ביקורת ספרותית על השידוך - פרוזה # מאת איב האריס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 ביולי, 2015
ע"י מירב גת


ספר המועמד לפרס בוקר הבריטי היוקרתי ומספק הצצה אל העולם החרדי.
הסיפור מתרחש בקהילה היהודית בלונדון.
חני קאופמן הינה בת למשפחה יהודית אורתודוכסית מלונדון. שדכנית הקהילה נקראת למצוא לה שידוך, היות והגיעה לגיל 19. בהיותה אחות בכורה ללא ייחוס מרשים או נדוניה גדולה, מוצאת עצמה השדכנית מול אתגר. חני מנסה לבחור את גבר חייה – האם תקח החלטה נכונה? האם ברוך לוי, צעיר אותו פגשה רק ארבע פעמים עד להצעת הנישואין המיוחלת הוא הגבר הנכון לחייה? האם ברוך הוא הגבר איתו תקים בית יהודי כשר?
חני חושפת את הרהורי ליבה ומחשבותיה רק לרבנית רבקה זילברמן. רבקה כבעלת ניסיון ואמונה תומכת בחני בעת קבלת החלטתה, בעוד עולמה הרוחני האישי וביתה מתפרקים.
הרבנית בעיניי דמות מדהימה ומיוחדת. אנו נחשפים למחשבותיה,תחושותיה ורגשותיה.

אהבתי את הקפיצות בין הזמן ובין הדמויות. אהבתי את השילוב בין זוג צעיר העומד להכנס למוסד הנישואים מול זוג וותיק המנסה לשמר את חיי הנישואין המתפרקים שלו. שני הזוגות הללו ובני משפחותיהם מתמודדים עם החלטות קשות והרות גורל על מיקום וגודל האמונה בחייהם. אהבתי את זה שהרבנית בסופו של דבר זו שמשתחררת מעול הדת ברגע בו חני מתחתנת.

השידוך אינו ספר מגזרי. קהל רחב יותר יהנה מקריאתו, היות והוא חושף את הקורא לכללי ההתנהגות וקודים המלווים ציבור זה לאורך חייהם.
אין זה סיפור מקורי ובכל זאת נהניתי לקרוא ולהיחשף לחייה של חני וקהילתה.

סוף הספר השאיר אותי עם עניין לגבי מה קרה לאחר רגע החתונה. לאן חייה של חני התגלגלו? האם הוא שונה מאורח חייה של משפחתה, הוריה או דומה לו?

איב האריס מצליחה להכניס אותנו לתוך הקהילה הסגורה הזו. היא מציגה לנו הן את יופיה והן את פגמיה.

ספר קריא וזורם.
קל להתחבר לדמויות בו.
ממליצה בחום!
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
בדיוק צפיתי בסרט תעודי שמתעד את חיי הקהילה החרדית (של אחת מהקהילות החרדיות - יש כמה וכמה ויש להניח שיש ביניהן גם הבדלים מנטליים והתנהלותיים), בכל אופן, באותה הקהילה המדוברת, הסרט הציג את החששות הנוראיים בפניהם ניצבים הן הנשים הצעירות (מה נשים? - הנערות בנות ה-18-19) והן הגברים הצעירים - בתקופת גישושי ה"שידוך" והלחץ להסכים "בשמחה וברצון" להשתדך אל מי שאביה יעדיף. ואח"כ, מבוטא הפחד הנוראי וחוסר האונים שהן וגם הם ניצבים בפניו ביום החתונה. בכנות וברעד מספרת אחת מהן על העמידה מתחת לחופה ביחד או לצדו של גבר שאינה מכירה ופגשה שלוש פעמים קודם לכן. והפחד הנוראי מפני הצפוי זמן קצר אחר כך כשיימצאו שניהם יחד ולבד בבית סגור. היא בקושי יודעת איך קוראים לאיש שהיא קושרת את חייה עם חייו - והיא מציגה מצוקה. פחד ומצוקה אמתית. ומה שמוסיף לעצב הזה הוא שהיא לגמרי לבד עם תחושותיה - אין לה עם מי לדבר. כמה שהקהילה גדולה ולכאורה עוטפת - אין מי שיבין/תבין את תחושותיה - למרות שרובם שם חוו בעבר או יחוו את המצב הזה. וכשהיא לוחשת לחברתה, בקול רועד (מדמעות) שהיא לא יודעת איך "האיש הזה" מתנהג - החברה עונה - אף אחת לא יודעת. בשביל זה יש חיים שלמים, בשביל להכיר אותו ואולי גם ללמוד לאהוב אותו (או שלא) - עצוב.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ