הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 בנובמבר, 2017
ע"י אירית פריד
ע"י אירית פריד
הפרשה של השבוע האחרון הייתה פרשת "חיי שרה"- החמישית בספר בראשית. תחילתה בפרק כג' וסיומה בפרק כה'. השידוך בין רבקה ליצחק בזה עיקרה. וכדי לכתוב סקירה מזווית אחרת, החלטתי להקביל את הסיפור התנכ"י-מציאת רבקה כשידוך הולם ליצחק, לסיפור השידוך של חני קאופמן עם ברוך של איב האריס .
שידוך בהגדרתו- הוא התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים. הוא נהוג בחוגים שמרניים גם היום ונותן גושפנקא ממסדית לקשר בין איש ואישה בטווח הזמן שבין ההיכרות לנישואים .
התהליך מתבצע לרוב בעזרת שדכן או שדכנית העוסקים בשדכנות לפרנסתם. ההורים או המועמדים עצמם מבררים אחד על השני אצל חברים וקרובי משפחה, על מנת לוודא התאמה מקסימלית בטרם יפגשו .
אגב – מקור המילה שידוך- הוא בשורש המילה הארמית "שקט"- "ושדוכת ארעא- ותשקוט הארץ"
מלשון -שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה.
בפרשת "חיי שרה" , אליעזר עבדו של אברהם, משכנע את משפחתה של רבקה שיצחק בנו של אברהם הוא שידוך טוב ויאה. ומיד אחרי שהם נותנים את הסכמתם הוא שולף כלי כסף וזהב ובגדים לסגירת העסקה ורבקה עוזבת את ביתה, בלי לדעת דבר ,ויוצאת למסע לעבר אהובה החדש.
בשנות האלפיים, חני קאופמן של איב האריס, צדה את עינו של ברוך, אבל לא מתקבלת בתרועה ובריקודים על ידי משפחתו, כי היא לא עונה על כל הקריטריונים, תואר אקדמאי למשל– לימודים בסמינר, שווי כספי, ועוד, אך בדרכה היא נאבקת להשיג את מבוקשה, גם אם רק על סמך מבטים חטופים ופגישות מגומגמות. כנהוג בקהילה שלהם. שתיהן, גם רבקה וגם חני ניצבות על ספו של מסע אל הלא נודע שבו רב הנסתר תחילה על הגלוי, אך המשכו עשוי להפתיע למרות חוסר הוודאות והזרות.
ייתכן מאוד שהקורא המודרני יסתכל על שידוך זוג שכלל לא מכיר זה את זו כעל התנהגות מגוחכת מיושנת ובלתי ראויה ובצדק. וחלקינו בוודאי גם מלאי ביקורת פמיניסטית על האופן בו עדיין משדכים זוגות עד היום בקהילות חרדיות ואורתודוקסיות. תחושתנו היא שמציאת זוגיות בימינו מבוססת על היכרות עומק של שני הצדדים, תחושה שיש התאמה גבוהה ביניהם רצון לבנות משהו מיוחד יחדיו, תחושות רגשיות חזקות של תשוקה ואהבה ואז עבודה קשה משותפת כדי שהזוגיות תצלח. המודל המודרני של הזוגיות הוא לכאורה מתקדם בהרבה, אבל יכול להיתפס בהחלט כשוק אהבה צרכני ומנוכר אף אם הוא נחשב לבעל בחירה יותר ... והשאלה היא האם הוא גם מספק משום כך את התוצאות המיוחלות ...
שאלה שאלתית ...
והיות והספר הזה עוסק כולו ורובו בחיי קהילת היהודים האורתודוקסים בלונדון, ובקונפליקטים הטבועים בה, די מהר יגלו הקוראים את הצד האוניברסלי שבחיפוש אחר אהבה, והכורח בקבלת החלטות אמיצות ומשנות חיים והצורך בוויתורים בלתי נמנעים משני צדי המתרס. אחרת... "איש לבדד ישכון "...
הספר מהנה, ומספק הצצה לעולם שהוא חלק מחיינו... ומותיר אחריו שאלות פתוחות ..... .
והוא גם מקסים, מצחיק ונוגע, כפי שכבר כתבו עליו ... והיה גם מועמד לפרס מכובד פרס "בוקר" .
וישנה גם ברומן הזה דמות שהיא לטעמי היותר דומיננטית ומעניינת – של הרבנית . ושמה במקרה רבקה, אבל עליה יצטרך בעתיד לכתוב הקורא או הקוראת הבאים ...
ממליצה בחום .
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
תודה לך רץ ולך Pulp, ושבת שלום .
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אירית, סקירה יפה.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אירית - הייתה לי שותפה לדירה לפני שנים, שלא הייתה נאה, והתקשתה למצוא בן זוג, ותמיד היא אמרה שמוסד השדוכים עבורה היה עושה סוג של צדק .
אהבתי את ההקבלה לסיפור רבקה
|
|
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
תודה לכם חברים , על התייחסותכם ותגובתכם , לבר, חני, אפרתי, אנקה,מחשבות, מושמוש,צב השעה, יעל,מסמר עקרב, כרמליטה,ורויטל .
ויום נפלא כמובן . |
|
בר
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אירית, אני חושבת שכתבת ביקורת מרתקת.
ובכלל, הנושא הזה מאוד מעניין. לפני כמה ימים צפיתי בהצגה "הסודות" של תאטרון בית לסין, המבוסס על הסרט של אבי נשר. נערה חרדית מאורסת המגיעה ללמוד במדרשה מגלה כי הטעות הגדולה ביותר של חייה תהיה להתחתן עם השידוך שניתן לה ע"י אביה. נושא בעל רבדים וקונפליקטים רבים. |
|
חני
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
לא משהו שאקרא.
לגבי שידוכים וחתונות. אם זה עובד
אז הכל טוב. אם זה מתאים למגזר כזה או אחר אז גם הכל טוב. ראיתי זוגות שמחים ומאושרים שנישאו בשידוכים אז מי אני שאפקפק. |
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
לגמרי צודקת. אחיות בנפש, הן.
|
|
אנקה
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, מזמן לא הייתי בחתונה חרדית :)
אבל זה בדיוק מה שכתבתי בביקורת שכן כתבתי כאן בסימניה (אני טוענת לזכות ראשונות)
על הספר, לטעמי היא די שאבה השראה מגב' רגן בספר הזה. קראתי לא מעט מספרי נעמי רגן כדי להעיז ולהביע את ההשערה המבוססת הזאת. |
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אנקתי, קראתי פרק ראשון ארוך למדי, משהו נורא. פשוט התביישתי. אחרי כן, בחתונות שהייתי
הסתכלתי על מעגל הרוקדות, צעירות חטובות ויפות ולבושות בטוב טעם, ולא ראיתי את הפיאות המדובללות שנראות כמו קש, אלא פיאות יפהפיות שנראות יותר יפה מהשיער וכו'. אני חייבת לצטט לכם מהפרק הראשון משפטים נבחרים כדי שתבינו על מה מדובר.
איב האריס היא הגרסה הלונדונית של נעמי רגן. |
|
אנקה
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, חיפשתי ביקורת שלך על הספר הנ"ל ולא מצאתי.
הייתכן שקראת אותו ולא סקרת כאן לשתף אותנו בתובנותיך החריפות על הכתיבה של איב האריס ?
|
|
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, אינני מתווכחת איתך, בטח לא עם מי שכותב "מתוך" ולא "על"...
מה לעשות שאני תמיד מוצאת נקודות אור בכל עניין ומצב, ונוברת למצוא את היופי גם בתפל יותר... אני אומנית- לא לשכוח .. ח ח ח ח ה. ומספיק לי משפט אחד או סצינה טובה אחת כדי לנכס אותם או לצרוב אותם לתוך הדי.אן.איי החווייתי שלי... שבוע נפלא ותודה ! |
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אירית יקירתי, בלי להתייחס בכלל לסוגיית שידוכים וכל הנושא, קראתי את הפרק הראשון הארוך
למדי ואני יכולה לומר לך שלטעמי, לא רק שהוא מתנשא ומתאר בהכללות גסות מונחים או תיאורים על החברה החרדית, אלא שהוא גם כתוב גרוע.
בת משפחה שלי, לא חרדית, קראה את הפרק המדובר ואמרה: אנטישמי. בפרק שמתאר את החתונה כולן לבושות בבגדים מיוזעים, השפתיים שלהן סדוקות, השיניים צהובות ומה לא. האמא של הכלה מתוארת באופן איום ונורא, הכלה לובשת שמלה מצהיבה ומתוקנת, ירושה מאחיותיה... נו, שויין. היא מתארת חתונה בשנות השישים, או היום??? כנראה שהכותבת (התואר סופרת לא מגיע לה) לא הייתה מזמן בחתונה חרדית, שבה כולם לבושים בבגדים אופנתיים ויפים ולא בחולצות טריקו של העבודה. הכותבת כנראה מזמן לא ראתה נשים חרדיות. אני מתארת לעצמי למה אהבת אותו. האקזוטיקה, השונות, הקסם של "האחר", כן, זה בהחלט מפיל בפח ומייצר חוסר ביקורת לגבי אופן הכתיבה. ואני בהחלט מתייחסת כרגע לכישרון הכתיבה (התפל) ולא לתוכן (המעצבן והגזעני). |
|
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
ואיך תדע אם לא תטעם ...?
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
מועמד לפרס בוקר, פרס הניתן (עזבו רגע את סוס אחד נכנס לבר) לספרים
גרועים, לכן אני חושד באיכת הספר הזה.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת