קרלוס רואיס סאפון (Carlos Ruiz Zafon) נולד ב- 1964 בברצלונה וכיום מתגורר בלוס אנג'לס. כתב שישה ספרים עד כה, נסיך הערפל (1993), ספר שאפשר להגדירו כספר פנטזיה, זכה בפרסים ספרותיים בספרד. צלה של הרוח היה כשנה ברשימת רבי המכר בספרד. קרבת בית הוריו לקטדרלה Sagrada Familia ולימודיו בבית הספר Gothic Jesuit השאירו בו חותם וכבר בגיל 10 הוא כתב סיפורים גותיים. למחיתו עסק בפרסום, אך נטש לטובת כתיבה ב"משרה מלאה". "עולם הסיפור באשר הוא, מופלאות השפה, יכולתה לתאר כל דבר שניתן לחשוב עליו, כל רעיון, ייקום אין סופי. זה מה משך אותי להיות סופר. הייתי רוצה להציל את כל הספרים, אלה שנשכחו אלה שנשרפו ואלא שנאסרו. כמו שאומר האב ברומן לכל ספר יש נשמה." אמר קרלוס רואיס סאפון. ברצלונה (עיר הולדתו, והעיר בה מתרחש צלה של הרוח) היא, לפי קרלוס רואיס סאפון, עיר שהכל בה מיוחד. ברומן היא הופכת לדמות כמו לונדון של דיקנס, ופריס של הוגו ובלזאק. הוא מקווה שהקריאה תשאיר בקוראים זיכרון של ברצלונה. אכן השוו אותו לדיקנס, הוגו ואומברטו אקו, ואף לפדרו אלמודובר, במיניות הבוטה ובחטאי ההורים הרובצים על ילדיהם. לדידו הוא הושפע מיוצרים רבים וסוגי כתיבה שונים: מהספרות הויקטוריאנית, ספרות פסאודו-הסטורית (כמו שם הורד), ועד שיטות קולנועיות. מטרתו לשלב את כל הג'אנרים הללו, להפוך את הקורא למעורב, פעיל, ליצור חווית קריאה משמעותית: "ככל שארגז הכלים של היוצר גדול ומשוכלל יותר כך הסיפור ואופן הגשתו לקורא טובים יותר". הוא לא מאמין באל טבעי, שקיים בספריו, אבל לדעתו האל הטבעי הוא כלי ספרותי מצויין להעשרת העלילה הסמלים והדמויות. המציאות, בסופו של דבר, נוצרת בתוכנו. צלה של הרוח הוא שיר הלל לספרים ולקריאה. האב בספר אומר שקריאה היא טקס גווע, ספרים הם מראה, וקריאה היא פועלה שמשלבת וממלאת את הלב ואת מחשבה. קרלוס רואיס ספון מסכים, אך טוען שגורל הקריאה מול כניעה למדיה חזקה אך שטוחה כמו טלוויזה תלויים בנו. "זהו ספר לאוהבי קריאה ואוהבי ספרים, אף אחד לא יוכל לייצור סרט שיהיה טוב יותר מהסרט שהקורא יתחיל לראות למקרא השורות הראשונות של הספר. " צלה של הרוח, זכה בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בשפה הספרדית, Planeta, לשנת 2005. מאז הוא הפך לרב-מכר עולמי ועד כה תורגם לשלושים שפות.

קרלוס רואיס סאפון (Carlos Ruiz Zafon) נולד ב- 1964 בברצלונה וכיום מתגורר בלוס אנג'לס. כתב שישה ספרים עד כה, נסיך הערפל (1993), ספר שאפשר להגדירו כספר פנטזיה, זכה בפרסים ספרותיים בספרד. צלה של הרוח היה כשנה ברשימת רבי המכר בספרד. קרבת בית הוריו לקטדרלה Sagrada Familia ולימודיו בבית הספר Gothic Jesuit השאירו בו חותם וכבר בגיל 10 הוא כתב סיפורים גותיים. למחיתו עסק בפרסום, אך נטש לטובת כתיבה ב"משרה מלאה". "עולם הסיפור באשר הוא, מופלאות השפה, יכולתה לתאר כל דבר שניתן לחשוב עליו, כל רעיון, ייקום אין סופי. זה מה משך אותי להיות סופר. הייתי רוצה להציל את כל הספרים, אלה שנשכחו אלה שנשרפו ואלא שנאסרו. כמו שאומר האב ברומן לכל ספר יש נשמה." אמר קרלוס רואיס סאפון. ברצלונה (עיר הולדתו, והעיר בה מתרחש צלה של הרוח) היא, לפי קרלוס רואיס סאפון, עיר שהכל בה מיוחד. ברומן היא הופכת לדמות כמו לונדון של דיקנס, ופריס של הוגו ובלזאק. הוא מקווה שהקריאה תשאיר בקוראים זיכרון של ברצלונה. אכן השוו אותו לדיקנס, הוגו ואומברטו אקו, ואף לפדרו אלמודובר, במיניות הבוטה ובחטאי ההורים הרובצים על ילדיהם. לדידו הוא הושפע מיוצרים רבים וסוגי כתיבה שונים: מהספרות הויקטוריאנית, ספרות פסאודו-הסטורית (כמו שם הורד), ועד שיטות קולנועיות. מטרתו לשלב את כל הג'אנרים הללו, להפוך את הקורא למעורב, פעיל, ליצור חווית קריאה משמעותית: "ככל שארגז הכלים של היוצר גדול ומשוכלל יותר כך הסיפור ואופן הגשתו לקורא טובים יותר". הוא לא מאמין באל טבעי, שקיים בספריו, אבל לדעתו האל הטבעי הוא כלי ספרותי מצויין להעשרת העלילה הסמלים והדמויות. המציאות, בסופו של דבר, נוצרת בתוכנו. צלה של הרוח הוא שיר הלל לספרים ולקריאה. האב בספר אומר שקריאה היא טקס גווע, ספרים הם מראה, וקריאה היא פועלה שמשלבת וממלאת את הלב ואת מחשבה. קרלוס רואיס ספון מסכים, אך טוען שגורל הקריאה מול כניעה למדיה חזקה אך שטוחה כמו טלוויזה תלויים בנו. "זהו ספר לאוהבי קריאה ואוהבי ספרים, אף אחד לא יוכל לייצור סרט שיהיה טוב יותר מהסרט שהקורא יתחיל לראות למקרא השורות הראשונות של הספר. " צלה של הרוח, זכה בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בשפה הספרדית, Planeta, לשנת 2005. מאז הוא הפך לרב-מכר עולמי ועד כה תורגם לשלושים שפות.