ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 באפריל, 2013
ע"י Bookworm
ע"י Bookworm
יד ושם. שלהי שנות השבעים של המאה הקודמת. אני רואה את סבתא שלי נותנת עדות על משפחתה, שנספתה רובה ככולה בשואה, ולא מפסיקה לבכות.
.
הודו. 1991. אני חלק מחבורת תרמילאים ממגוון לאומים המבלה לה בעוד זולה. בטוב ליבנו במה שזה לא היה אנחנו מחליטים לשיר שירי עם (החלטה מטומטמת בפני עצמה, אני יודע אבל לא זה הסיפור). כל אחד שיר המייצג את ארצו. אין לי מושג מה שרו הישראלים אבל כשהחבר הגרמני פצח בשיר סוער הסתכלנו כל הישראלים אחד על השני, מזועזעים, ולא יכולנו להמשיך. כולנו באחת הרגשנו שנזרקנו לאיזה מרתף בירה במינכן באזור שנת 1933.....
.
גרמניה. דצמבר 1995. אני על הרכבת ממינכן לסנט יוהאן באוסטריה. בחוץ רק שלג ואפור. אפור. אפור. ושלג. ואפור. וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה לא חופשת הסקי אליה אני נוסע אלא על יהודים. רכבות. ויעדים שהעבודה בהם משחררת.
.
שנים של טקסים; תכניות טלוויזיה; לימודים בבית ספר יצרו התניה מאוד ברורה של "מיהו גרמני" ו"מהי גרמניה". אני לא בן לניצולי שואה. הוריי נולדו בארץ. אין לי את הטראומה של ה"מיליון השביעי" ובכל זאת גרמניה וגרמנים בשבילי יושבים על טיקט מאוד ברור. יד ושם. רכבות. שמחה בהמית באיזה מרתף בירה חשוך. Fucking Nazis.
בשביל יורם קניוק המצב מסובך הרבה יותר. הוריו גרמנים אשר ברחו מגרמניה רגע לפני שלא ניתן היה לעשות זאת יותר. הוא עצמו סוחב זיכרונות הרבה יותר מוחשיים, חיים של גרמניה. של ברלין. של תרבות גרמנית (גתה, גתה ועוד קצת גתה). של השפה גרמנית.
הספר "הברלינאי האחרון" הוא ניסיון אמיץ של קניוק להתמודד עם מה שהוא מרגיש כלפי הגרמנים. כלפי גרמניה. כלפי ישראל וגרמניה. גרמניה וישראל. שואה. אביו. השאלות של קניוק חזקות. מתריסות. הוא נוגע בעצבים החשופים של רובנו בכל הקשור בגרמניה ובכל הקשור לזהות היהודית שלנו.
- האם הטיעון הגרמני שגם רבים מהם סבלו הוא טיעון ראוי והשוואה של סבל המקרבן לסבל הקורבן היא לגיטימית?
- האם ההתנהגות הנאצית אינה אלא עוד נקודה אפלה ברצף היסטורי ארוך של אנטישמיות גרמנית או כפי שמנסים גרמנים רבים לטעון היטלר לא היה אלא "כתם" שהבליח בשמיה של גרמניה.
- האם יש גרמניה אחרת? כיצד זה שהגז בו השתמש סדאם חוסיין (ולא הגז לבישול) היה מתוצרת גרמנית?
- האם ההקשר שעושים גרמנים רבים (בעיקר האינטלקטואלים – גינטר גראס הוא אולי הבולט שבהם) בין מה שעברו היהודים בשואה לבין יחסה של ישראל לאוכלוסייה הפלסטינאית הוא לא יותר מאמצעי למירוק מצפונם?
- עד כמה הנצחת השואה חשובה והאם האופן שבו היא נעשית (המוזיאון "היהודי" בברלין או אנדרטת השואה) היא הדרך הנכונה להנציח את זכר הנרצחים?
- האם מדינת ישראל קמה בשל השואה והאם ה"אשראי" שקיבלנו בגינה הולך ואוזל?
- מדוע למרות פרעות ורציחות חוזרות ונשנות לאורך מאות רבות של היסטוריה חזרו תמיד יהודים לגרמניה והם ממשיכים לחזור אליה?
קניוק שואל שאלות אלו ועוד שאלות נוקבות אחרות תוך שהוא מתאר בגוף ראשון את מסעותיו לאורכה ורוחבה של גרמניה על פני שנים רבות. במסעותיו אלו פגש בגרמנים מבוגרים וצעירים. מזרחיים ומערביים. אוהדי ישראל ושונאיה. אינטלקטואלים ו"עמך". והוא עונה על כל השאלות. הוא לא מסתתר מאחורי כל תקינות פוליטית. התשובות שלו לא תמיד ימצאו חן בעיני הקורא. אבל כך או כך, בין אם תמצאנה חן בעינכם תשובותיו ובין אם לאו יותר ממומלץ לקרוא את הספר.
.
ברלין. מאי 2013 (עוד מספר שבועות). הפעם הראשונה שלי בעיר שהיוותה את ליבה של גרמניה הנאצית. אני נוסע לשם ליהנות אבל תוך כדי אולי גם לקבל תשובות לגבי חלק מהשאלות של קניוק שלא מצאתי להן תשובה עד כה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לגבי נאצים ועיירות קטנות,
לפני שנה התארחנו, אני ומשפחתי, במלון משפחתי קטן בעיירה קטנה במערב גרמניה. כששמעו שאנחנו מישראל קיבלו אותנו במאור פנים יוצא דופן. הסתבר שהמשפחה אצלה התארחנו שייכת לאיזו קהילה של מה שנקרא ידידי ישראל, במסגרתה הם נפגשים עם נציגים ישראלים כל מיני ואף מגיעים לסיורים בארץ. בערב הם ביקשו מאיתנו להצטרף אליהם ואל חברים שהזמינו במיוחד כדי לפגוש בנו. זה התחיל מזה שהם שאלו שאלות ואנחנו ענינו. השיחה התגלגלה אל מצבה של ישראל ומצבה של אירופה ואז הם התחילו לדבר על מוסלמים. והם דיברו עליהם כפי שאני מניחה שהוריהם דיברו על יהודים. אני זוכרת איך זה היכה בי, זה שרק מושא השנאה הוא שהתחלף, אבל הנבערות וההכללות הגסות והדמוניזציה, עדיין נמצאים.
|
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
חזרתי מברלין.
זה כמובן מרחיק לכת לחשוב שיכולתי לענות על השאלות של קניוק אבל לצערי חזרתי גם בלי הבנה מוחלטת לגבי הסיכוי לדו קיום ישראלי-גרמני. ברמה האישית כל דבר קיבל נופך הכי לא רציונלי שיש. ה- 'S' של רכבת ה- S-Bahn באה מהמילה Schnell והכרוז בתחנה אמר Raus. ואני – מתהפכת לי הבטן למשמע המילים. אז מה אם זה פשוט "מהר" ו"החוצה". המרובעות הגרמנית מעולם לא עצבנה יותר. כאשר הטמפרטורה בחוץ נשקה לשלושים מעלות והמזגן במלון לא עבד תשובת פקידת הקבלה הייתה "This is not the right season" כאילו שאכפת למזג האוויר שהקיץ רשמית טרם החל. כאשר שאלתי את פקיד הקבלה שאלה כללית הוא אמר, בלי למצמץ "You have to ask the right question". מצד שני הגרמנים לא בורחים מעברם. הטקסטים המלווים את האנדרטאות השונות (בעיקר זאת שבגרונוולד) מאוד ברורים. רוב המבקרים בווילה בואנזה היו גרמנים. והאמת, בכלל לא איכפת להם שאתה ישראלי. אתה אחד מעוד 10 מיליון תיירים בשנה. אתה אזרח העולם. אתה עוד אדם. בינם לבין האוקראינים, הפולנים ועוד כמה "חסידי אומות עולם" הם לפחות מתמודדים. האחרים לא.
אבל זה רק ברלין. העיר הכי לא גרמנית שיש. אני חושב שבאיזו עיירה קטנה עם הרבה יותר גרמנים כל מה שאמרתי עד כה לא תופס. בעיירה גרמנית קטנה וטיפוסית נראה לי שכולם עדיין נאצים. אז אני כנראה לא אוכל לגור בגרמניה. גם לא בברלין. מדברים שם בגרמנית וזה קשה לי מדי. רגשית. איזה בלאגן. |
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני מסכים איתך לחלוטין עולם.
הרבה (מדי) ישראלים לא היו מתנהגים שונה מהגרמנים. אני גם מסכים שהיהודים, כקולקטיב, לא היו מגיעים ולעולם לא יגיעו למצב של השמדת עם. אנחנו אמנם במצב התבהמות מתקדם עד כדי קהות חושים לסבלם של אחרים אבל מכאן ועד לאשמה שמה שאנו עושים בשטחים שקול למעשי הנאצים רחוק כרחוק מזרח ומערב.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
היי Bookworm
לא יודע אם היו מסתירים או לא. אבל איזה אחוז מהישראלים היו מסתירים לו זה היה חושף אותם ואת משפחתם לסכנת מוות? אני לא רואה שום תסריט סביר שהעם היהודי יבצע רצח עם כמו שעשו הגרמנים. אבל כאינדיבידואלים, אני די בטוח שיש לא מעט ישראלים שלא היו "מסתירים אותי במרתף" ושיש גרמנים שהיו מסתירים.
Having said that אי אפשר לשכוח או לסלוח. |
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה עולם.
הבעיה שלי (ואני חושב גם של קניוק) היא לא עם הפרטים אלא עם הקולקטיב. אותו גרמני שסיפרתי עליו התארח אצלי כשביקר בישראל מספר שנים אחר כך והיה מקסים. אבל איך שהוא גרמניה מוציאה מאיתנו תגובה שונה. סתם סיפור קטן ומשעשע - נחתתי בינואר האחרון במינכן. קור אימים בחוץ אבל בגלל שזה מטוס ישראלי הוא נחת בקצה השדה והובלנו באוטובוסים לטרמינל. אלא שזה היה נעול. האוטובוס כבר נסע והותיר כמאה ישראלים קפואים ממתינים בחוץ שאיזה גרמני יואיל בטובו לפתוח את הדלת. רוב האנשים שזה היה קורה להם היו מתעצבנים. הישראלים. מה פתאום. מתחילים להריץ בדיחות שואה אחת אחרי השנייה. 10 דקות מאוד מצחיקות אבל כל כך טיפוסיות ליחס הישראלי לגרמנים. ובאשר לקולגות שלך - לא הייתי בונה על זה שהיו מסתירים אותך במרתף ביתם. אחד הדברים שקניוק מתאר זה איך פתאום סבלו כל הגרמנים מראייה סלקטיבית. חברים/שכנים/קולגות שנעלמו יום אחד והם..... לא ראו כלום......
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יופי של ביקורת.
יש לי יחסי עבודה עם לא מעט גרמנים. הם קרוב לודאי לא חתך מייצג של האוכלוסיה הגרמנית, אבל רובם נחמדים, נאורים ותרבותיים (למילה הזו יש קונוטציה מאד בעייתית בהקשר הזה). אני רוצה להאמין שאם הם היו חיים בתקופת השואה הם היו מ"חסידי אומות העולם", ואם לא, לפחות מאלו שמתעבים את המשטר בסתר ועושים כמיטב יכלתם לא לשתף איתו פעולה. אבל מי יכול לדעת?
|
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
בן אסתר
אני מניח שזו המלצה על כנסיה בברלין?! אחפש כשאגיע.... תודה.
|
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
חמדת, גלית, יעל
תודה על המילים החמות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת.
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אם ככר תהיה יש בקר בכנסיה מול מרכז "ארופה."
מבנה ששוקם אחרי המלחמה בדרך מיוחדת לאחר שנחרב כמעט לגמרי בהפצצות.
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אם ככר תהיה יש בקר בכנסיה מול מרכז "ארופה."
מבנה ששוקם אחרי המלחמה בדרך מיוחדת לאחר שנחרב כמעט לגמרי בהפצצות.
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת נהדרת וחכמה, תודה!
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת חכמה,איכותית ומהנה .ודרך אגב השבוע קניוק חוגג את יום הולדתו ה-83 . מאחלת לו הרבה בריאות ואריכות ימים .
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
