ביקורת ספרותית על השידוך - פרוזה # מאת איב האריס
ספר טוב

---

שם הספר התגלגל לשם "השידוך" משמו המקורי: "החתונה של חני קאופמן". לדעתי וזו רק דעתי, אני חושבת שהשם המקורי מתאים יותר, ובמחשבה שנייה אפשר היה גם לקרוא לספר הזה "הרבנית", אך ייתכן והשם "הרבנית" עשוי היה לנווט לפלח קוראים מסוים.

העלילה מהווה מהווה הצצה לחיי החרדים, ורוב רובה מתרחשת בקהילה החרדית בלונדון. מה שהזכיר לי מעט את הספר שקראתי בשנה קודמת של פרנצסקה סגל בשם "אותה תמימות".

בסיפור הזה יש שתי נשים דעתניות: חני קאופמן-הכלה המיועדת להינשא לברוך, והרבנית רבקה זילברמן, שמגולל לתוכו, את מנהגי השידוך בקהילה החרדית, עד ליום החתונה ולא רק...

חני והרבנית שתי נשים שונות: חני גדלה בקהילה החרדית, אחות לעוד 7 בנות, בעוד האם עקרת בית ומנוע ליצור ילדים, עד וכאשר יצוץ בן זכר. הרבנית לעומתה, גדלה בצל הנצרות, התגיירה ונישאה לחיים הרב שהיה חילוני וחזר בתשובה.

הרבנית מצוירת כאישה שונה מאוד מהקהילה החרדית, למרות שקיבלה על עצמה את כל מנהגיה, והיא זו שם שמתדרכת את חני, לקראת כלולותיה ויומה הראשון בחדר המיטות עם ברוך.

חני קאופמן, נערה/ילדה בת 19, פחדה ויראה מהפרידה מהוריה, והתחברותה למעמדה החדש כאישה נשואה. היא לא ידעה איך תוכל להתמודד, ומה החברה מצפה ממנה. האם היא תהיה כמו האם, עקרת בית שתגדל ילדים ובעלה יהיה כמו אביה - רב?

חני קאופמן, לא בדיוק מצטיירת כ"ילדה טובה ירושלים" ציטוט עמוד 19: "בגיל חמש-עשרה גרמה לה פטפטנותה צרות לא מעטות בבית הספר. בתגובה היא מילאה את ספרי הלימוד שלה בשרבוטים נזעמים. היא נחשבה לתלמידה חוצפנית אך מבריקה. ציוניה היו מעולים. היא התעניינה בכל דבר שהצליחה להניח עליו את ידיה"...היא גדלה בבית ללא טלוויזיה או אינטרנט לדברי אביה: "טלוויזיה אינה אלא ביב שופכין פתוח בחדר המגורים." (עמוד 19). לעומת דעתנותה ומרדנותה, ברוך, בעלה המיועד מגלם, דמות חיוורת, בחור ישיבה רזה וגבוה, מתוח, נרגש, חביב, קשוב שגדל במשפחה חרדית, לאם דומיננטית ואב פשרן, ובשפתנו בקיצור: "יורם".

הספר מתחיל בלונדון 2008 בשכונת הנדון, כאשר חני, הכלה הטריה בת ה-19, מאובנת תחת שכבות בד "חונקות" שמייצגות עולם חסר ידע ומידע, ממתינה בחדר "הבדקין" לחתן שיכסה את פניה בהינומה. וכמו כל חתונה דתית, כל הנשים הנשואות חבשו פאות משובחות, שהסתירו את שערן הטבעי מבני המין האחר, לעומת הרווקות שהתהלכו בגילוי ראש, והעיד על מצבן המשפחתי.

בציר אחר ועל רקע הנוף החרדי, בנה של הרבנית למד באוניברסיטה חילונית, ונובר בצלחת של העולם החילוני, עד כדי כך שהוא מתחבר לשולה שאינה יהודיה. באחת השיחות בין שולה לאברומי (בנה של הרבנית), מובא הסבר על שמירת הנגיעה, בשיחה הזו איב האריס מבליטה, עד כמה דרך החיים של העולם החרדי, נשמעת מוזרה לעולם שאינו חרדי.


שולה-נציגת העולם החילוני ופיתוייו. כשאברומי השתכר והיה בדילמה מה יספר להוריו, על אי שובו הביתה בלילה, היא מרגיעה אותו... ציטוט עמוד 193: "אל תהיה טיפש! אני לא מכירה מישהו שלא השתכר ככה בפעם הראשונה. זה קרה לכולנו. אם כבר, אני חושבת שבעיני האחרים אתה תיראה עכשיו קצת יותר נורמאלי, יותר שייך לחבורה החוטאת שלנו."

בנושא "שמירת נגיעה", איב האריס מטיבה לתאר את ההשקפה הזו,בסצנה כשהרבנית מאבדת את עוברה. באותה סצנה, הרב חיים עמד במבוכתו בין דין האיסור "לגעת", מול הדין של "פיקוח נפש".

לאורך העלילה ישנה הבלטה עד כמה החברה החרדית מצוייה בים של צביעות, שקרים לבנים, אי אמיתות, ובורות ענקית בנושאים של בינו לבינה במיוחד.

"החתונה של חני קאופמן" או בשמו "השידוך" הינו ספר של יום אחד, שמתחיל בחתונה של חני וברוך ומסתיים ביום אחד שלאחר ליל הכלולות. לאורך הספר ישנם הבזקים לימים שקדמו לליל הכלולות, בליווי ציר חייה של הרבנית רבקה החל מירושלים בשנת 1982....: ההיכרות עם חיים שהיה בן עשרים ושלוש, יליד דרום אפריקה, שהגיע לישראל בהשפעת הוריו, משום שנכשל בבחינות לאוניברסיטת יוהנסבורג. בראש של חיים היו, יותר מדי בילויים ופחות מדי לימודים (עמוד 126). למרות שחיים שנא את תקופת הצבא, לימים זו תקופה שהטיבה עימו, משום שבעזרתה הוא למד ללכת בתלם, להיות ממושמע וכאחד מהצוות. הוא החל להתגורר בירושלים אצל סבתו, ולאחר שחש צורך בעצמאות, שכר לעצמו חדר במעונות הסטודנטים. לחיים באותם ימים לא היה מושג מה הוא יעשה לפרנסתו בתום לימודיו, ברם החיים גלגלו אותו לעולם החרדי, עד וכאשר הפך לרב בעצמו.

בסיפור הזה יש לנו חביתה של החברה החילונית, הפתוחה, עמוסת "פיתויים אסורים", לעומת החברה החרדית קונפורמית, חסודה וסגורה.

בתוך כל החביתה שטיגנה לנו איב האריס, מבעבעות שתי נשים, שהעלילה סבה מסביבן, עם תפאורה הגברית. הדמויות הגבריות מייצגות את העולם החרדי, השמרן, ללא פינות עגולות אבל יש גם "הצצות", לעומת הנשים הסקרניות שמציפות ומציצות למודרניזציה והעולם האחר.

כשהרבנית מקבלת החלטה היא טוענת בינה לבין עצמה עמוד 332: "היא הרגישה כמו זרה, אבל כבר לא כזאת שמתבוננת מבחוץ, שכמהה להיות חלק מהכלל. איך היא יכולה להיות חלק מקהילה שמטאטאת את כאבי האובדן שלה מתחת לשטיח של תפילות בלתי-פוסקות?" ועוד כשאותה רבנית כיסתה את עצמה בג'ינס, משפחת שוורץ "הביטה בה בלי לראותה"... ציטוט מעמוד 357: "הרבנית הרגישה שקופה, רוח רפאים בלתי-נראית. היא הלכה הלאה בתחושה מעורבת של מבוכה והקלה. אולי משום שאינה לבושה כאישה חרדית היא כבר לא קיימת מבחינתם של בני קהילתה; הם רואים רק מה שהם רוצים לראות. אישה במכנסי ג'ינס עם שיער פזור אינה אחת משלהם, ומשום כך אין לה כל חשיבות בעיניהם. היא סתם עוד מכשול שהם צריכים לעקוף בלכתם ברחוב. באותה מידה היא יכולה להיות פנס רחוב. כמה זר וצר אופקים העולם שבו הם חיים".

מול שתי הנשים: חני קאופמן והרבנית רבקה זילברמן, איב האריס מטיבה להעמיד שני גברים: אברומי שטעם מ"הפרי האסור" וברוך השמרן כשפניו לבלתי נודע.

לדעתי, למרות מספר קטעים שאפשר היה לדלג עליהם, או להסירם מהעריכה, הספר לא חף מחסרונות, אך בהחלט זהו ספר ראוי, לא יומרני, שמצליח לספק הצצה לעולם לא מוכר.

לסיכום: סיפור מקסים, קליל, עסיסי, מתובל טוב, עם דמויות סימפטיות, מעניין, מענג, כתוב בכישרון רב עם כתיבה הדוקה, ולדעתי מחייב המשך.

נהניתי והתענגתי במיוחד מפני שאיני נמנית על הקהילה החרדית, אך מאידך גיסא אני מסוקרנת לגבי מנהגיה ודרך חייה.

הספר הנוכחי מתחבר אצלי לספרים נוספים שקראתי בנושא: "בת יפתח" של נעמי רגן ו"החרדים" של אמנון לוי.
יופי של ספר, ולדעתי מגיע לספר הספר פרס "בוקר" ובנשימה אחת, אני מקבלת את השוואתו לספר "גאווה ודעה קדומה" של ג'ין אוסטן.
חבל שנגמר לי הספר... אהבתי!
ממליצה בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על השידוך - פרוזה #