למרות שאני בגיל המתאים אני לא גדלתי על סדרת הספרים של הארי פוטר, העדפתי לראות את הסרטים שליוו אותי עשור מגיל 8 עד הגיוס. הסרטים כמובן לא היו מובנים כי אף סרט לא היה דומה לספר ורק אירוע רדף אירוע בשביל לכסות ספר עב כרס בשעתיים וחצי.

לפני חודשיים היה אירוע בישראל, 20 שנה ליציאתו של הארי פוטר בעברית, זה היה טירוף. גם אחרי 12 שנה שנגמר הספר האחרון (אני לא מחשיב את המחזה המקולל) עדיין יש מעריצים לספר וקוראים חדשים, או אנשים שאף פעם לא הפסיקו לקרוא.
אז כיום שאני בן 26 אמרתי לעצמי שאני חייב להבין על מה המאומה.

קניתי את המארז של השבעה ספרים בכריכה החדשה והתחלתי לקרוא. למי שלא יודע הסיפור מסגרת הוא; על ילד בן 11 שגר עם הדודים הרשעים שלו אחרי שההורים שלו מתו ומגלה שהוא קוסם, ההורים שלו לא מתו בתאונת דרכים כפי שסיפרו לו דודיו אלה על ידי הלורד וולדמורט איש האופל שנטע בו צלקת על המצח בצורת ברק אחרי שניסה להרוג גם אותו ולא הצליח.

הארי פוטר אינם ספרי נוער/ילדים רגיל, זאת סדרה מתבגרת. ככל שהספרים מתקדמים גם הרמה והמורכבות שלהם גדלה.
העומק של הדמויות גדל, העומק של עולם הקסמים, וכבר אין טובים ורעים/שחור או לבן, יש גם אפור ובגלל זה גם נקשרתי כל כך לדמויות.
בנוסף לזה כמה שהסיפור בדיוני הוא מרגיש לקורא מציאותי כאילו באמת יש עולם קוסמים מתחת לאף שלנו המוגלגים (נטולי קסם) תוסיפו לזה דמויות שמתבגרות מספר לספר כאילו אתם גודלים איתן ותקבלו ספר אמין שיכול להיכנס לא רק ללב הילדים אלה גם ללב המבוגרים, בגלל זה הארי פוטר הצליח כל כך.

כמובן שרולינג מכניסה לסיפור שלה געזנות, אלימות, פשע, נאמנות וחברות; עולם הקסמים לא חף מהדברים האלו. רק חבל שהספר א-מיני בעליל, חוץ מכמה רמיזות קטנות היא השמיטה כל מיניות שיכולה להיות וזה טיפה מוריד מהאמינות של הסיפור כי בכל זאת הם נערים מתבגרים בגיל 17-16.. אבל אפשר לסלוח לה על זה.
לקח לי לקרוא בחודש וחצי את כל השבעה כרכים ברצף, פשוט לא יכולתי להפסיק בכל זמן פנוי שלי רק קראתי וקראתי כאילו אני איזה מתבגר בן 16. וזאת עוד הוכחה למה הסדרה הזאת כל כך טובה.

אני ממליץ בחום גם לנערים וגם למבוגרים שעוד לא קראו אף ספר של הארי פוטר (אם קיים דבר זה) להתחיל לקרוא. ובמיוחד למבוגרים, גם אלו שלא חובבים פנטזיה כי זה מעבר למה שאתם חושבים.

קריאת הספר הזאת טלטלה אותי. הוא עוסק בנושאים לא קלים בכלל. רצח של ילדות קטנות, מוות במשפחה, הפרעות נפשיות ומשפחה בהפרעה.

קמיל פריקר עיתונאית שעובדת ב״דיילי פוסט שיקגו״ חוזרת לעיירת ילדותה ווינד גאפ. עיירה במיזורי, די שקטה בדרך כלל שפקדה אותה מקרה רצח של ילדה צעירה, אן נאש. הגופה נמצאה חסרת שיינים לאחר שעקרו אותן, חנוקה בחבל כביסה וזרוקה על גדת נחל של מים רדודים. ואם זה לא מספיק עוד ילדה נעדרה עכשיו, נטלי קין. קמיל חוזרת לעיירה שגדלה בשביל לכתוב כתבה על האירועים שמתרחשים בה.

הגופה של נטלי נמצאת יומיים אחרי החיפושים, בסמטה בעיירה בין שני חנויות. עקורת שיניים וחנוקה, סיבת המוות חנק. פריקר מתחילה לחקור את הנושא מאחורי הרציחות. תוך כדי היא נפגשת עם אנשים מילדותה והעבר חוזר אליה, הבית שגדלה בו, אמה הקשה והנורא מכול, אחותה הקטנה שמתה מתחלואה מגיל קטן.

קמיל לא יציבה נפשית, צריכה להתמודד עם כל השדים מהעבר ועם עבודתה העתונאית על רציחות מזעזעות. יש לה אחות חורגת חדשה שלא פגשה מעולם בשם אמה, היא בת 13. אבא חורג שלא התעניין בה אף פעם. ואמא שאף פעם לא אהבה אותה באמת.

חפצים חדים הינו ספר שלופת אותך ולא עוזב עד שתסיים אותו ותגלה מי הרוצח. יש שיאמרו שזה ספר חולני, אני מסכים. הכתיבה שלו מהפנטת וגרמה לי לצחוק כמה פעמים. זה הספר השני של גיליאן פלין שאני קורא לאחר ״נעלמת״. זהו הספר הביכורים שלה והרבה יותר נהנתי ממנו מ״נעלמת״, אני ממליץ עליו בחום.

הספר הזה הוא לא בז׳אנר שלי. קניתי אותו בשבוע הספר הקודם ב-35 שקלים. הסדרה אז רק יצאה וקיבלה שבחים ואף זכתה בקאן. מה יש לי להפסיד? קניתי אותו.
יש לציין שהתחלתי אותו בתקופת מבחנים, ובין לבין קראתי אותו. כמו אוויר לנשימה מהטירוף הזה.
הסיפור מספר על תולדות חייהם של אריק, ציון, גדעון, בני וציון חבורת ילדים משיכון פועלים בחיפה הסיפור נפרש על 28 שנים של מלחמות ישראל, פיגועי הטרור, זכיות באירויזיון, בחירות וכל ההוויה הישראלית ציונית.
אריק מספר את הסיפור מגוף ראשון, בזכותו גיליתי הרבה על ההיסטורייה שלנו. על התרבות שהייתה בשנות ה-70 וה-80.
על פצעי המלחמה של יום הכיפורים ושלום הגליל. איך מילדים תמימים שחיים בשיכון הפכו ללוחמים שסיכנו את חייהם וצולקו נפשית.
שלל הסיפורים שנשזרים בספר הזה משעשעים, מרגשים. הרבה פעמים הספר גרם לי לצחוק, במיוחד על הדמויות העיראקיות שם, שמספרות איך עלו מבגדד לארץ ישראל עם העצמות של הצדיקים שקברם לא ישאר בארץ זרה.
הכתיבה של הספר הפנטה אותי, בזכות הכתיבה הזאת סיימתי את הספר. כי אין לו עלילה אחידה. אין בו מתח אבל הוא מסופר טוב והדמויות שם משעשעות ונוגעות ללב.
נקשרתי לאריק מאוד. הפוסט טראומה שלו ושל חבריו מנקודת מבטו היו החלק המעניין בסיפור, איך לוחמים חוזרים מהתופת או שבעצם הם לא חוזרים. זאת הייתה תקופה שאין בה מודעות לפוסט טראומה כמו היום ולא הבינו את ההשלכות של המלחמה.
בשבילה גיבורים עפים הוא סיפור על התבגרות, על לוחמים מצולקים נפשית, על ההיסטורייה של מדינת ישראל, על אהבה טראגית עד שטלפון אחד מצלצל ומשנה הכול. חמישה חברים שגדלו יחד עוזבים הכול בשביל להציל את הנסיכה. מושא אהבתו של אריק כל ימי חייו.
הסדרה ״בשבילה גיבורים עפים״ לקחה השראה מהחלק האחרון של הספר, אם יעשו סדרה על כל אורך הספר זאת תהיה הפקה הוליוודית עתירת תקציב זה בטוח.
לקח לי לקרוא את הספר שלושה שבועות וצלחתי אותו עם תקופת המבחנים. והוא כמובן עזר לי לעבור אותה בשלום.
מומלץ בחום.

טרילוגיית משחקי הרעב. הביקורת הזאת מסכמת את שלושת הספרים.
קטניס אוורדין נערה בת שש-עשרה שחיה בעולם דיסטופי שקיים מ-12 מחוזות והקפיטול ששולט בהם. משחקי הרעב נוצרו על ידי הקפיטול בשביל לזרוע פחד במחוזות, שלא יחזרו ל״ימים החשוכים״ בהם המחוזות מרדו בקפיטול ובשביל להזכיר להם את זה נוצרו משחקי הרעב. קטניס מתנדבת למשחקי הרעב אחרי שאחותה פרים נבחרת בטקס האסיף, כדי להציל את חייה.
משחקי הרעב זה משחק שמורכב משני מיועדים מכל מחוז שישתתפו במשחק, סה״כ 24 מיועדים בזירה שרק אחד נשאר בחיים. המיועדים אמורים להרוג אחד את השני עד שהאחרון נשאר חי ויוצא המנצח של המשחקים. כל המשחק נועד לשמש ככלי בידור לקפיטול על ידי אכזריות הממשל.
הספר כתוב בגוף ראשון של קטניס. יש לציין שיש בו טיפה קיטשיות כי בכל זאת זה ספר לנוער. נוער בוגר אבל בכל זאת זה נוער. הספר הראשון נתן לנו להכיר את העולם של משחקי הרעב, מדינת פאנם.
הספר השני לפי דעתי היה הכי טוב מכל הטרילוגייה והספר השלישי נמרח טיפה אבל הסיום שלו פיצה על זה.
הספר מקוטלג כספר נוער אבל הוא מדבר על נושאים מאוד לא ילודותיים ולפעמים אני שוכח שהוא אכן כזה. זה לא הטרילוגייה או הסדרה הכי אדוקה שקראתי אבל מומלצת לקריאה מאוד.

מבוך הרוחות ספר עב כרס של 840 עמודים שחותם את סדרת הספרים של ״בית קברות לספרים נשכחים״.
הספר חולק בתרגום לעברית לשני ספרים ואם החטא לא מספיק גדול, החלק השני יצא כחצי שנה לאחר החלק הראשון. לחלק יצירה אחת לשני חלקים ולהוציא אותם בהפרשים של חצי שנה זה פשע מבחינתי.
למזלי קראתי אותם ברצף כספר אחד.
בספר הזה אחנו מתגלים לדמות חדשה בשם אליסיה גריס שנולדה בצל המלחמה ואיתה מטענים רבים, וגם צלקות. אני התאהבתי באליסיה, למרות הקור שלה והרשעות. אולי מפני שאני גבר. אבל זאת אחת הדמויות הכי יפות שקראתי. מין שילוב של שטן ומלאך. רוב הספר מתמקד בה ובמשימתה, בעברה ולמה שהפכה. רוב הדמויות חוזרות ואנחנו מגלים עוד פרטים עליהם כך שכל הקצוות הפתוחים נסגרים ואנחנו מקבלים סיום הדוק לסאגה שהתחילה ב״צלה של הרוח״.
ברצלונה חוזרת בשיא תפארתה ומיסתורייה. קרלוס עשה עבודה מעולה (כנ״ל למתרגמת) הכתיבה שלו נכנסת ללב, הסבל של אליסיה אני מרגיש אותו תוך כדי הקריאה. החיבור שלי כקורא לדמות בצורה כזאת טוטאלית, כמעט ולא קרה לי. בשביל ספרים כאלה אני שמח שחזרתי לקרוא אחרי שנים שלא קראתי. תחושה שאי אפשר להסביר ואני מוריד את הכובע בפני סאפון. יש לציין שבספר הזה שום דבר לא בטוח, אף דמות לא חסינה ממוות וקרלוס עשה את זה בצורה יפה כך שלא נדע איך התעלומה תגמר.
בדיעבד אחרי שקראתי את כל ארבעת הספרים הכי נהנתי מהספר השני ״משחקו של המלאך״. אבל מבוך הרוחות לא נופל ממנו בהרבה.
ממליץ לכולם לקרוא את סדרת הספרים הזאת, אין ז׳אנר שיגדיר אותה וזה הקסם של הספרים האלו ״בית קברות לספרים נשכחים״.

הנערה שבעטה בקן הצרעות. זהו סוף הטרילוגייה של סטיג לרסון הגיעה לסיומה.
****ספוילרים לחלקים הראשונים בטרילוגייה****
הספר מגולל בהמשך ישיר את הסוף של החלק השני; ליסבת סלאנדר ירויה בראשה, כתפה ובירך נלחמת על חייה בבית החולים.
שני חדרים לידה במחלקה בבית החולים, אביה אלכס סלאצ׳קו זה שגרם לפציעתה האנושה. פצוע עם גרזן בראשו וברגלו, ליסבת לא נשארה חייבת. אחרי שהזעיק את כוחות ההצלה מיכאל יעשה הכול בשביל לטהר את שמה של ליסבת ולחשוף את כל קורי השחיתות סביב עברה הטראגי.
הסיפור חושף את הכת מאחורי השחיתות בשלטון שעשה הכול בשביל להגן על עריק רוסי. אין חוקים ואין אלוהים בסיפור הזה.
הסיפור הפעם פחות מתמקד בליסבת עצמה, שכן רוב הספר היא מאושפזת בבית החולים מנותקת מהעולם. הספר יותר מתמקד בהשתלשלות האירועים בעברה ובאנשים הבוחשים בה, שיעשו הכול כדי שהסיפור על העריק הרוסי לא יצא החוצה.
תוך כדי הסיפור נפרשים לפנינו כל הקצוות שהיו פתוחים מהחלק השני וממשיך את הסיפור. הדילמה של אריקה העורכת הראשית של מילניום לגבי ההצעה לעבור לעיתון המתחרה, התחקיר של מיכאל מקבל תפנית לאחר שמתגלה הרוצח של סוונסון וברגמן. כרגיל מיכאל משכיב כל בחורה בספר, דמות מעוררת קנאה. כל המושכים בחוטים בדרג המדיני מתגלים לנו ומיכאל יעשה הכול בשביל לחשוף אותם אחד אחד.
הספר הזה סוגר את מה שהתחלנו בנערה עם קעקוע דרקון. אחרי 1600 עמודים אני יכול להגיד שאני אוהב מאוד את ליסבת סלאנדר.
הספר הזה היה טוב, לפעמים טיפה נמרח עם אובר פרטים, פחות נהנתי מימנו מהחלק השני אבל הרבה יותר מהראשון, זה בטוח.
זהו הספר השלישי מתוך חמישה ספרים בסדרת מילניום. הספר הרביעי והחמישי לא נכתבו על ידי סטיג לרסון, אני כן מתכוון לקרוא אותם, אז מבחינתי הסיפור עדיין לא נסגר :)
ממומץ מאוד!

אנה פוקס המתגוררת בניו-יורק, אגרובפובית שאוהבת להציץ לשכנים ולצלם אותם מדי פעם. היא אוהבת לערבב תרופות.
ובמיוחד אוהבת לשתות אותם עם יין מרלו. יש לה בית עצום של 4 קומות. בתור הקורא אתה מכיר את הבית שלה לפרטי פרטים. כל קומה מהמסד עד הטפחות.
כאשר הראסלים עוברים לגור בבית מעבר לפארק, בחזית של הבית שלה. היא חוקרת עליהם, כמו על רוב השכנים שלה.
משפחת ראסל הם שלושה נפשות אלייסטר האבא, ג׳יין ראסל האמא וא׳יתן המתבגר הצעיר בן ה17.
אנה פוקס היא פיסכולגית ילדים נשואה לאד, ולהם ילדה אוליבה בת חמש. לאחר מקרה טראומתי, אנה נכנסה לטראומה וחיה לבד ללא בעלה והילדה שלה שאיתם היא נשארת בקשר טלפוני.
אנה וא׳יתן מתיידדים שא׳יתן בא לבקר את אנה עם נר רחני כשי לשכנים החדשים שלהם, בשליחות אמו ג׳יין.
אנה זוכה לביקור מג׳יין שגם הן מתיידות ואנה מכניסה את ג׳יין לעולמה האגרופובי. אנה מגלה שג׳יין חייה בפחד מבעלה אלייסטר הרכושני והקנאי.
עם ניתוח השיחות של אי׳תן וג׳יין אנה חושבת שאלייסטר שולט בהם והם חיים בפחד מימנו.
יום אחד אנה צופה בחלון כחלק מההרגל שלה להציץ למשפחת ראסל שמעניינת אותה יתר על המידה. היא צופה בפשע שמתבצע במשפחה שהופך את כל מה שחשבה עד כה.
הספר הזה מגוף ראשון על ידי אנה. בזמנה הפנוי היא אוהב לשחק שח וירטואלי ולייעץ לאנשים אגרופובים כמוה ברשת.
אבל הדבר האהוב עליה הוא לראות סרטים פילאם נואר בשחור לבן. כל תחביביה מלווים ביין מרלו, שהיא קונה בסיטונאות. וכוסות ובקבוקים ריקים מקשטים את הבית לכל קומתיו.
יש כמה טוויסטים שהצליחו להפתיע אותי ואף טילטלו אותי. אנה היא סוג של דמות טראגית לא קובנציונלית.
היא הצליחה להכנס לי עמוק ללב, ואכן הייתי רוצה לשבת איתה על כוס -או בקבוק- יין. :)
זה ספר מתח אימה פסיכולוגי אמיתי ולא אחד שמתיימר להיות. היו רגעים שמאוד צימררו אותי.
מומלץ מאוד.

הנערה ששיחקה באש, החלק השני בטרילוגייה של סטיג לרסון או לחלופין השני מתוך החמישה של מילניום.
ללא ספק הספר התעלה בכל המובנים על הספר הראשון בסדרה, נערה עם קעקוע דרקון.
והסיבה היא מפני שרוב הספר התמקד בליסבת סלאנדר. הדמות הכי מסקרנת ומעניינת מהספר הראשון.
אחחח ליסבת, ליסבת, כמה התאהבתי בך בקריאת הספר הזה..
גילוי נאות חשוב מאוד, התקציר של הספר טומן ספויילרים נוראים, משמעותיים לאמצע הספר.
הספר ממשיך מאיפה שהחלק הראשון הסתיים. אנחנו מגלים צדדים חדשים בדמותה של ליסבת סלאנדר, על עברה האפל ואיך נהפכה לדמות הזאת השנויה במחלוקת.
שרשת שלמה של אנשים טייחו מקרה שקרה בעבר שהרס לה את החיים. כל הספר המקרה הזה מהדהד כ״כל הרע הזה״ (מסמך סודי ומסווג) שליסבת הייתה בת 12.
הספר הזה הוא כמו פאזל שהדמויות מנסות להרכיב.
אני לא אספר חלקים מהעלילה. אני רק אומר שהכתיבה של סטיג לרסון מהפנטת, אתה ממש מרגיש את הנשמה של הדמויות.
חוץ מהרחובות, והשמות בספר הכול זרם לי. המתח פה בפול טיים, מבטיח לכם שאין רגע דל.
לסיום, זה ספר מתח איכותי, אינטלגנטי שגם מי שלא אהב את הראשון (כמוני), חייב לקרוא אותו פשוט חייב, 180 מעלות מנערה עם קעקוע דרקון. מבטיח!

״רצח ראוי״. רק המשפט מעלה בי חלחלה.
האם יש דבר כזה רצח שהוא ראוי? לפחות כך מאמינים הדמויות בספר.
טד ולילי נפגשים באקראיות בטרקלין שדה התעופה במחלקת עסקים. הם מתחילים לדבר ולהכיר.
האלכהול מוריד את המחסומים, לפחות מהצד של טד. וככל שהשיחה מתקדמת, טד מגולל בפני לילי את סיפור חיו, ועל כל מהלך השבוע שעבר עליו שגילה שאשתו מירנדה בוגדת בו.
כאוב ועצבני, טד אומר ללילי שהיה שמח להרוג את אישתו וזה הדבר שהכי רוצה לעשות כרגע.
לילי עונה לו בלי לשמץ של צחוק. שיש אנשים שראויים למות והיא אפילו תעזור לו בזה.
מכאן עדיף שלא אספר לכם איך מתקדמת העלילה. כי מבחינתי הכול בחזקת ספויילר. כל מהלך האירועים לאחר הפגישה של טד ולילי בונים את מהלך העלילה המסועף.
הספר הזה מלא בתהפוכות מכיון לא צפוי שהפתיעו אותי. לא ידעתי מאיפה הם באו.
הספר מסופר מגוף ראשון של כמה דמויות, תבנית מאוד כיפית ומותחת לקריאה, אם עושים אותה טוב.
סוונסון אכן עשה אותה מצויין. באתי אל הספר בלי כל כך ציפיות והופתעתי לטובה מאוד.
אתה יודע איך הדמות מתחילה בספר אבל אתה לא יודע איך היא תסתיים.
ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא.
מומלץ בחום!