוות הגלוב להקים פה מדינה וההרגשה הזו שיש
להם עול על הכתפים ואחריות גדולה למתרחש כאן יוצרת בעלילה את התבניות שמגדירות אותנו כיום כישראלים.

למען האמת הקריאה העלתה לי חיוך יותר מפעם אחת במשך הקריאה .כאילו אני קוראת לעיתים את סיפור השכונה שלי דאז.
כאחת שהיא דור ראשון כאן בארץ לא ראיתי בגיחוך באמירות ובצחוקים סוג של "ירידה"
על צבעוניות הדמויות אלא ההפך. כי לקחת אנשים מכל קצוות תבל ולעשות מהם עיסה אחת זה לא דבר של מה בכך.

ודוגמאות מצחיקות או עצובות יש כמעט בכל דף בספר.

נניח פעם אצל דור ההורים בקורות חיים היה כתוב : בית ספר, צבא , ועוד איזה עבודה שלה היית נאמן
במשך כל חייך .היום אין מספיק דף בשביל לכתוב את כל העבודות שעבדת בהן בימי חייך.
הנאמנות הזו למדינה לצבא לעבודה למשפחה הייתה ערך כל כך גבוה שלעיתים אני תוהה כמה שוני יש בין אז להיום.

ואם לילד היתה הצגה או מופע בבית ספר או בחוג ההורה לא היה יכול לוותר על יום עבודה ולקחת יום חופש
כי אחרת לא יהיה כסף בסוף חודש. שוב הנאמנות הזו שמופיעה לאורך כל הספר.

הרס אותי בעלילה הזיכרון המתוק הזה כשפעם ההורים רצו לעשות רושם נניח באסיפת הורים או לקחת את הנער פעם ראשונה באוטובוס ללשכת גיוס הם היו נועלים את הנעליים הטובות שלהם .כלומר היה סוג של כבוד עצמי
כשבאת מול הרשויות או מול גורם סמכות כזה או אחר. ואם הנעליים היו מצוחצחות ונקיות היית יכול לעמוד בגאווה.

כל הספר מתחילתו ועד סופו ארוג בילדות שלנו ובמלחמות שעברנו מראשית המדינה ועד הלום . ולי היה פשוט נעים להיזכר בדרך שעשינו, אורי זוהר וסוגיית החשיש, קזבלן...פארה פוסט והמלאכיות, מייק בריינט שהתאבד וכולם התאבלו מעצב.
כשהמערך נפל ובגין עלה לשלטון..אנטבה ,מנכן 1970. יש בספר המון כדורגל וכדורסל וכמה גאוות מדינה הייתה לנו עם מכבי וממליאן.

ההמצאה הענקית שהייתה אז הטייפריקורדר, והיכולת להקליט תוכנית רדיו הייתה ההמצאה של החיים לילדים. וכפתור בורר התכניות ברדיו שאף פעם לא היה מכוון. והבנות שנותנות או לא נותנות ועד איפה ואיזה קו מותר לגעת. הכל כל כך תמים שזו הייתה חוויה לקרוא על כך.

מלבד העלילה של חמישה נערים שהפכו לגברים בדיוק בזמן שהמדינה הקטנה שלנו החלה לגדול.
המוטיב המרכזי מבחינתי בספר זה השייכות והגאווה להיות יהודי וישראלי כאן בארץ ישראל.

ופה הבנתי שקצת פספסנו לאחרונה את המוטיב החשוב הזה.

הספר לא מותח או מלהיב באופן שאתה לא יכול להתיק את העיניים מהספר. למען האמת הוא די
רדום והיה חסר לי פה נסיקה בעלילה או התרגשות מסוג מסוים שאמורה להתרחש בספר.
אך עדיין זה ספר מעולה וכתוב טוב .

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חני
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

זה ממש לא ספר בשבילי, חשבתי כשהתחלתי לקרוא אותו. אבל הוא כבש אותי. אני בדרך כלל מנסה לברוח מהיסטוריה ישראלית, אבל גוטפרוינד בנה כל כך יפה את הסיפור האישי לצד הסיפור המדיני. מעבר לעובדה שלמדתי לא מעט במהלך הקריאה, היה בו משהו ישראלי בצורה לא גלותית ולא משעממת.

ספר ארוך, יש לומר. וקראתי אותו מאוד בנחת. אין לו את איכות הקריאה שגורמת לנו לרצות לדעת מה קורה בפרק הבא. ובכל זאת, שווה לקרוא אותו. יש בו כל כך הרבה אהבה. וכן, אני מבין שלדמות של אריק יש צד שובניסטי ודוחה. אבל זו דמות, והיא משלמת מחיר על כך. וזו כתיבה טובה בעיניי אם דמות יכולה להיות גם טובה וגם רעה, גם שפלה וגם אצילית. והעיקר - הדמות היא לא הסופר. עניין שבאופן כללי שווה לשנן.

אהבתי מאוד.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Altron
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

בשבילה גיבורים אחרים. אח! בשנות העשרים לחיי חיפשתי גיבור.
מושפעת משלל סרטים רומנטיים, מדימויי גבריות (אוי) בשקל, שגדלו והתעצמו רבו ונפוצו עם כל בירה ששתיתי בפאבים ירושלמיים בשנות התשעים, אגב לכסון מבטים רבי משמעות אל גברברים ירושלמיים שמסתירים את עצמם מאחורי ענן עשן.
קראתי כל זאת. אבל אחת לכמה זמן חשבתי: רגע? על מה בעצם הספר. מה החוט שקשור הכל יחד? יש כאן נתזי חיים, זיכרונות מפה ומשם ועד להודעה חודשה. פה ושם הוא נוגע. אבל כל כך הרבה דמויות ואירועים. עוד מלחמה, עוד פיגוע, עוד רצח. כדורגל בחיפה. כך כמעט עד לסופו. אז מה בעצם יש כאן?
המספר דומה מפספס כל הזמן, לא לומד, נכשל ונע מכוח האינרציה. כאילו נמנע מלבחור. מלפעול. החיים ממשיכים, הלאה. הלאה. אין סוף אירועים. הרבה דמויות. החיים בארץ – לא משעממים, תרצה או לא תרצה הם מכים בך, שורטים, לפעמים כואבים רק מלחלוף לידם ולהסתכל.
רק בסוף – הדברים נאספים לאיזו נקודה שהכל כמו הוביל אליה. היסודות: חברות. אהבה. חיים. הדברים האלה שלוקחים כמו צידה לדרך – שנים של הליכה, של חיפוש, של תהיות וטעויות ובסוף חזרה לנקודת ההתחלה. לבסיסים: אהבה. חברות. וטוב ששני אלו יכולים להימצא באדם אחד. בעיני זה הסיפור.
אהבתי את הספר, למרות שהדרך לא היתה תמיד מובנת, רמת הכתיבה לא אחידה. זו אינה פסגת הספרות העברית. ובכל זאת – נהניתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•שרית
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

חודש שלם לקח לי לקרוא את הספר הזה. הוא ארוך. הוא חיים.
חודש שלם הייתי אריק והסתובבתי עם יורם ברחובות חיפה והתאהבתי במיכל וחשקתי בתמרה וחייכתי מגדעון ושיחקתי עם בני. התבגרתי והתגייסתי והשתחררתי ועברתי דירות ופתאום מצאתי את עצמי שוכב במיטה וקורא את העמוד האחרון. אחרון מבחינת הספר, אבל אני יכול לכתוב בראש שלי את ההמשך. הרי הייתי איתם בכל הרגעים שלהם, אני אפילו מכיר את חיפה (למרות שהייתי בה רק פעמיים כתחנת מעבר בצבא).
ואולי זה מה שנשאר איתי אחרי שסיימתי לקרוא, לפני כמה שנים. אריק תמיד שם, בין דפי הספר. הוא חי. רק צריך לחזור ולקרוא את המילים שלו מחדש.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ריח גנים
בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים

אמיר גוטפרוינד

מהו ישראלי בעצם? הרבה אנשים ינסו לענות על השאלה הזאת בהמון דרכים ובסופו של דבר יפספסו הרבה בתשובתם מבלי לשים לב לשאלת העבר, ההווה או העתיד.

אמיר גוטפרוינד עונה על השאלה הזאת לא בטוח שבכוונה תחילה בכלל בכך שהוא מגולל סיפור שמושפע באופן כמעט ישיר מחוויות ילדותו עוד כשהמדינה היתה רק מדינה צעירה עד שהפך למבוגר ולישראל הנוכחית . הוא בעצם גודל בחיפה ומספר את סיפורו שלו בד בבד עם סיפורה של המדינה.הוא מספר גם את סיפורם של משפחתו חברי ילדתו שכניו מכריו שחיים זה לצד זה תוך כדי שהמדינה מעצבת אותו ואת חברי ילדותו למה שאנחנו היום - אזרחי מדינת ישראל.

גוטפרוינד עוקב אחר התהליך האיטי בסבלנות, ומסביר בפירוט מנקודת מבטו תוך כדי שהוא קורע פיסות-פיסות מאותה "ישראליות" מפרק ומרכיב בשיטתיות, מההתחלה עד לסוף, ואף חוזר לאחור דור אחד לפני קום המדינה לתקופת מלחמת העולם השניה ומספר את סיפורו של סבו.גוטפרוינד עובר דרך כל נקודות הציון ההיסטוריות החשובות מקום המדינה דרך מלחמות ישראל, עליות, הסכמי שלום, פרשיות, כדורגל, ארוויזיון ומה לא בעצם. מספר אותם בנקודת מבט ראשון שהיא אמינה ביותר מצחיקה, משעשעת, מרגשת, עצובה, כנה, מעוררת השראה, מלאה באירוניה, ציניות עדינה וגם בחוכמה.

מלבד הסיפור מסופר בחן רב ובכישרון אדיר, והאמיתות ההיסטוריות מסופרות כבדרך אגב לסיפור ילדותו שהוא גדוש באירועים ומעניין כשלעצמו ומפורט בצורה מספקת שלא מותירה בכלל מקום או ספק לזה שהיה אפשר לכתוב את הסיפור בצורה טובה יותר. כי פשוט אי אפשר.

הכתיבה מדיפה את ריח הזיעה ואת המאמץ הכביר שהושקע ע"י המחבר בכתיבה המוקפדת של הסיפור, כדי שאנחנו נהנה מכל מילה ומילה ומותירה את הקוראים המומים מכמות המידע ועומק הדמויות שיוצר בליל מגוון להפליא של דעות, פערי מנטליות, מנהגים, מסורות, פתגמים, סגנונות דיבור עשיר להפליא וכיאה למדינה שעשירה בגוונים אתנים שונים של כל העולים היהודים מקצוות תבל השונים יחד עם הישראלים הותיקים, האשכנזים, הספרדים, והערבים מתערבבים להם כל כך הרבה מסורות ויוצרים בלידה קשה את מה שאנחנו מכירים היום המנטליות הישראלית המודרנית (אין ספק שהמילה "לידה" מציינת תהליך סופי, ואי אפשר להתייחס לתהליך התהוות החברה הישראלית כתהליך סופי. כי הוא הולך ומשתנה עם הזמן, אך בשבילנו בנקודת הזמן הזאת הוא סופי מבחינתנו).

הספר אכן ארוך מעל 650 עמ' אבל הוא לא מעייף או מלאה ורק גורם להנאה בכל רגע נתון של קריאה.
באמת יצירת מופת איכותית של הסופר
ספר חובה בכל בית ישראלי!,
והלוואי שבכל בית

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Goerge