ביקורת ספרותית על הברלינאי האחרון מאת יורם קניוק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 באוגוסט, 2009
ע"י שין מ.


דרך הכתיבה של יורם קניוק, אחד הקולות הייחודיים בספרות העברית בדורנו, ובעיקר האופן שבו היא מזוקקת בספר הזה, הופכת את חוויית הקריאה בו לטורדת מנוחה ולמסעירה, מייסרת מצד אחד, ומשעשעת באירוניה כמעט שטנית מצד שני. זה אינו רומן ואינו יומן מסע, ובוודאי שלא ספר היסטוריה, אלא מעין יציר כלאיים ספרותי המכיל משהו משלושתם בתוכו. הגיבור הראשי כאן אינו דמות בשר ודם, אלא צל שחור המרחף מעל עמודי הספר; זהו הקשר הנצחי, הסבוך עד אימה וחסר כל סיכוי להיפתר אי פעם, העומד בין היהודים והגרמנים.
למן הפתיחה מגולל בפנינו הסופר את החשבון הארוך שלו, כיהודי וכישראלי בן להורים יוצאי גרמניה, עם הגרמנים. שתי זהויות אלו, היהודית והגרמנית, חיות בתוכו; מכיוון שהוא אינו יכול לנתק את שני חלקי הזהות הללו זה מזה, הם שבים ומתקוטטים ופוצעים האחד את השני לנצח נצחים.

הספר, שאגב ראה אור בגרמנית לפני שפורסם בעברית, בנוי כרשימות רצופות ממסעותיו של המחבר לגרמניה, למן הפעם הראשונה בה הסיר את "החרם" שהטיל על ברלין ונעתר להזמנה להתארח בכנס סופרים. בנסיעה הזו, ובכל אלה שבאו אחריה, במשך עשרים שנה, הוא חש חובה מיוחדת לנסות להבין, לפענח את החידה; חובה הנמהלת בסלידה ובהערצה בו זמנית. הוא נוסע, מכיר אנשים, ולא יכול להיפטר מן המחשבה העולה בו בכל פעם שהוא פוגש דוברי גרמנית: בני כמה היו כשפרצה המלחמה? ומה עשו הוריהם? האם ידעו ושתקו? ואיך הם מסבירים זאת עכשיו. מולם עומד קניוק כעד אילם ששתיקתו רועמת, וכשאינו שותק הוא מוצא עצמו מקניט אותם ומתגרה בהם, אינו יכול להימנע מלהביך אותם ואת עצמו בכל הזדמנות, להיטפל למלחמה ההיא, הארורה, ולצל הכבד שהיא מטילה על חייו. הוא אינו מקל על מארחיו והוא יודע גם שתמיד יסלחו על כך, שהמרירות שלו תתקבל תמיד בהבנה; והוא לא יכול לסלוח על כך שסולחים לו. מובן מאליו שלא ימצא אצלם תשובות. ואולי פשוט אין תשובות, רק שאלות ארוכות ללא מענה, וספר נפלא אחד שמאגד את כולן.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ