****





השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי.

אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן ה

מהו ספר מתח טוב?
נראה לי שצריך לקרוא כמות נכבדת של ספרי מתח כדי לענות על זה.
הייתה לי תקופה שקראתי מלא ספרי מתח (וכשאני אומר תקופה אני מתכוון בגיל 14), בלעתי אותם ממש. זה היה בדיוק בזמן נטישת מדף הנוער על כל ספריו המעיקים שחוזרים על עצמם, אבל עדיין לפני קריאת דברים "כבדים" יותר. הספרנית הייתה מצקצקת בלשון ומגלגלת עיניים כשהייתי מגיע לדלפק עם ערימה של ארבעה ספרי מתח, כאילו ניסתה לסמן לי "למה אתה

אני לא טוב בכתיבת ביקורות. אני גם לא מתיימר להיות אחד שטוב בזה. אבל הספר נעלמת מאת <mark>גיליאן פלין</mark> הוא הרבה יותר מסתם "ספר טוב" או "ספר מעולה" יש בו הרבה מעבר לזה ואם הייתי אחד שטוב בכתיבת ביקורות הייתי אומר לכם כל מיני דברים שבן אדם שטוב בכתיבת ביקורות אומר.
בסה"כ לקורא הממוצע הזה הזה פצצה. הוא זורם, הוא כתוב בכתיבה מאוד טובה ומעשירה. מאמצע הספר עד כמה שהקלישאה הזאת לעוסה אבל "אי אפשר להניח את הספר

קריאת הספר הזאת טלטלה אותי. הוא עוסק בנושאים לא קלים בכלל. רצח של ילדות קטנות, מוות במשפחה, הפרעות נפשיות ומשפחה בהפרעה.

קמיל פריקר עיתונאית שעובדת ב״דיילי פוסט שיקגו״ חוזרת לעיירת ילדותה ווינד גאפ. עיירה במיזורי, די שקטה בדרך כלל שפקדה אותה מקרה רצח של ילדה צעירה, אן נאש. הגופה נמצאה חסרת שיינים לאחר שעקרו אותן, חנוקה בחבל כביסה וזרוקה על גדת נחל של מים רדודים. ואם זה לא מספיק עוד ילדה נעדרה

<mark>גיליאן פלין</mark> כמו <mark>גיליאן פלין</mark> - כתיבה מרתקת, שמושכת אותך ותופסת אותך בקרביים. וגם חולנית. ממש חולנית.
לדעתי, נעלמת היה טוב יותר שלה, אבל נהנתי מהספר הזה לא פחות.
מרגיש שלאורך הספר לאט לאט הגיבורה מורידה את שכבות הבצל מעליה, מקבלת יותר בהשלמה את מה שקרה לה ולמשפחתה ונלחמת למען הצדק שלה, שעד עכשיו העדיפה לעצום עיניים ולא להתייחס לסתירות כאלה או אחרות שחוותה או הרגישה לאורך חייה לגבי החוויות של ילדות

ההתחלה של הספר התחילה טובה, ילדה נעדרת בעיירה נידחת סמוך למיזורי שבאה"ב וקמיל פריקר, כתבת משיקגו שנולדה וגדלה באותה עיירה, נשלחת לסקר את הכתבה. זמן קצר לאחר שהותה אצל אמא שלה אותה ילדה נעדרת, נטלי קין שמה - נרצחת. המשטרה המקומית חושדת כי הרצח הזה ורצח נוסף שאירע לילדה בשם אן נאש לפניי כתשעה חודשים הם רציחות של אותו רוצח, רוצח סדרתי שעוקר לילדות קטנות את השיניים.
ברוב הבולט של ספרי המתח אתה לומד ש

חולני, מגעיל, דוחה, שמנוני, מסריח, מצחין, גועלי, דביק, מופרז, שקרני, לא אמין, מופרך, מוגזם, צעקני, יללני, מופרע, בקיצור, ספר מזוויע.
למה קניתי?
ברור, אחרי מקומות אפלים הנפלא ונעלמת המצויין, חשבתי שג'יליאן <mark>פלין</mark> הפציעה כבר בספרה הראשון עם יצירה בשלה ומהוגנת.
אבל לא.
נראה לי שגברת <mark>פלין</mark> הקיאה את כל הגועל נפש בספר הביכורים הזה כדי שתוכל לכתוב ספרים נקיים יותר בהמשך.
את 30 העמודים האחרונים, שגרמו ל

ספרי מתח. עד לפני שנה לא התחברתי אליהם, לא ניסיתי את הז'אנר הזה בכלל, ז'אנר שבכיכול מיועד ל"מבוגרים". למרות זאת, התאהבתי בהם כשקראתי ספר מתח בפעם הראשונה, "Inferno" של דן בראון (אולי אני אעשה סיקור על הספר הזה. יום אחד).מקומות אפלים של <mark>גיליאן פלין</mark> היה ספר המתח השני שקראתי מחוץ לסדרה של דן בראון, ואני חייבת להודות שהתאכזבתי קשות. לא היו ציפיות גבוהות גם לפני כן,כי לא קראתי את התקציר של הספר, אבל הש

בגן של הקטנה שלי יש אמא שתמיד לובשת חולצות ארוכות שרוולים. זה לא נראה לי משהו עם חשיבות מיוחדת, תארתי לעצמי שזו מן הצהרה אפנתית. אבל לפני שבוע יצא לי להחליף איתה כמה מילים אחרי הגן. היה אחר צהריים חם, בנותינו השתובבו בשמלות אווריריות של קיץ, ואני הרגשתי שאני מתבשלת עד לנקודת רתיחה. פטפטנו על שום דבר, שיחה סתמית ושטחית שאני לא מצליחה לשחזר. הבטתי בשרוולים הארוכים ולא הבנתי איך מישהו מוכן להיות סתם