ביקורת ספרותית על מבוך הרוחות - חלק שני - בית הקברות לספרים נשכחים #4 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר מעולה

---

מבוך הרוחות ספר עב כרס של 840 עמודים שחותם את סדרת הספרים של ״בית קברות לספרים נשכחים״.
הספר חולק בתרגום לעברית לשני ספרים ואם החטא לא מספיק גדול, החלק השני יצא כחצי שנה לאחר החלק הראשון. לחלק יצירה אחת לשני חלקים ולהוציא אותם בהפרשים של חצי שנה זה פשע מבחינתי.
למזלי קראתי אותם ברצף כספר אחד.
בספר הזה אחנו מתגלים לדמות חדשה בשם אליסיה גריס שנולדה בצל המלחמה ואיתה מטענים רבים, וגם צלקות. אני התאהבתי באליסיה, למרות הקור שלה והרשעות. אולי מפני שאני גבר. אבל זאת אחת הדמויות הכי יפות שקראתי. מין שילוב של שטן ומלאך. רוב הספר מתמקד בה ובמשימתה, בעברה ולמה שהפכה. רוב הדמויות חוזרות ואנחנו מגלים עוד פרטים עליהם כך שכל הקצוות הפתוחים נסגרים ואנחנו מקבלים סיום הדוק לסאגה שהתחילה ב״צלה של הרוח״.
ברצלונה חוזרת בשיא תפארתה ומיסתורייה. קרלוס עשה עבודה מעולה (כנ״ל למתרגמת) הכתיבה שלו נכנסת ללב, הסבל של אליסיה אני מרגיש אותו תוך כדי הקריאה. החיבור שלי כקורא לדמות בצורה כזאת טוטאלית, כמעט ולא קרה לי. בשביל ספרים כאלה אני שמח שחזרתי לקרוא אחרי שנים שלא קראתי. תחושה שאי אפשר להסביר ואני מוריד את הכובע בפני סאפון. יש לציין שבספר הזה שום דבר לא בטוח, אף דמות לא חסינה ממוות וקרלוס עשה את זה בצורה יפה כך שלא נדע איך התעלומה תגמר.
בדיעבד אחרי שקראתי את כל ארבעת הספרים הכי נהנתי מהספר השני ״משחקו של המלאך״. אבל מבוך הרוחות לא נופל ממנו בהרבה.
ממליץ לכולם לקרוא את סדרת הספרים הזאת, אין ז׳אנר שיגדיר אותה וזה הקסם של הספרים האלו ״בית קברות לספרים נשכחים״.

» ביקורות נוספות של באבי
» ביקורות נוספות על מבוך הרוחות - חלק שני - בית הקברות לספרים נשכחים #4