“הקדמה ראשונה: בחזור מארצות הברית, היה אמור להיות לנו קונקשן של חמש שעות בבוסטון. איך מבלים חמש שעות עם שלושה ילדים עייפים שישנו רק שלוש שעות בלילה ואולי עוד שעה וחצי בטיסה? התלבטנו אם שווה לנסות להספיק משהו בבוסטון או שנהיה עייפים מדי, אולי נלך לנמל, הציע בעלי, אני חשבתי שאולי עדיף למצוא איזו פינה לקרוס בה ולהעביר את הזמן איכשהו. אבל אחרי שהתיישבנו במטוס, הודיעו פתאום על תקלה, הציעו לנו להישאר”

“לפני כחמש וחצי שנים עברנו דירה מהיישוב שבנינו בו בית וגרנו בו למעלה מעשרים שנה אל דירה אחרת ביישוב אחר שבו לא הכרנו אף אחד, לפחות לא באופן ישיר. בשבת הראשונה הלכתי לבית הכנסת ובסיום התפילה אחת המתפללות עשתה איתי היכרות. אמרתי איך קוראים לי והיא אמרה "השם שלך נורא מוכר לי", אבל היא לא היתה מוכרת לי בכלל. המשכנו לדבר ולחשוב מאיפה מכירות, ופתאום היא אמרה "אני יודעת! מהמיילים". מה שקרה זה שבמסגרת העבו”

“שדות תעופה זה דבר מורכב. אתה אמור לבלות בהם כמה שעות ומקווה שלא תשעמם יותר מדי. יש שדות תעופה כמו בטנזניה ששם שוקלים את המזוודות עם משקל ידני כמו פעם ואחרי השקילה היא עולה לעגלה כי אין מסוע (המטוס גם מחכה לך מיד מחוץ לדלת). באתיופיה יש כיסאות לשינה אבל המקום עצמו נראה כל כך מוזנח ומלוכלך שרק בא לך לברוח כבר משם. אפילו ברגל ויש את שדות התעופה שכיף להיות בהם ואין בעיה להעביר שם כמה שעות. אחד כזה”

“ספרי מתח שמתהדרים בתואר "ספרי מתח פסיכולוגיים", כפי שלעתים קרובות נכתב בגב הספרים, עושים לי פריחה, ולא מהסוג של פרחים מלבלבים. ובאמת, איך נעניק לספר קצת עומק, חשיבה ותובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות? מה הבעיה? נכנה את הספר "מותחן פסיכולוגי", ונוסיף איזה סופרלטיב חביב. מותחן פסיכולוגי מרתק, למשל. והנה יש לנו ספר מתח מעמיק שמיטיב להתבונן בנפש האדם. קל ופשוט. גם בגב הספר הזה נכתב "מותחן פסיכולו”

“הקדמה ראשונה: בחזור מארצות הברית, היה אמור להיות לנו קונקשן של חמש שעות בבוסטון. איך מבלים חמש שעות עם שלושה ילדים עייפים שישנו רק שלוש שעות בלילה ואולי עוד שעה וחצי בטיסה? התלבטנו אם שווה לנסות להספיק משהו בבוסטון או שנהיה עייפים מדי, אולי נלך לנמל, הציע בעלי, אני חשבתי שאולי עדיף למצוא איזו פינה לקרוס בה ולהעביר את הזמן איכשהו. אבל אחרי שהתיישבנו במטוס, הודיעו פתאום על תקלה, הציעו לנו להישאר”

“לפני כחמש וחצי שנים עברנו דירה מהיישוב שבנינו בו בית וגרנו בו למעלה מעשרים שנה אל דירה אחרת ביישוב אחר שבו לא הכרנו אף אחד, לפחות לא באופן ישיר. בשבת הראשונה הלכתי לבית הכנסת ובסיום התפילה אחת המתפללות עשתה איתי היכרות. אמרתי איך קוראים לי והיא אמרה "השם שלך נורא מוכר לי", אבל היא לא היתה מוכרת לי בכלל. המשכנו לדבר ולחשוב מאיפה מכירות, ופתאום היא אמרה "אני יודעת! מהמיילים". מה שקרה זה שבמסגרת העבו”

“שדות תעופה זה דבר מורכב. אתה אמור לבלות בהם כמה שעות ומקווה שלא תשעמם יותר מדי. יש שדות תעופה כמו בטנזניה ששם שוקלים את המזוודות עם משקל ידני כמו פעם ואחרי השקילה היא עולה לעגלה כי אין מסוע (המטוס גם מחכה לך מיד מחוץ לדלת). באתיופיה יש כיסאות לשינה אבל המקום עצמו נראה כל כך מוזנח ומלוכלך שרק בא לך לברוח כבר משם. אפילו ברגל ויש את שדות התעופה שכיף להיות בהם ואין בעיה להעביר שם כמה שעות. אחד כזה”

“ספרי מתח שמתהדרים בתואר "ספרי מתח פסיכולוגיים", כפי שלעתים קרובות נכתב בגב הספרים, עושים לי פריחה, ולא מהסוג של פרחים מלבלבים. ובאמת, איך נעניק לספר קצת עומק, חשיבה ותובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות? מה הבעיה? נכנה את הספר "מותחן פסיכולוגי", ונוסיף איזה סופרלטיב חביב. מותחן פסיכולוגי מרתק, למשל. והנה יש לנו ספר מתח מעמיק שמיטיב להתבונן בנפש האדם. קל ופשוט. גם בגב הספר הזה נכתב "מותחן פסיכולו”